בגזירת העונש בגדרי המיתחם, נשקלו, בין השאר, עברו הפלילי של המבקש – הכולל עבירות קשירת קשר לבצוע פשע, סיוע להריגה, החזקת נשק שלא כדין ועבירות סמים; העובדה שבעת ביצוע המעשים שבבסיס ההליך דנן, עמד נגדו עונש מאסר על תנאי בן 18 חודשים שלא היה בו כדי להרתיעו; וכן רמת המסוכנות הגבוהה שקצין המבחן ייחס לו. בית משפט השלום ראה לקבוע את עונשו של המבקש בסמוך לרף העליון של המיתחם, אולם, נוכח חלוף הזמן מאז האירועים מושא כתב האישום המתוקן בשנית, החליט לבסוף לגזור את עונשו באמצעו של מיתחם העונש ההולם ולהמנע מלהפעיל את כל תקופת המאסר המותנה במצטבר.
אשר על כן, נגזרו על המבקש 27 חודשי מאסר בפועל; הופעל עונש מאסר מותנה בן 18 חודשים – חציו במצטבר וחציו בחופף, כך שהמבקש ירצה בסך הכל 36 חודשי מאסר בפועל; כמו כן, נגזר על המבקש עונש של 9 חודשי מאסר על תנאי לבל יעבור אחת מהעברות שבהן הורשע או כל עבירת רכוש, אלימות או איומים, למשך 3 שנים; תשלום קנס בסך 3,000 ש"ח; ותשלום פיצוי בסך 4,000 ש"ח.
ערעור המבקש על הכרעת הדין וגזר הדין – נדחה; ומנגד ערעור המדינה על גזר הדין היתקבל בחלקו.
...
בית משפט השלום שקל בהכרעת דינו את מכלול הנסיבות הנוגעות לשאלת נוכחותו של המבקש בחלקו השני של המפגש והגיע למסקנה כי הוא אכן נכח בו. בית המשפט המחוזי החליט שלא לסטות מהכרעה עובדתית זו, תוך שהוא דוחה את טענת המבקש בדבר המשקל שיש לתת לעדותו של נאשם 6 אחר שזה לא נחקר בידי סנגורו דאז של המבקש.
הערכאות קמא בחנו את מכלול הנסיבות הצריכות לעניין, ובדין הגיעו למסקנה כי השתכללה עבירת הסחיטה באיומים בעניינו של המבקש על בסיס התשתית הראייתית כפי שנקבעה.
סיכומו של דבר, הבקשה נדחית.
