הרשעה בשל הזנחת שמירת נשק שלא כדין

כעולה מאחד המסמכים שב"כ המשיבים לא מצא לנכון להגיש, אשר נחשפו בעת הדיון, ביום 30.3.15 ניתנה המלצת המישטרה לשלול את רישיונו של העותר, משום שניפתח נגדו תיק פל"א 127524/2015 בגין הזנחת שמירה על כלי ירייה, וכתוצאה מכך נעשתה עבירה בנשק ע"י אחר.

כעולה מהפרוטוקול מיום 16.4.15, כל מה שקבע השופט חאמד היה שקיים חשד לבצוע עבירה של הזנחת כלי נשק על ידי המבקש, והדבר ממתין להחלטה של התביעה, ובנסיבות אלו, על מנת לאפשר לתביעה להכריע באשר לגורלו של התיק כנגד המבקש, הורה שהמשיבה תמשיך להחזיק בתפוס לתקופה של 30 יום ובהיעדר החלטה אחרת על המשיבה להחזיר לעותר את התפוס בכפוף להצגת רישיון כדין להחזקתו.

הוא הסביר שאין ראיות מספיקות להרשעה פלילית וכי הרשות השתמשה בראיות מנהליות.

...

אני דוחה את טענת העותר, שהשופט ויליאם חאמד החליט שאין מסוכנות בנשיאת נשק על ידי העותר.

כלומר, הנימוק שניתן בשלב זה היה שהעובדה שבנו של העותר לקח את נזקו לביצוע עבירה, מביאה למסקנה שהעותר הזניח את הנשק.

אני מקבל איפוא את העתירה, מבטל את החלטת הממונה שדחה את הערר על אי חידוש רישיונו של העותר, ומורה למשיבים להשיב לעותר את רישיון 30472 בגין האקדח.

בהתחשב בתעריף המומלץ של לשכת עורכי הדין ובכך שדחיתי חלק מטענות העותר, אני מחייב את המשיבים לשלם לעותר הוצאות משפט בסך 5,850 ₪ ועוד אגרת בית המשפט.

משנשאל הסניגור, מדוע מבקש הוא כי תבוטל הרשעתו של המערער באופן שלא תובא לידיעת משרד הרשוי העובדה שברשות המערער היה אגרופן בנסיבות שתוארו בכתב-האישום (דהיינו, שלא כדין) השיב הסניגור, כי עסקינן במעידה חד-פעמית של המערער, ולדבריו, לא פעם נטו בתי המשפט לבטל הרשעה מחמת השפעת העבירה על עתידו של נאשם שהוא בדרך כלל אדם נורמאטיבי, והתסקיר לגביו חיובי, ובשים לב למבחנים שנקבעו בהילכת כתב.

בתקופתנו, כשעבירות האלימות המתבצעות תוך שימוש בסכין או באגרופן או כלי נשק אחר הפכו ל"מכת מדינה", העבירה של החזקת אגרופן או סכין שלא כדין אינה מאפשרת המנעות מהרשעה (זולת מקרים חריגים ונדירים ולא זה המקרה שבפנינו) הואיל ובטול ההרשעה בנסיבות אלה יפגע באופן מהותי בשיקולי הענישה, ובחובה לשמור על האנטרס הצבורי ולהרתיע את הרבים מפני ביצוע עבירות מסוג זה. הסניגור הפנה עוד ל-רע"פ 8215/16 אברהם יצחק נ' מדינת ישראל (29.3.17).

לגבי המערער מס' 2 (שם) נקבע, שאשמתו הייתה הזנחת שמירה על הנשק האישי שקבל בתפקידו כחייל מג"ב. נקבע, שלא הייתה גלומה חומרה יתרה במעשיו הואיל והוא מסר את נשקו למערער מס' 3 כדי שהלה ישמור את הנשק בחדר מאובטח בשעה שהם בילו במסיבת אירוסין.

...

כב' השופט (בדימוס) א' רובינשטיין, כתב, שם, בפסקה ח': "ח. אשר לתנאי הראשון, הפגיעה במבקש: לא אכחד כי למקרא הקטעים מחוות דעתו של שירות המבחן שציטטו בית משפט השלום ובית המשפט המחוזי צר היה לי כי המבקש, אדם נורמטיבי מעד – ולדבר ייתכנו השלכות על מימוש שאיפתו לעסוק במקצוע המשפטים, כבעל השכלה אקדמית ראשון במשפחתו. האם שגה בית המשפט המחוזי בקבעו כי יש מקום להרשיע? סבורני כי בודאי אין קביעה זו חורגת ממתחם ענישה ראוי, גם אם שקל בית משפט השלום על פי סמכותו אחרת. בית המשפט המחוזי נתן אל ליבו את הנסיבות; הוא ראה משנה חומרה בהיות המבקש סטודנט למשפטים בעת העבירות. דברי טעם הם, אך גם אם נראה בכך מעידה חד פעמית של סטודנט חדש, עדיין יש חומרה בעבירות, והשלכות רוחב ליחס אליהן. כפי שציין בית המשפט המחוזי, לשכת עורכי הדין תבחן את הנסיבות - ותכריע על פי סמכותה". (ההדגשה שלנו).

עוד נביא מדברי כב' השופט (בדימוס) א' רובינשטיין בעניין פדאל, פסקה י"א, והדברים יפים גם לענייננו: "י"א. ובחתימה ייאמר למבקש: גם אם לבקשה זו אינני נעתר מתוך שקלול כלל האינטרסים, בודאי אין זה סוף פסוק וסוף הדרך, ואף שמעד המבקש, עתידו לפניו, וככל שיתמיד בדרך הישר והעבירה אכן תיוותר חד פעמית, כפי שיש לקוות – ישנם מנגנונים שונים ליתן לכך ביטוי במובנים הרלבנטיים, מבלי שאטע מסמרות לעת הזאת". לבסוף נציין, כי הערעור נסוב רק על עניין ההרשעה.

