הרשעה בחטיפה ושוד בנסיבות מחמירות

שלושת הנתבעים הורשעו בעבירות המיוחסות להם בכתבי האישום ודינם נגזר כמפורט להלן: נתבע 1 הורשע בעבירות של קשירת קשר לבצוע פשע, חטיפה לשם סחיטה או איומים, שוד בנסיבות מחמירות, סחיטה באיומים והדחה בחקירה.

...

לאור כל האמור לעיל, להלן חישוב הפיצוי המגיע לתובע בגין ראשי הנזק השונים: - סך של 120,000 ₪ בגין כאב וסבל.

לאור כל האמור לעיל, אני מקבל את התביעה ומחייב את הנתבעים, ביחד ולחוד, לשלם לתובע, באמצעות בא כוחו, סך של 242,128 ₪.

כן ישלמו הנתבעים, ביחד ולחוד, לתובע, באמצעות בא כוחו, הוצאות האגרה, עלות חוות הדעת של המומחה מטעם התובע בסך של 4,000 ש''ח ובנוסף לכך שכר טרחת עו''ד בסך של 39,661 ש''ח (כולל מע''מ) בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כחוק על הוצאות האגרה מיום הגשת התביעה, 25.10.17, על שכ''ט מומחה התובע מיום 11.1.18 ועל שכ''ט עו''ד מהיום ועד התשלום המלא בפועל.

המשיב הורשע בעבירות של חטיפה לפי סעיף 369 לחוק העונשין, התשל"ז-1977; שוד בנסיבות מחמירות לפי סעיף 402(ב) לחוק העונשין; וכן התפרצות למקום מגורים לפי סעיף 406(א) לחוק העונשין.

...

טענות הצדדים בבקשתה טוענת המדינה, בעיקרו של דבר, כי סיכויי הערעור נמוכים, וכן כי הושת על המשיב עונש מאסר ממושך – ומשכך יש לקבל את הבקשה.

דיון והכרעה לאחר שעיינתי בבקשה ושמעתי את באי-כוח הצדדים בדיון, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להתקבל, כמפורט להלן.

לאור האמור לעיל, אני סבורה כי המשיב לא עמד בנטל המוטל עליו להוכיח כי מתקיימים בעניינו הקריטריונים שנקבעו בהלכת שוורץ המצדיקים עיכוב ביצוע עונש המאסר.

סוף דבר: הבקשה מתקבלת, והחלטת בית המשפט המחוזי על עיכוב ביצוע עונש המאסר מבוטלת בזאת.

מקרה שהיה, כך היה: נגד שלושת הנתבעים הוגש לבית משפט מחוזי בחיפה ב-ת"פ 26518-12-10 כתב אישום המייחס להם עבירות של חטיפה לשם סחיטה או איומים, שוד בנסיבות מחמירות, חבלה חמורה בנסיבות מחמירות, סחיטה באיומים, קשירת קשר לבצוע פשע עבירה ושיבוש הליכי משפט (להלן: "ההליך הפלילי").

בנידון הוסיף נתבע 3 וטען שככל הנראה הפרקליטות עמדה על דעתה להרשיעו בכתב האישום המתוקן בעקבות מיסרון שנשלח לו על ידי נתבע 1 בשפה הרוסית, אשר תורגם באופן המייחס לו מעורבות בתכנון ובביצוע העבירות שיוחסו לו, בעוד כי בהתאם לחוות הדעת של מומחה בשפה הרוסית, המצורפת לבקשה, ניתן לייחס לאותו מיסרון משמעות אחרת.

...

כן נפסק כי רשות להבאת ראיות לסתור בהתאם לסעיף 42ג לפקודת הראיות תינתן במקרים "שבהם עלול איסור הבאתן לגרום לתוצאה, אשר לפי תחושתו של השופט היושב בדין, היא בלתי צודקת בעליל או מקפחת קיפוח קשה את הנתבע בהגנתו......וכן כאשר קיים חשש סביר שסתימת פיהם של המערערים או מניעתם מלהוכיח ...... עלולה לגרום לעיוות דין.....". על אותה הלכה חזר בית המשפט, כב' השופט עמית, בפסק דין ח'לף לעיל, באומרו: "... כפי שמורה לשון הסעיף, מקום בו השתכנע בית המשפט כי דחיית בקשה להביא ראיות סותרות תביא לעיוות דין, רשאי בית המשפט להיעתר לבקשה מטעמים שיירשמו. ההלכה פירשה חריג זה בצמצום, וכבר נקבע כי רשות זו תינתן לא בנקל ובנסיבות מיוחדות, כגון מקום בו תחושתו של השופט היושב בדין היא כי עלולה להיגרם 'תוצאה בלתי צודקת בעליל' או כזו ה'מקפחת' קיפוח קשה את הנתבע בהגנתו"' (שם, פסקה 4).

לאור כל האמור לעיל, הבקשה נדחית.

אני קובע דיון מקדמי נוסף ליום 07.02.19 בשעה 10:00.

נגד 3 הנאשמים הוגש כתב אישום בו יוחסו להם, בין היתר (באישום הראשון) עבירות של חטיפה לשם סחיטה ושוד בנסיבות מחמירות, תקיפה בנסיבות מחמירות.

עם זאת, יש ועמידה פורמאלית על סדר הכללים בעיניין מיוחד יהיה בה כדי לגרום לעיוות דין, אם בדרך של הרשעת החף מפשע ואם בדרך של זכוי הנאשם.

...

לאור כל האמור, אני מקבלת את בקשת המאשימה, ומורה על עיכוב ההליכים בתיק, על פי האמור בסעיף 231(א) לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], תשמ"ב-1982.

לנאשם 1 מיוחס אישום נוסף, גם במסגרתו הורשע על פי הודאתו בעבירת חטיפה ובעבירת שוד בנסיבות מחמירות.

...

באשר לנאשם זה, המתחם הראוי הנו 5 שנות מאסר ועד 10 שנות מאסר, ואף שאני סבור כי מיקומו של העונש בנוגע עם נאשם 1, במתחם זה, אמור להיות גבוה יותר, ניתן לקבל ההסכמה אליה הגיעו הצדדים.

לאור האמור לעיל, אני גוזר על הנאשמים כלהלן: על נאשם 1 נגזרות 7 שנות מאסר בפועל.

על נאשם 2 אני גוזר 56 חודשי מאסר בפועל.