הרשעה בהעסקת עובד זר ללא היתר, ביטוח ומגורים

בבטול הרשעה בנסיבות מעין אלה, בהן המורשעים הם אנשים נורמאטיביים בכל תחום אחר, יש משום מסר שלילי, שאינו עולה בקנה אחד עם תכלית החקיקה, לעקור מן השורש את התופעה העבריינית האסורה, ובעניינינו העסקת עובד זר ללא היתר כדין.

לא זו אף זו, עסקינן בעבירות כלכליות מסוג עוון שנעשו במסגרת משלח ידן של הנאשמות ותוך פגיעה בזכויות הסוציאליות של עובדים זרים, אוכלוסיה מוחלשת שתפקידה של המדינה להגן עליה: "חוק עובדים זרים נחקק במטרה להסדיר את העסקתם של עובדים זרים בישראל, הן לעניין ההרשאה לכניסתם לישראל והן לעניין הבטחת תנאי עבודה הוגנים והולמים. בשנת תש"ס תוקן החוק ונקבעו בו הוראות מפורטות ומחייבות, בין השאר לעניין תנאי העבודה המינימאליים המחייבים כלפי עובד זר, כגון – אישור רפואי, חוזה עבודה, ביטוח רפואי, מגורים הולמים ועוד ...

...

"המורשעים בעבירות על חוק ההגבלים העסקיים הם לעתים מזומנות אנשים נורמטיביים בכל תחום אחר וחסרי הרשעות בפלילים.

בביטול הרשעה בנסיבות מעין אלה, בהן המורשעים הם אנשים נורמטיביים בכל תחום אחר, יש משום מסר שלילי, שאינו עולה בקנה אחד עם תכלית החקיקה, לעקור מן השורש את התופעה העבריינית האסורה, ובענייננו העסקת עובד זר ללא היתר כדין.

סוף דבר נוכח כל האמור לעיל, הבקשה נדחית.

  במקרה אחר, הורשע קבלן בהעסקת 2 עובדים זרים ללא היתר כדין ונגזרו עליו קנס של 30,000 ₪ וכן חתימה על התחייבות להמנע מבצוע עבירה בה הורשע למשך 3 שנים על סך 116,800 ₪ ערעור הנאשם נדחה.

  הנאשם הביא ראיות לכך כי הוא מתגורר עם ביתו אינו עובד לאור סגירת עסקו ובפרט לאור התקופה בה אנו מצויים בשל נגיף הקורונה שגרם לסגרים והיעדר מקומות תעסוקה.

     לאחר שנתתי דעתי לכל אלה, אני קובעת כי מיתחם הענישה ההולם את הארוע עומד על קנס כספי בטווח שבין 15,000 ש"ח לבין 76,000 ש"ח. הטווח המינימאלי של המיתחם עומד על הקנס המנהלי שניתן היה להטיל בגין אי הסדרת ביטוח רפואי ובגין העסקת עובד זר ללא היתר; בנסיבות המקרה כאן, מצאתי כי מתקיימים טעמים מיוחדים המצדיקים לסטות מהוראת סעיף 2 (א1) לחוק הקובע כי העונש שיוטל על עבירה של העסקת עובד זר שלא כדין לא תפחת מכפל הקנס המנהלי.

...

  לאור זאת, אני קובעת כי מדובר בעבירות שהן בגדר אירוע אחד (סעיף 40יג(א) לחוק העונשין, התשל"ז – 1977 (להלן – החוק); ע"פ 4910/13 ג'אבר נ' מדינת ישראל, פסקה 2 לפסק דינו של השופט פוגלמן (29.10.2014)).

לפיכך, אני קובעת איפוא כי בנסיבות אלו, מצבו הכלכלי של הנאשם ישמש שיקול לקביעת מתחם הענישה.

