הרשעה בשוד וכניסה לישראל שלא כדין

בגין מעשים אלה בהם הודה, הורשע המערער בעבירת שוד לפי סעיף 402(ב) לחוק העונשין, התשל"ז-1977, והואיל והוא תושב השטחים שניכנס לישראל שלא כדין, הוא גם הורשע בעבירה של שהיה בלתי חוקית, לפי סעיף 12(1) לחוק הכניסה לישראל, התשי"ב-1952.

...

גם לאחר שנתנו את דעתנו לנתוניו האישיים של המערער ונסיבותיו, לא מצאנו עילה להתערב בעונש, ומכאן החלטתנו לדחות את הערעור.

מטעמים אלה, סבורני כי מן הדין להעמיד את עונש המאסר של כל אחד משלושת האחים על שלוש שנים וחצי לריצוי בפועל, בניכוי ימי מעצרם.

סוף דבר אשר על כן, הנני מציע לחבריי כי נדחה את ערעוריהם של יניר וחמודי, נקבל את ערעור המדינה, ונשית על רואד, יניר וחמודי, חלף עונשי המאסר שהטיל עליהם בית משפט קמא, את העונשים הבאים: רואד, המשיב בע"פ 4791/20, ירצה בין כותלי הכלא 42 חודשי מאסר.

המדינה הפניתה לשלושה מקרים: ת"פ 4355-12-19 מדינת ישראל נ' מוחמד סובח (15/7/2020), שם בגין עבירה של שוד בנסיבות מחמירות, כאשר הנאשם ואדם נוסף חדרו לביתה של המתלוננת ושדדו אותו תוך כדי הפעלת אלימות כלפיה, נקבע מיתחם ענישה שבין 4 עד 7 שנות מאסר והוטלו על נאשם 5.5 שנות מאסר בפועל; ע"פ 5611/14 מנסור אבו עווד נ' מדינת ישראל (8/5/2016), שם בגין עבירות של כניסה לישראל שלא כדין, קשירת קשר לפשע, ושוד בנסיבות מחמירות, נקבע מיתחם ענישה של 6 עד 10 שנות מאסר ע"י הערכאה הדיונית, זאת כאשר המדינה ביקשה לקבוע מיתחם של 6 עד 8 שנות מאסר ונגזרו 7 שנות מאסר בפועל.

באותו מקרה היה מדובר בשוד אלים ואכזרי שביצעו המערער וחברו בקשיש תוך ניצול אמון שנתן במערער; ע"פ 1205/16 דוד צ'סטי נ' מדינת ישראל (30/12/2015), שם אושרה תוצאה של ערכאה דיונית (ת"פ 38805-05-15) כאשר באותו מקרה הורשעו הנאשמים בניסיון שוד קשיש וקשירת קשר לבצוע פשע ונידונו ל-5 שנות מאסר.

...

משיב 2 אינו חולק כאמור על קיומן של ראיות לכאורה לאשמתו בגניבת רכב ובכניסה לישראל שלא כדין, וממילא עולה כי הוא מכיר בקשיים המתגלעים לכאורה בגירסתו הנזכרת, ובראשם איכון מכשיר הטלפון הנייד שלו באיזור גניבת האופנוע דקות ספורות לפני הגניבה.

בצדק הפניתה המבקשת אל ע"פ 8368/16 שלאלדה נ' מדינת ישראל (15.11.2018), שם היתייחס בית המשפט העליון לפסיקה קודמת ומכוחה אישר הרשעת נוסע במונית, שאותה שדד יחד עם מי שנהג במונית, בעבירות הקשורות לנהיגה באותה מונית.

...

ד(1) ראיות לכאורה כבר נקבע כי ראיות לכאורה בעוצמה הנדרשת הן "ראיות גולמיות אשר לגביהן קיים סיכוי סביר שעיבודן במהלך המשפט... יוביל לראיות אשר מבססות את אשמת הנאשם מעל לכל ספק סביר. רק אם קיימים ליקויים בסיסיים או קשיים אינהרנטיים בחומר החקירה באופן שהחומר הגולמי כפי שהוא נתפס כיום לא יוכל - גם לאחר 'עיבודו' בעתיד והעברתו בכור המבחן של ההליך הפלילי - להקים תשתית ראייתית אשר יש סיכוי סביר שניתן יהא לבסס עליה את הרשעת הנאשם, תתבקש המסקנה כי אין מצויות נגד הנאשם ראיות לכאורה להוכחת האשמה" (בש"פ 826/08 קשאש נ' מדינת ישראל (14.2.2008)).

