הרשעה בעבירות אלימות בנסיבות מחמירות

המאשימה עתרה למיתחם שנע בין 40-60 חודשי מאסר, סבורני -בשים לב לחומרתן היתרה של נסיבות מעשיו והרשעתו גם בריבוי עבירות אלימות- כי מדובר במיתחם מתון, לאחר שבחנתי את כלל השיקולים, מדיניות הענישה הנוהגת ובהנתן המיתחם שהוצע ע" המאשימה, נקבע מיתחם שנע בין 38-60 חודשי מאסר, לנאשם 1 אקבע בהתאמה מיתחם ענישה שנע בין 18-40 ולנאשם 3, שהורשע בעבירת סיוע אחת לשוד בנסיבות מחמירות, מיתחם שנע בין 12-24 חודשי מאסר.

...

החלטתי לחרוג ממתחם זה נעשתה מטעמי שיקומו של נאשם זה, על בסיס נסיבותיו והליך השיקום המוצלח שעבר באופן שמצמצם משמעותית את הפער בין העונשים שייגזרו על הנאשמים השונים.

בערעור שהגישו השניים נדחתה טענתם כי יש להקל בעונשם ולצמצם את ה"פער הבלתי נסבל" בינהם לשותפם, נימוקי בית המשפט יפים גם לענייננו: "מן הראוי לחזור על מושכלות ראשונים, לפיהן מלאכת הענישה אינה בגדר הפעלת נוסחה מתמטית. כפועל יוצא מכך, אין בכוחו של עקרון אחידות הענישה להביא להטלה מכאנית של עונשים, תוך העתקה מנאשם אחד למשנהו, מבלי ליתן ביטוי הולם לעקרון הענישה האינדיבידואלית (7876/15 חמאמרה נ' מדינת ישראל [פורסם בנבו] (14.2.2013) ועוד יש להוסיף, כי עקרון אחידות הענישה, עם כל חשיבותו, איננו כלל שבלעדיו אַיִן, ובמקרים המתאימים הוא ייסוג מפני עקרונות חשובים אחרים. כפי שציינתי ברע"פ 7064/12 פנדו נ' מדינת ישראל [פורסם בנבו] (14.10.2012): "עקרון אחידות הענישה אינו חזות הכל, וכלל זה אינו קובע, א-פריורית, כי לכל המורשעים באותו סוג של עבירות קיים דין אחד. כלומר, בית-המשפט לא ילמד בהכרח, מהעונש שנגזר על פלוני לגבי העונש הראוי לאלמוני - כל מקרה ונסיבותיו הוא, כל נאשם ונסיבותיו הוא". משכך, עונשם של הנאשמים ייגזר בהתאמה למתחם הענישה המקורי שנקבע בעניין נאשם 2, ובכל מקרה, לא יעלה על העונש השיקומי שייגזר על נאשם 2.

סוף דבר לאחר ששקלתי כלל השיקולים מצאתי לגזור את דינם של הנאשמים כדלקמן: נאשם 1 מאסר בן 18 חודשים בניכוי ימי מעצרו 24.8.20 עד 29.12.20 ומיום 30.11.21 עד 1.12.21.

אשר למדיניות הענישה הנהוגה המאשימה הפניתה לפסיקה להלן: ע"פ 6221/11 ויאצסלב איונוב נ' מ"י (7.3.2013) המערער הורשע לאחר שמיעת ראיות בעבירות אלימות כלפי אישתו – תקיפה בנסיבות מחמירות, היזק בזדון, איומים וניסיון לרצח לאחר שהמתלוננת החליטה לסיים את הקשר עימו.

...

עוד קבענו, כי אנו דוחים את טענת הנאשם שהוא לא התכוון לרצוח את המנוח, שכן מהראיות עלה שהנאשם גרם למותו של המנוח בכוונה ולאחר תכנון מראש, והיה לו אף מניע לביצוע המעשים ולפגיעה במנוח.

על כן גם אם בסופו של דבר לא ראינו לנכון לחרוג בגזירת העונש ממתחם העונש ההולם, הרי גם עניין זה מחייב השתת עונש מאסר ארוך ביותר ועונשי מאסר מצטברים אשר ירחיקו את הנאשם מהציבור ויהוו עונש הולם על מכלול המעשים הקשים שביצע, במכלול הנסיבות המורכבות והייחודיות של מקרה זה. טרם נעילה רואים אנו לנכון לומר כי במהלך ההליך נחשף בפנינו הצער הרב של משפחת המנוח על מותו הבלתי מוסבר בנסיבות כה קשות להכלה.

אשר על כן ולאחר ששקלנו את מכלול נסיבות העניין, ואת מכלול השיקולים לקולא ולחומרא שפורטו לעיל אנו גוזרים על הנאשם את העונשים הבאים: מאסר בפועל למשך 35 שנים בניכוי ימי מעצרו.