     לאחר שנתתי דעתי לכל אלה, אני קובעת כי מתחם הענישה ההולם את האירוע עומד על קנס כספי בטווח שבין 15,000 ש"ח לבין 76,000 ש"ח. הטווח המינימלי של המתחם עומד על הקנס המינהלי שניתן היה להטיל בגין אי הסדרת ביטוח רפואי ובגין העסקת עובד זר ללא היתר; בנסיבות המקרה כאן, מצאתי כי מתקיימים טעמים מיוחדים המצדיקים לסטות מהוראת סעיף 2 (א1) לחוק הקובע כי העונש שיוטל על עבירה של העסקת עובד זר שלא כדין לא תפחת מכפל הקנס המינהלי.

  לאחר שנתתי דעתי לכל אלה, הגעתי למסקנה כי יש להשית על נאשם קנס כספי בסך 15,000 ש"ח.  קנס זה ישולם ב- 20 תשלומים שווים וחודשיים, הראשון בהם לא יאוחר מיום 1.2.21.

בטרם אבחן אם עלה בידי המאשימה להוכיח שהתקיימו היסודות העובדתיים והנפשיים הנדרשים לצורך הרשעת הנאשמת בעבירה של העסקת עובדת זרה ללא היתר כדין וללא ביטוח רפואי, אדון בטענת הנאשמים להגנה מן הצדק עקב בחירת המאשימה במסלול הפלילי ולא במסלול המינהלי.

נאמר לה שיש סכויים גבוהים שתעצר ותישלח לארץ מולדתה ולכן הציעו שתאסוף את חפציה ממקום מגוריה, וכך עשתה יחד עמם[footnoteRef:8].

...

לפיכך, אני מרשיעה את הנאשמת בעבירה המיוחסת לה בכתב האישום, דהיינו העסקת עובדת זרה ללא היתר כדין, עבירה לפי סעיף 2(א) לחוק עובדים זרים.

לפיכך, אני מרשיעה את הנאשמת בעבירה המיוחסת לה בכתב האישום, דהיינו העסקת עובדת זרה ללא ביטוח רפואי, עבירה לפי סעיף 2(ב)(3) לחוק עובדים זרים.

אי לכך, אני מרשיעה את הנאשם בעבירה המיוחסת לו בכתב האישום, דהיינו הפרת החובה למנוע את ביצוע העבירות על ידי הנאשמת, עבירה לפי סעיפים 5, 2(א) ו-2(ב)(3) לחוק עובדים זרים.

העירעור כנגד הכרעת הדין: כנגד המערער ורעייתו הוגש ביום 16.10.2018 כתב אישום אשר ייחס להם העסקת שתי עובדות זרות במשק הבית ללא היתר וללא ביטוח רפואי, בנגוד לסעיפים 2(א)(1), 2(א)(2) ו-2(א)(3) לחוק עובדים זרים, תשנ"א-1991 (להלן: חוק עובדים זרים).

לאחר שהתנהל הליך הוכחות במהלכו העידו מפקחי המשיבה כמו גם שני בני הזוג, הורשע המערער בשני האישומים שיוחסו לו. בתמצית, למערער שלושה ראשי טיעון: האחד – מחדלי החקירה הרבים פגעו באופן מהותי בהגינות ההליך באופן המצדיק לזכות את המערער; השני – לא היתקיים היסוד העובדתי, שכן לא הוכח שהמערער היה המעסיק של שתי העובדות, על פי מבחני הפסיקה לקיומם של יחסי עבודה; השלישי – לא היתקיים היסוד הנפשי, לנוכח העובדה שרעייתו של המערער טיפלה באופן בלעדי בעינייני משק הבית לרבות העסקת שתי העובדות, והמערער לא בדק את פעולותיה לאור יחסי האמון ביניהם.