התוצאה מכל האמור לעיל היא שאנו דוחים את הערעור.

נאמר בה, כי "ההבדל המרכזי במקרה שלפניי מעניין עדוי הוא ההרשעה בעבירה הקודמת בעבירה של החזקת נשק שלא כדין", וכי "יש בהבדל זה, לחובתו של המבקש, כדי לקבוע כי במקרה דנן דבק קלון בעבירת החזק נשק שלא כדין. הרשעה בשתי עבירות נשק, כל זאת בהפרש של שנים ספורות אחת מהשנייה, מלמד כי המבקש לא השכיל לתקן את דרכיו, ובכך הביע זילזול חמור בעקרון שילטון החוק". כן עמד יושב ראש ועדת הבחירות המרכזית על החומרה הגלומה בעבירות נשק, ועל העובדה שביום 15.1.13 נגזרו על העותר מאסר בפועל בן שני חודשים ומאסר מותנה בן שישה חודשים למשך שלוש שנים בגין הרשעתו בעבירה של העסקת תושב זר שלא כדין (בגדר ת"פ 25097-03-12 בבית משפט השלום בנצרת, מפי סגנית הנשיא יונג-גפר).

העותר, לעומת זאת, הורשע בשנת 2003, ולאחר מכן – בשנת 2007, לאחר שנגזר דינו בגין המעשה הראשון, ואף חלפה תקופת התנאי שנקבעה בו. שנית, באישום הראשון הורשע עדוי בעבירה של החזקת נשק שלא כדין וירי מנשק חם באיזור מגורים, ואילו באישום השני הורשע בעבירה של הזנחת שמירה על כלי יריה, היינו אין המדובר בחזרה על אותה עבירה (וזאת, כמובן, מבלי להפחית כל עיקר מחומרתה של עבירת הזנחת כלי יריה).

...

סבורני, כי גם להבדל זה משמעות בענייננו.

בהיבט זה, סבורני כי עניינו של העותר חמור פחות מזה שנדון בעניין עדוי.

כללם של דברים על יסוד האמור, החלטנו שלא להיעתר לעתירה.

         הנאשם הורשע, על-פי הודאתו מיום 2.11.20 בכתב אישום מתוקן, בגין עבירות של החזקת נשק שלא כדין, לפי סעיף 144(א) רישא וסיפא, לחוק העונשין, התשל"ז-1977, והחזקת תחמושת שלא כדין, לפי סעיף 144(א) רישא וסיפא לחוק.

לדבריו, בתקופת ההתבגרות חלה נסיגה בתפקודו הלימודי והוא הזניח לימודיו עד שנשר מהם.

את הארגז לקח לבית סבו מתוך סקרנות, והבחין כי בתוכו קיים נשק אותו החליט לשמור מחשש כי יפגע בו אותו אדם ממנו גנב את הנשק.

...

אין מנוס מהטלת מאסר בפועל על הנאשם בגדרי מתחם הענישה.

סוף דבר 22.

  נוכח כל האמור לעיל, אני גוזרת את עונשו של הנאשם כדלקמן:        א.       10 חודשי מאסר בפועל, בניכוי ימי המעצר מיום 5.4.20 ועד ליום 27.4.20.

נטען, כי בית המשפט קמא לא נימק באופן מספק את קביעתו ולפיה חומרת העבירה מקשה, או אינה מאפשרת, המנעות מהרשעה, זאת שעה שעסקינן בעבירה קלה מסוג עוון, במקרה יחיד, הנשק לא נגנב, לא נגרם נזק ופוטנציאל הסיכון הנו ברף הנמוך.

במסגרת השלמת טיעוניו בדיון מיום 10.7.19, הגיש ב"כ המערער אסמכתא ולפיה, חרף ההתרשמות מהמערער ומכישוריו, בקשת המערער להיתקבל לעבודה בחברת אבטחה כשומר נדחתה, נוכח הרשעתו בפלילים.

עוד טען ב"כ המערער, כי שגה בית המשפט קמא בקביעתו באשר לחומרת העבירה, שעה שעשה זאת תוך הסתמכות על עבירות בנשק והחזקת נשק שלא כדין.

בנסיבות אלו, הרי שבאתי לכלל מסקנה, כי החלטת בית המשפט קמא להרשיע המערער 1 בדין, בדין יסודה ולא מצאתי, כי יש מקום להתערב בה. אשר על כן, הייתי מציעה לחבריי, לדחות את העירעור בעיניינו של מערער זה. המערער 2: מערער זה הורשע, על יסוד הודאתו, בעבירה שעניינה, הזנחת השמירה של כלי ירייה וחומרים מסוכנים.

...

ככל שהרשעתו בפלילים תיוותר על כנה, על רקע האמור לעיל הרי שיהיה בכך כי להציב בפני מערער זה משוכה משמעותית בפני אפשרות שילובו בהליך מיון וגיוסו למשטרה אם יעמוד בהליך, כאמור.

בנסיבות אלו, סבורני, כי התגבש בעניינו של המערער 3 התנאי שנקבע ב"הלכת כתב" ולפיו, הותרת הרשעתו בדין על כנה, תביא לפגיעה של ממש בשיקומו של המערער 3 וכי הונח בפנינו מסד ראייתי קונקרטי בדבר פגיעה בעתידו המקצועי-תעסוקתי של המערער, ככל שהרשעה זו תיוותר על כנה.

בנסיבות אלה הרי שמתבקשת המסקנה, כי עסקינן במעידה בודדת וחד פעמית אשר אינה מאפיינת את המערער ואת אורחות חייו.