המסקנה היא אפוא שקיימות ראיות לכאורה בעוצמה גבוהה לאשמת שני המשיבים בעבירות כניסה לישראל שלא כדין וגניבת רכב.

אלא שכדי להגיע למסקנה כזו נדרש בירור עובדתי, שלא ניתן לעורכו במסגרת הליך המעצר.

על יסוד הודאתו בעובדות כתב אישום מתוקן, הורשע הנאשם בקשירת קשר לעשות פשע, עבירה לפי סעיף 499 (א)(!) לחוק העונשין (להלן: חוק העונשין); כניסה לישראל שלא כדין (3 עבירות), לפי סעיף 12 (1) לחוק הכניסה לישראל, תשי"ב -1952; סיוע לגניבת רכב (2 עבירות), לפי סעיף 413 ב + סעיף 29 (א) + סעיף 31 לחוק העונשין; נהיגה פוחזת של רכב, עבירה לפי סעיף 338 (א)(1) לחוק העונשין;.

את עונשו של הנאשם, צעיר כבן 19 שנים, בעל הרשעה אחת בעבירה של שוד מזוין, גזר בית המשפט ל 20 חודשי מאסר בפועל, ו 42 חודשי פסילה בפועל.

...

 מכלל הדברים האמורים, לאחר שנתתי דעתי לפגיעה הגבוהה של הנאשם בערכים המוגנים, לענישה הנוהגת בכלל וזו אליה הפנו ב"כ הצדדים, סבורני כי מתחם העונש ההולם לכלל האירועים והעבירות אותן ביצע הנאשם בנסיבות ביצוען, צריך וינוע בין 36 ל - 66 חודשי מאסר בפועל.

הנאשם העומד לפני היום הוא עבריין מורשע, רצידיוויסט בעבירות רכוש, הוא אלים ומסוכן.

סוף דבר – לאחר שקלול מכלול השיקולים והנתונים הנדרשים לעונשו של הנאשם בגדרי המתחם אותו קבעתי, אני גוזרת עליו את העונשים הבאים: 48 חודשי מאסר בפועל החל מיום מעצרו על פי רישומי שב"ס. הפעלת מאסרים על תנאי מת"פ 46857-08-20 כך שהמאסר בן 6 חודשים ומאסר בן 3 חודשים ירוצו בחופף למאסר בן 10 חודשים אותו ירצה הנאשם במצטבר לעונש שהושת עליו בסעיף א' לעיל.

ב"כ התביעה הפניתה לעברו הפלילי המכביד של הנאשם, אשר הורשע פעמים רבות בעבירות כניסה לישראל שלא כדין, עבירות רכוש חמורות, וכן עבירות ביטחוניות.

בשנת 2012, הוטלו עליו 12 חודשי מאסר בגין כניסה לישראל שלא כדין, ובצוע שוד מזוין וגניבה.

...

אני סבורה כי העובדה שמדובר בקטנוע לא חדש, בעל מידות צנועות, כעולה מתמונותיו שהוגשו, אכן מחייבת להבחין בין מידת חומרת האירוע דנן, ובין המקרים בהם נגנבו כלי רכב בעלי שווי כספי גבוה, אך אתחשב בכך שהנזק והטרדה שנגרמו למתלונן כתוצאה מגניבת כלי רכבו, אינם פחותים.

לאחר סקירת מדיניות הענישה הנוהגת, ולנוכח נסיבות העבירה, לרבות נהיגתו המסוכנת של הנאשם בכביש וגרימת התאונה, אני קובעת כי המתחם ההולם נע בין 10 ל-24 חודשי מאסר.

בנסיבות אלה, אין מנוס מענישה מרתיעה.

אני גוזרת את העונשים הבאים: יופעל מאסר על תנאי בן 5 חודשים שהוטל בת"פ 12929-09-20.