הרשעה בעבירות אי מתן זכות קדימה להולך רגל במעבר חצייה

השופט יובל ליבדרו מבוא לפנינו ערעור על פסק דינו של בית המשפט השלום לתעבורה באשדוד (כב' השופטת הבכירה ר' שוורץ) בגמ"ר 2998-05-16 מיום 14.2.2019, במסגרתו הורשע המערער, לאחר ניהול הליך של הוכחות, בבצוע עבירות של גרימת מוות ברשלנות ואי מתן זכות קדימה להולך רגל שחצה במעבר חצייה, עבירות לפי סעיף 64 לפקודת התעבורה ותקנה 67א' לתקנות התעבורה.

...

הקביעה ששיקולי ההרתעה אינם צריכים להילקח בחשבון בקביעת מתחם העונש ההולם היא נכונה, אולם בקביעת מתחם העונש ההולם לעבירה בנסיבותיה, על בית המשפט להתייחס בין היתר לערך החברתי שנפגע ולמידת הפגיעה בו, ובסופו של דבר על העונש להלום את חומרת מעשה העבירה בנסיבותיו ואת מידת אשמו של הנאשם.

על יסוד הנחה זו הוא צועד צעד נוסף קדימה ואומר ש- "אם בשל מידת אשם מופחתת או נמוכה המחוקק נכון היה לקבוע עונשים מרביים מקלים יותר מאלו שהיו מקובלים בעניינם של ממיתים שביצעו את עבירות ההמתה מתוך מחשבה פלילית, נראה כי בעניינם של אלו שביצעו את העבירות שלא מתוך מחשבה פלילית, כי אם מתוך רשלנות, מקל וחומר שנכון יהיה לתת ביטוי גבוה יותר למידת האשם המופחתת". בכל הכבוד, נראה לי שההנחה שבבסיס המסקנה, שגויה, וממילא גם המסקנה חסרת תוקף.

בשוקלי את נסיבות התאונה; את מידת רשלנותו של המערער; את העובדה שהמערער עצר במקום מיד ועשה כל שיכל כדי לסייע למנוחה; את השיהוי בהגשת כתב האישום ואת פרק הזמן שעבר מהתאונה ועד היום; את עברו התעבורתי של המערער, הכולל גם הרשעה אחת בגרימת תאונת דרכים מלפני כ-20 שנה; את נתוני המערער ונסיבותיו האישיות והמשפחתיות; את הפגיעה שתיגרם למערער ולמשפחתו מהמאסר; ואת מדיניות הענישה הנוהגת; נראה לי שיש לקבוע את עונשו של המערער למאסר מאחורי סורג ובריח, אולם לתקופה קצרה יותר מזו שנקבעה לו, ולקצר את תקופת שלילת רישיון הנהיגה שלו.

ברע"פ 3764/05 בן זויה נ' מדינת ישראל, מיום 21.4.05, שאזכרה המאשימה, נדחתה בקשת רשות ערעור של נאשמת שהורשעה בגרימת תאונת דרכים בעבירות של גרימת חבלה של ממש, אי מתן זכות קדימה להולך רגל במעבר חציה ונהיגה בקלות ראש.

...

