הרשעה בעבירות כניסה לישראל שלא כדין של תושבי שטחים

ואלו עובדות כתב האישום: חלק כללי הנאשם תושב שטחים ואין לו היתר שהייה בישראל, ובשני מקרים קשר עם תושבי שטחים אחרים לגנוב בישראל מכוניות מסוג מאזדה.

בשל מעשיו אלו הורשע הנאשם בכניסה לישראל שלא כדין, החזקת כלי פריצה, חבלה במזיד ברכב, גניבת רכב (שלוש עבירות) נהיגה ללא רישיון ונהיגה ללא ביטוח.

מיתחם העונש ההולם הנאשם הורשע בשני אירועים בהם חבר לאחרים לשם הגעה לישראל מהשטחים שלא כדין לשם גניבת מכוניות ובצוע עבירות נילוות: במקרה אחד הנאשם ושותפיו גנבו שלוש מכוניות, ובמקרה השני גנבו שתי מכוניות וניסו לגנוב מכונית שלישית.

...

לאחר שנאמר לנאשם כי הוא מעוכב, פנה הנאשם לשוטר ואמר לו "אחי אתה מבזבז את הזמן שלך אני תושב ישראל זה שנים רבות ועובד באלקטרה". בהתאם לעובדות בהן הודה הנאשם בכתב האישום הנוסף, ביום 9.2.21 בשעת בוקר, נהג הנאשם ברכב מסוג מרצדס מכיוון שטחי האיזור לכיוון מעבר מיתר לכניסה לישראל (להלן – "מעבר מיתר").

וכך הדברים בעיניין אלהרוש (פסקה 17) - "מושכלות ראשונים הם כי הכניסה לישראל שלא כדין ומבלי היתר פרטני פוגעת בביטחון המדינה, בזכותה לקבוע את הבאים בשעריה ועלולה להגדיל את הסיכון לפשיעה מצד אלו ששוהים בה לא כדין. ענייננו מצטמצם לאותם שב"חים שנכנסים שלא כדין לצרכי פרנסה, ולאחר מכן מבקשים לשוב לביתם. מידת הפגיעה של היתנהגות מסוג זה בביטחון המדינה פחוּתה. אין חולק כי עצם תופעת הכניסה שלא כדין מגדילה את הפוטנציאל לסיכון ביטחוני, בין היתר בכך שהיא פותחת פתח לזליגת פעילות חבלנית עוינת (פח"ע) לתחומי מדינת ישראל ובכך מסכנת את ביטחון תושביה. במקרים שבהם מטרת הכניסה שלא כדין היא פעילות חבלנית הפגיעה בערך המוגן של ביטחון המדינה היא חמורה. אולם, לא די בהגברת הפוטנציאל האמור כדי לייחס לנאשם ספציפי, אשר אינו מבקש לפגוע בביטחון המדינה, את החומרה האמורה ... הדברים יפים גם באשר לסיכון לפשיעה כאשר אין כל עבירה נלווית לעבירת השב"ח". יחד עם זאת, בעיניין אלהרוש צויין כי מקום בו מדובר במי שניכנס שלא כחוק לתחומי מדינת ישראל אך ממניעים כלכליים ולצרכי פרנסה, הרי שמידת הפגיעה שלו באנטרס המוגן של בטחון המדינה הנה פחותה.

מנגד ולחומרא, לחובת הנאשם עבר פלילי הכולל שתי הרשעות קודמות: האחרונה משנת 2012 אז הורשע במספר עבירות של כניסה לישראל שלא כדין, זיוף בכוונה לקבל דבר, שימוש במסמך מזויף, קבלת דבר במירמה והפרעה לשוטר במילוי תפקידו ונידון ל – 8 חודשי מאסר בפועל.

...

לאור כל האמור, בהתאם לקביעות בית המשפט בעניין אלהרוש והפסיקה הנוהגת, אני קובעת כי מתחם העונש ההולם את העבירות דנן בנסיבותיהן ינוע בין מספר ימי מאסר ברף התחתון עד 6 חודשים ברף העליון וענישה נלווית.

באיזון בין השיקולים השונים, אני סבורה, כי יש לגזור על הנאשם עונש מאסר בפועל המצוי ברף התחתון של המתחם, בצד מאסר על תנאי מרתיע וקנס משמעותי.

אשר על כן, אני גוזרת על הנאשם את העונשים הבאים: מאסר בפועל של שלושים ושתיים ימים (32) בניכוי 32 ימי מעצרו בתאריכים 20.11.15 – 6.12.15 וכן בתאריכים 9.5.21 – 23.5.21.

הוסיף כי מאז ביצוע העבירה האחרונה לא הוסיף וניכנס לישראל שלא כדין שכן זוגתו באה לבקרו בשטחים.

בעבירות השהייה הבלתי חוקית יש משום הכבדה ממשית על רשויות אכיפת החוק וכוחות הבטחון, הנדרשים להשקיע משאבים לא מבוטלים לטפול בתופעה הנפיצה גם במקרים בהם מדובר בשב"חים שנכנסים לצרכי פרנסה בלבד, שכן ידוע כי בכל עבירה של כניסה לישראל שלא כחוק, טמון סיכון פוטנציאלי לבטחון אזרחי ותושבי מדינת ישראל, כדברי בית המשפט ברע"פ 3677/13 אלהרוש נ' מדינת ישראל (9.12.2014) [להלן: "הילכת אלהרוש"].

