ביום 8/6/2014 נקבע כי הנאשם 5 ביצע את המיוחס לו בהתאם להודאתו, תוך שבית המשפט קיבל את הסדר הטיעון שגובש בין הצדדים לעניין העונש והשית עליו פיצוי בסך 1,000 ש"ח לעמותת על"ם (עמותה לנוער במצבי סיכון) ללא הרשעה.
בת"פ (שלום כפר סבא) 2180/01 מדינת ישראל נ' רגימוב וגומייב (30.12.2001), הורשעו הנאשמות בעבירות של קשירת קשר לבצוע פשע, קבלת דבר במירמה וגניבה בידי עובד בכך, שבמהלך עבודתן כקופאיות בחנות נטלו מוצרים שונים מהחנות, ותוך שרכשו המוצרים באמצעות מסירת מספרי כרטיסי אשראי שהותירו לקוחות על גבי שוברי עיסקאות בכרטיס אשראי.
הנאשם צירף תיקים נוספים בעבירות של קבלת נכסים שהושגו בעוון, התפרצות לבית עסק וגניבה בכך, שהתפרץ בצוותא חדא עם אחרים וגנב ביחד עימם ממחסן 7 ארגזים של מים מינראלים בשווי של כ- 700 ₪ ובעבירה של החזקת סם מסוכן לצריכה עצמית.
בת"פ (שלום אילת) 1153/09 מדינת ישראל נ' בקר (14.9.2011), הנאשם הורשע בעבירות של גניבה בידי עובד וקבלת דבר במירמה במסגרת הסדר סגור לעניין העונש והושתו עליו - מאסר מותנה, צו מבחן ו- 200 שעות של"צ.
בת"פ (שלום תל אביב) 31945-01-10 מדינת ישראל נ' גבר (8.9.2011), הורשעה הנאשמת בעבירה של גניבה בידי עובד בכך, שבעת שיעבדה כעובדת ניקיון ברשת "סופר פארם" גנבה ממעבידה סכום של 4,300 ₪.
בת"פ (שלום ירושלים) 23813-09-10 מדינת ישראל נ' גובראן (16.1.2012), על נאשם נעדר עבר פלילי שהורשע בעבירות של גניבה בידי עובד והונאה בכרטיס חיוב בנסיבות מחמירות בכך, שבעודו מועסק כמנהל סניף "מקדונלד'ס", גנב סך של 48,780 ₪ הוטלו - צו של"צ בהקף של 300 שעות, מאסר מותנה, קנס, ופצוי.
...
קצרה היריעה מלפרט את מכלול המותבים וההליכים אליהם נותב התיק, אך אציין בקצרה כי כתב האישום הוגש לבית משפט השלום באשדוד, שם נקבע בתחילה להוכחות, בהמשך הועבר לגישור פלילי בפני כב' נשיא בתי משפט השלום במחוז דרום, לאחר מכן מצא את דרכו לפתחו של מותב נוסף, ובסופו של דבר הגיע לפתחו של מותב זה לצורך קיום דיון מקדמי לפי סעיף 143א לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ"ב-1982.
יתרה מכך, שוכנעתי כי טעמו של שירות המבחן לביטול הרשעתם של הנאשמים 2 ו- 3 שעניינו, החשש מפגיעה עתידית במסגרות התעסוקתיות בהם משולבים הנאשמים כיום - יש בו ממש.
ראו לעניין זה הדברים שנאמרו ב ע"פ 2580/14 ו ע"פ 3539/14 חסן וסברי נ' מדינת ישראל (פורסם במאגרים המשפטיים):
"עקרון אחידות הענישה הוא עקרון יסוד במשפט הפלילי אשר נועד להבטיח שוויון בפני החוק ולמנוע שרירות בענישה. עקרון זה מורה כי יש להחיל שיקולי ענישה דומים על מי שביצעו עבירות דומות במהותן, בנסיבות דומות ובעלי נסיבות אישיות דומות. עקרון זה מקבל משנה חשיבות כאשר מדובר בנאשמים שונים המורשעים בגדרה של אותה פרשה. במצב דברים זה מצדד עקרון אחידות הענישה בהטלת עונשים דומים על מי שביצעו מעשים דומים וכן בשמירה על יחס של שקילות בין מבצעיהם של מעשים הנבדלים זה מזה במניינם, חומרתם או בנסיבותיו האישיות של המבצע "
ראו והשוו לעניין זה גם: ע"פ 7907/14 ואזנה נ' מדינת ישראל ו ע"פ 900/11 עטאללה נ' מדינת ישראל (פורסמו במאגרים המשפטיים )
לטעמי, באיזון הכולל נדמה, כי בחינת ההבחנות שלעיל בין עניינו של הנאשם 1 לעניינם של הנאשמים 2-4 באספקלריה של עקרון אחידות הענישה מגלה, כי לא קיים יחס מספק של שקילות בעמדתה העונשית של המאשימה ביחס לכל אחד מהם.
זאת ועוד, סעיף 40ד(א) לחוק העונשין קובע כי מקום בו מצא בית המשפט כי "הנאשם השתקם או כי יש סיכוי של ממש שישתקם", רשאי הוא לסטות ממתחם העונש אשר נקבע ולגזור על הנאשם עונש החורג לקולא מאותו מתחם.