ברע"פ 2564/12 קרני נ' מדינת ישראל, מיום 24.6.12, שאוזכר על-ידי המאשימה (להלן: "בפסק דין קרני"), נפסק כי גם במקרים בהם נחבל אדם בתאונת דרכים ולא רק במקרה של קורבנות בנפש יש מקום לענישה של מאסר בפועל, כדברי כב' השופטת (בדימ') נאור : "בבואנו לקבוע את העונש הראוי, אין בידינו לקבל את טענותיו של בא כוח המבקש, עליהן חזר אף בטענותיו על פה, כי העבירות שבוצעו אינן מצדיקות עונש מאסר מאחורי סורג ובריח. תאונות דרכים גובות קורבנות בגוף ובנפש מדי יום, וחלקה של מערכת המשפט לא ייפקד מן המערכה נגד תאונות הדרכים (ראו: ע"פ 2247/10 ימיני נ' מדינת ישראל ([פורסם בנבו], 12.1.2011); ע"פ 5167/05 מג'דוב נ' מדינת ישראל ([פורסם בנבו], 10.10.2005)). לענישה הולמת תפקיד חשוב לא רק במקרים בהם גורמות תאונות הדרכים לקורבנות בנפש, אלא אף במקרים בהן נגרמות חבלות ופציעות, ובפרט כאשר חבלות ופציעות אלו חמורות הן". ככל שהפציעות חמורות יותר עד כדי פסע ביניהן לבין המוות נקבע כי יש מקום להשית מאסר בפועל אף לא בעבודות שירות כדברי כב' השופט (בדימ') מ. חשין ברע"פ 3764/05 בן זויה נ' מדינת ישראל, מיום 21.4.05, שאף הוא אוזכר על-ידי המאשימה: "לא נמצא לי כי בית-המשפט לתעבורה סטה באופן ניכר ממדיניות הענישה המקובלת. יתר-על-כן, במקרים של גרימת חבלות אשר אך כפסע ביניהן לבין גרימת מוות, יש הצדקה להקיש מן העונש המינימאלי הקבוע במקרה של גרם מוות ברשלנות תוך שימוש ברכב - הוא עונש של שישה חודשי מאסר בפועל, לפי סעיף 64 לפקודת התעבורה - ולגזור עונש מאסר בפועל. העובדה כי לעיתים הקלו בתי-המשפט המחוזיים בעונשם של עבריינים שהורשעו בגרימת חבלות וביטלו עונשי מאסר בפועל אשר נגזרו עליהם, אין בה כדי ללמד על רמת הענישה המקובלת. אדרבא, בית-משפט זה חזר והזהיר את בתי-המשפט המחוזיים לא אחת כי אל להם להקל בעונשם של עברייני תנועה." לצורך קביעת מתחם הענישה והעונשים ההולמים בתוך המתחם, אסקור את הפסיקה ,בין היתר, באמצעות בחינת פסקי הדין שאוזכרו או שהוגשו על-ידי הצדדים: ברע"פ 8588/16 משה נ' מדינת ישראל, מיום 8.11.16, שהגישה המאשימה, נדחתה בקשת רשות ערעור של נאשם שהורשע בגרימת תאונת דרכים בעבירות של גרימת חבלה של ממש, נהיגה בקלות ראש וברשלנות, סטייה מנתיב ונהיגה במהירות בלתי סבירה.

מהמקובץ עולה, כי מתחם הענישה בתאונת דרכים בה הורשע נאשם בגרימת חבלה של ממש נע בין מאסר קצר בעבודות שירות ועד 12 חודשי מאסר בפועל, פסילה של מספר חודשים ברף התחתון כשהרשלנות נמוכה והפגיעה אינה קשה ועד לפסילה ממושכת של מספר שנים ועד 8 שנים מאסר על תנאי וקנס.

הנאשמת הורשעה, לאחר ניהול הוכחות, בעבירות של אי מתן זכות קדימה להולך רגל במעבר חציה תוך גרימת סיכון, בנגוד לתקנה 67(א) לתקנות התעבורה, נהיגה בקלות ראש, בנגוד לסעיף 62(2) לפקודת התעבורה והתנהגות הגורמת נזק, בנגוד לתקנה 21(ב)(2) לתקנות התעבורה.

...

ממכלול הראיות בתיק הגיע בית המשפט למסקנה כי הנאשמת התרשלה בנהיגה שכן, לא הבחינה מבעוד מועד בהולך הרגל, אלא רק עם הפגיעה בו. לו היתה מבחינה בהולך הרגל בזמן, ולא באיחור כפי שארע, ולו היתה מגיבה מבעוד מועד, יכולה היתה למנוע את התאונה.