אשר לרכיב הפיצוי מצאנו כי במקרה זה, נוכח הנזק הרב אשר נגרם למנוח ומשפחתו וכן לל' ובנותיו של הנאשם, וכאשר מצבו הכלכלי של הנאשם אינו מהווה שיקול לאומדן הפיצוי ואף לא הובאה ראיה במקרה זה למצב כלכלי קשה, על הנאשם לפצות את משפחת המנוח בסך של 258,000₪; ואת ל' ובנותיו בסך של 150,000 ₪.

לחובת נאשם 2 שלוש הרשעות קודמות בעבירות אלימות ורכוש, לרבות שוד בנסיבות מחמירות.

...

משנקבע מתחם העונש ההולם ביחס לכל אחד מהנאשמים, ומשלא מצאתי מקום לחרוג מגבולותיו, אעבור אפוא לקבוע את העונש המתאים לכל אחד מהם בגבולות המתחם.

סוף דבר על כן, אני גוזר על על נאשם 1 את העונשים הבאים: · עשרים ושניים (22) חודשי מאסר בפועל.

על נאשם 2 אני גוזר את העונשים הבאים: · עשרים ושניים (22) חודשי מאסר בפועל.

] זוהי בקשה לקיים דיון נוסף בפסק הדין של בית משפט זה (השופטים י' עמית, ע' גרוסקופף ור' רונן) שניתן בע"פ 5285/20 ביום 20.8.2023 (להלן: פסק הדין), אשר דחה את ערעור המבקש על הרשעתו בעבירות אלימות חמורות ובהן רצח בכוונה תחילה, וכן את עירעורו על גזר הדין.

רקע הדברים נגד המבקש הוגש כתב אישום המייחס לו עבירות של רצח בכוונה תחילה לפי סעיף 300(א)(2) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין); תקיפת קטין הגורמת חבלה לפי סעיף 368ב(ב) לחוק העונשין; פציעה בנסיבות מחמירות לפי סעיף 334 וסעיף 335(א)(1) לחוק העונשין; ותקיפה סתם לפי סעיף 379 לחוק העונשין.

...

המבקש הגיש ערעור על הרשעתו ועל גזר הדין, וביום 20.8.2023 נדחה הערעור פה אחד.

עוד יודגש בהקשר זה כי מסמכים רפואיים שהגיש המבקש לבית המשפט בשלב הערעור אף הם אינם יכולים להטות את הכף אל עבר מסקנה אחרת.

בכל הנוגע לדמות שנצפתה בסרטון ממצלמת אבטחה שהוצבה בין בית משפחת המנוחה לבית המבקש, הכריע בית המשפט המחוזי "[ב]הסתברות גבוהה" אך לא "ברמה של מעל ומעבר לספק סביר", כי הדמות שזוהתה בסרטון היא המבקש (בעמוד 170 להכרעת הדין), ובהינתן ראיות רבות אחרות לאשמו, לא מצא בית המשפט המחוזי כי מסקנה זו מעוררת ספק סביר.

אשר על כן – הבקשה נדחית.

מדיניות הענישה הנוהגת: בית המשפט העליון הבהיר כי הרשעה בעבירות אלימות נגד חסר ישע, מחייבת ענישה מחמירה, אשר תעביר מסר ברור לפיו יש להוקיע ולעקור מן השורש התופעה של היתנהגות אלימה וניצול פערי כוח ומעמד של האחראי כלפי חסר הישע.

בת"פ (מח' ירושלים) 43319-03-21 מדינת ישראל נ' פלונית (6.1.2022) הורשעה נאשמת על יסוד הודאתה בעבירות של תקיפה בנסיבות מחמירות לפי סע' 382(ב)(2) לחוק העונשין, שתי עבירות של תקיפת קטין חסר ישע הגורמת חבלה של ממש לפי סעיף 368ב(א) סיפא לחוק, תקיפת קטין הגורמת חבלה חמורה לפי סעיף 368ב(ב) סיפא לחוק והפרת חובה של הורה לפי סעיפים 337 ו-323 לחוק.

...

בע"פ 8780/16 JENIFFER ROYO נ' מדינת ישראל (26.4.2017), נדחה ערעורה של נאשמת אשר הורשעה על פי הודאתה במסגרת הסדר טיעון, בעבירה של תקיפת חסר ישע על ידי אחראי לפי סעיף 368ב(א) לחוק העונשין.

בעפ"ג (מח' ב"ש) מרים מיטרני נ' מדינת ישראל 37140-04-21 (2.6.2021), נדחה ערעורה של נאשמת אשר הורשעה על יסוד הודאתה בעבירה של תקיפת חסר ישע לפי סעיף 368ב(א) סיפא לחוק העונשין.

סוף דבר, מכל הקובץ לעיל, הנני גוזר על הנאשם את העונשים הבאים : א. 24 חודשי מאסר בפועל בניכוי ימי מעצרו.