הכרעת דינו של בית המשפט המחוזי
בית המשפט המחוזי הרשיע את המערער, פה אחד, ולאחר שמיעת ראיות כאמור, בכל האישומים שיוחסו לו בכתב האישום – בריבוי עבירות של אינוס, לפי סעיפים 345(א)(1), 345(א)(3), וסעיף 351(א) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין); בעבירת אינוס, לפי סעיף 345(א)(1) לחוק העונשין; ובריבוי עבירות של מעשים מגונים בבן מישפחה, לפי סעיפים 348(א) וסעיף 351(ג)(1) לחוק העונשין.
הרשעת המערער נסמכה הן על קביעות מהימנות ביחס לגירסת המתלוננת, והן על ראיות חיצוניות שחיזקו את עדותה, וביניהן, עדויותיהם של אנשים שהיו מקורבים אליה בשנים הרלוואנטיות, והיא שתפה אותם במעשים המיניים שביצע בה המערער, ובכללם אמהּ, בן זוגה לשעבר – י' , חברתה – ג', וכן אביה; עדויותיהם של אנשי טפול, רופאים ועובדים סוצאליים, אשר טיפלו בה ובמשפחתה לאורך השנים; ועדויותיהם של חוקרי המישטרה, הכל כפי שיפורט להלן.
אשר לחיזוקים שעלו מעדותה של המתלוננת, נקבע כי היא ידעה למקם את המעשים במקום ובזמן באופן אותנטי (הארוע שהתרחש ביום האזכרה לסבהּ, ארוע האונס בשעת בוקר מוקדמת); היא מסרה פרטים מיוחדים שאינם טריויאליים ואשר מחזקים את האותנטיות של גירסתה (חסימת פיה באמצעות כרית, קשירתה באזיקון לסורג בחלון, מריחת הגלידה על גופה); המתלוננת הוכיחה את ההזדמנויות של המערער לשהות עימה ביחידות, כאשר אמהּ נעדרה מהבית למספר ימים על מנת לסייע לחברתה שילדה באותה העת.
על אף שנקבע כי י' הנו עד פחות אמין, היות שהכחיש כל מעורבות בארוע אלים מצדו כלפי המתלוננת וכלפי ק', קיבל בית המשפט את עדותו על כך שידע על מעשיו של המערער כבר בתחילת הכרותו עם המתלוננת, ונקבע כי בנקודה זו לא שיקר.
...
נוכחנו לראות כי כאשר נחשפה מסכת ההתעללות, האֵם העדיפה לעמוד לצד בני הזוג ולא לצד בתה.
לאחר שבחנתי את כלל הנסיבות, לא מצאתי כי העונש שנגזר על המערער סוטה ממדיניות הענישה המקובלת בעבירות דומות.
עונשו עולה בקנה אחד עם מידת אשמתו הגבוהה, עם הנזק הכבד שגרם למתלוננת, ועם מדיניות הענישה הנוהגת, ולכן אין להתערב בו.
אשר להשוואה שנטענה לעונשו של ק', רק אעיר כי אין בידי לקבל את הטענה כי יש לגזור את עונשו של המערער מתוך עונשו של ק'.