לאחר שבחנתי את מכלול הטיעונים והשיקולים בהתאם למתווה שנקבע בתיקון 113 לחוק העונשין, נסיבות קרות התאונה ותוצאותיה, הוראות החיקוק המיוחסות לנאשמת, מידת הרשלנות, מידת הפגיעה בערך המוגן, מדיניות הענישה, מתחם הענישה, נסיבות אחרות שאינן קשורות בעבירות, מתחם העונש ההולם את המקרה דנן כולל רכיב פסילה בפועל החל מ-3 חודשים ועד 6 חודשים, בנוסף ליתר הרכיבים של פסילה על תנאי וקנס.

לאור כל האמור, אני דנה את הנאשמת לעונשים הבאים: פסילה בפועל של רישיון הנהיגה לתקופה של 3 חודשים.

ב"כ המאשימה הפניתה לפסיקה, אותה לא מצאתי כמתאימה לנסיבות ביצוע העבירות שבפני שכן במקרים שם דובר במידת רשלנות גבוהה וכן נגרמו פגיעות קשות ביותר לנפגעי העבירה, הקרובות לתוצאות תאונה קטלנית: · רע"פ 678/18 פלוני נ' מדינת ישראל (31/05/18) – הנאשם הורשע בעבירות של נהיגה בקלות ראש, אי מתן זכות קדימה להולך רגל במעבר חציה וגרימת חבלות קשות להולכת הרגל – חבלת ראש ושברים מרובים בגופה והיא אושפזה למספר חודשים ובהמשך הועברה לשקום ארוך בבית חולים סיעודי.

...

לאור כל האמור, ביקש ב"כ הנאשם, להשית צו של"צ כהמלצת שירות המבחן ולהסתפק בפסילה שריצה הנאשם עד כה לצד רכיב פיצוי לנפגע.

לאור כל האמור מצאתי כי מתחם הענישה לעבירות של נהיגה רשלנית בגינה נגרמה תאונת דרכים שתוצאתה חבלות של ממש בנסיבות כמתואר בעובדות כתב האישום - רף רשלנות בינוני-נמוך, תרומת רשלנות משמעותית של נהג המשאית, חלקו היחסי של הנאשם בביצוע העבירה, חבלות הגוף שנגרמו לנפגע ברף הבינוני - כולל רכיב פסילת רישיון נהיגה לתקופה המתחילה ב-11 חודשים ומגיעה עד ל-24 חודשי פסילה בפועל, לצד רכיבי ענישה נוספים.

לאור כל האמור אני דנה את הנאשם לעונשים הבאים: פסילה בפועל פסילה בפועל מלהחזיק או מלקבל רישיון נהיגה לתקופה של 11 חודשים ו-15 ימים.

בשנת 2021 לאחר מתן הכרעת הדין בתיק זה, הורשע הנאשם בעבירה של אי מתן זכות קדימה להולך רגל במעבר חציה.

...

לפיכך אני קובעת כי מתחם העונש ההולם בעבירה של גרימת מות ברשלנות בינונית-גבוהה בנסיבות המקרה היא מאסר שנע בין 12 חודשים ל-30 חודשים, פסילה שנעה בין 10 שנים לבין 18 שנים, פיצוי למשפחת הנפגע קנס ועונשים צופי פני עתיד.

יחד עם זאת בקביעת משך הפסילה לקחתי בחשבון את העובדה שרישיונו של הנאשם לא נפסל עד היום ובהקשר זה את פרק הזמן שחלף מאז התאונה ואת ההשפעה שעשויה להיות לפסילה על הנאשם ומשפחתו ועל כן בעניין זה החלטתי לסטות לקולה ממתחם הענישה.

לפיכך, אני דנה את הנאשם לעונשים הבאים: אני מצווה על מאסרו של הנאשם בפועל למשך 12 חודשים.