נקדים ונאמר כי הנאשם נעדר עבר פלילי קודם להרשעתו הנוכחית (לנאשם הרשעה בעבירה של כניסה לישראל אותה ביצע במועד מאוחר למועד הרשעתו בתיק זה) ועל כן, בהתייחס לאישום השני והשלישי, בכל אחד מהם דובר על כניסה אחת לישראל שלא כדין, ללא עבירות נילוות, וכעתירת המאשימה, הנני לקבוע את מיתחם העונש ההולם לכל אחד מאישומים אלה, כך שנוע בין מאסר על תנאי ועד 5 חודשי מאסר בפועל כנקבע בהילכת אלהרוש.

...

מכלל הדברים האמורים, ולאחר שהבאתי בחשבון את הערכים שנפגעו כתוצאה ממעשיו של הנאשם, את מידת הפגיעה בהם ואת מדיניות הענישה הנוהגת, סבורני כי הרף התחתון של מתחם העונש ההולם צריך ויחל גבוה יותר מזה לו עתרה התביעה.

סוף דבר לאחר שקלול מכלול השיקולים המתבקשים לבחינת העונש הכולל שיושת על הנאשם, אני גוזרת עליו את העונשים הבאים: 10 חודשים מאסר בפועל בניכוי ימי מעצרו על פי רישומי שב"ס. 3 חודשים מאסר על תנאי למשך שלוש שנים מיום שחרורו שלא יעבור כל עבירה לפי חוק הכניסה לישראל.

הנאשם הוא אזרח ישראלי ואילו נאשמת 2 תושבת שטחי יהודה ושומרון, שבמועד הרלבנטי לאישום לא היה לה היתר כניסה לישראל.

להשלמת התמונה אוסיף, כי הנאשמת 2 כפרה תחילה בעבירות שיוחסו לה, ואולם בעיצומה של שמיעת הראיות הציגו הצדדים הסדר טיעון, שבמסגרתו כתב האישום בעיניינה תוקן, והיא הודתה והורשעה בעבירות שימוש במסמך מזויף בנסיבות מחמירות ובנסיבות של עצימת עיניים, מספר עבירות הפרעה לשוטר בשעת מילוי תפקידו ובניסיון כניסה לישראל שלא כדין.

לצד זאת, הגם שניתן להבין ללבם של בני הזוג שבקשו לחיות יחד, והגם שניתן להבין את התסכול שבו היו נתונים עקב חוסר היכולת להסדיר את מעמדה בישראל של הנאשמת 2 בדרכים חוקיות, לא ניתן להשלים עם ביצוע עבירות על החוק לצורך תכלית זו. הנאשמים נעצרו במחסום, וכניסתה של הנאשמת 2 לעומק שטחה של מדינת ישראל, נימנעה, ואף נתפס המסמך המזויף, ובכך נימנעו הסכנות הכרוכות בהחזקת תעודת זהות מזויפת על ידי הנאשמת 2 לאורך זמן.

...

מכלול הנסיבות שאינן קשורות לביצוע העבירות מוביל למסקנה כי יש לגזור על הנאשם עונש המצוי בתחתית מתחם העונש ההולם.

לפיכך, אני גוזרת עליו את העונשים הבאים: חודשיים מאסר שירוצו בעבודות שירות.

בגין אישום זה הורשע הנאשם בעבירות של כניסה או ישיבה בישראל שלא כחוק – עבירה לפי סעיף 12(1) לחוק הכניסה לישראל, תשי"ב – 1952 (להלן: "חוק הכניסה לישראל"), היתחזות כאדם אחר במטרה להונות – עבירה לפי סעיף 441 רישא לחוק העונשין, תשל"ז – 1977 (להלן: "חוק העונשין"), החזקת אגרופן או סכין שלא כדין – עבירה לפי סעיף 186(א) לחוק העונשין.

ב"כ הנאשם טען כי מדובר בהתחזות למספר שניות ובאופן רגעי וכי התוודה באופן מיידי שהוא תושב שטחים ואין בידו אישור כניסה כדין.

לכך אוסיף כי עובר לארוע זה הנאשם ניכנס פעמיים לשטחי מדינת ישראל ללא שהיה בידו אישור כניסה כדין או היתר כלשהוא.

...

אינני מקבלת עמדת ההגנה כי יש לשקול שיקולים לקולא נוכח מטרת הכניסה לישראל שלשיטת הסנגור היתה איחוד עם אמו.

אשר על כן אני קובעת כי מתחם הענישה באישום הראשון נע בין עונש של 5 חודשי מאסר בפועל לבין עונש של 12 חודשי מאסר בפועל.

אשר על כן אני גוזרת על הנאשם את העונשים הבאים: בגין אישומים השני והשלישי שעניינם שתי עבירות של שהיה בלתי חוקית אני גוזרת על הנאשם עונש של חודש אחד מאסר בפועל.