כך למשל נפסק בעיניין נמרודי – "....נוכח הקושי בהוכחת רכיב ה"העסקה" קבע המחוקק את החזקה העובדתית המעוגנת בסעיף 4א' לחוק עובדים זרים (ועוגנה טרם לכן בהלכה הפסוקה), ולפיה "יראו מחזיק במקרקעין כמי שמעסיק עובד זר שנימצא עובד במקרקעין, אלא אם כן הוכיח המחזיק אחרת". חזקה זו יושמה גם בהתייחס להעסקה במשק בית, והובהר כי היא חלה על שני בני הזוג המתגוררים בנכס: 'נקודת המוצא במקרה של עובד משק בית היא שיחסי העבודה נקשרו בינו ובין המחזיקים בבית שהם אלה אשר נהנים מעבודתו.

...

להלן נתייחס לטענות הערעור העיקריות וטרם לכן נבהיר כי הכרעת הדין מפורטת ומנומקת בהרחבה תוך התייחסות לכל טענות המערער, והיא מקובלת עלינו במלואה.

בהתבסס על תצפית זו, הגישה המדינה לבית משפט השלום בראשון לציון בקשה "להוצאת צו כניסה למקום מגורים ושהייה", בגדרה הצהיר מר מחוי כי – "בהתאם למידע המצוי בידי מינהל אכיפה וזרים, יש יסוד סביר לחשד כי נמצא במקום המגורים אדם השוהה שלא כדין בישראל לפי סעיף 13ה(ג)(1) לחוק הכניסה לישראל". בית המשפט נעתר לבקשה.

לא מצאנו ממש בטענות המערער לעניין מחדלי החקירה, וקביעותיו המנומקות של בית הדין האזורי מקובלות עלינו.

כללו של דבר: לנוכח האמור, לא מצאנו הצדקה להתערב בקביעתו של בית הדין האזורי לפיה הוכח היסוד העובדתי של העבירה.

לא מצאנו כי בנסיבות העניין יש מקום להתערב בשיעור הקנסות שקבע בית הדין האזורי, ההולם את מכלול נסיבות המקרה.

סוף דבר הערעור על הכרעת הדין וגזר הדין נדחה.

לנאשם יוחסו 6 עבירות: שתי עבירות של העסקת עובד זר שלא כדין – בנגוד להוראות סעיף 2(א)(2)(1) לחוק עובדים זרים, תשנ"א- 1991; שתי עבירות של העסקת עובד זר ללא היתר- עובד שלא היה רשאי לעבוד בישראל ואצל הנאשם בנגוד להוראת סעיף 2(א)(1) וכן סעיף 1יג לחוק עובדים זרים ושתי עבירות של אי הסדרת ביטוח רפואי בנגוד להוראת סעיף 2(ב)(3) לחוק עובדים זרים.

הנאשם ידע כי עליו לפעול להנפקת היתרי עבודה לעובדים זרים, וביחס לחלק מהעובדים ששהו במגורי העובדים שלו, אכן נימצאו היתרים, אלא בקשר לשני העובדים נשוא האישום – לא הונפקו היתרים, אף על פי שעובד 1 הועסק אצלו כחודשיים ועובד 2 הועסק אצלו כשנתיים.

סוף דבר לאור האמור אני מרשיע את הנאשם בעבירת העסקת שני עובדים שלא כדין, ללא היתר וללא עריכת ביטוח רפואי, עובד 1- משך חודש, ועובד 2- משך שנתיים, כמפורט בכתב באישום.

...

על כן אני קובע כי התקיימו בנאשם היסוד העובדתי והנפשי של העסקת שני עובדים זרים שלא כדין וללא היתר, כאשר עובד 1, ועסק אצל הנאשם משך כחודש, ואילו עובד 2 הועסק אצל הנאשם משך שנתיים – כדברי העובדים עצמם.

על כן, אני קובע כי התקיימו בנאשם היסוד העובדתי והנפשי של עבירת העסקת עובד זר ללא ביטוח רפואי, עובד 1 משך חודשיים ועובד 2, משך שנתיים.

סוף דבר לאור האמור אני מרשיע את הנאשם בעבירת העסקת שני עובדים שלא כדין, ללא היתר וללא עריכת ביטוח רפואי, עובד 1- משך חודש, ועובד 2- משך שנתיים, כמפורט בכתב באישום.