הרשעה בהסדר טיעון: הסעת תושבים זרים ללא אישורים

פתח דבר הנאשם הודה והורשע, במסגרת הסדר טיעון, בעבירה של הסעת תושב זר השוהה שלא כדין, עבירה לפי סעיף 12א(ג)(1) לחוק הכניסה לישראל, תשי"ב-1952 (להלן: "חוק הכניסה לישראל").

בע"פ (תל-אביב) 30559-04-16 חרובי נ' מדינת ישראל (4.7.16)- הנאשם הודה והורשע בעבירה של הסעת תושב זר שלא כדין.

על פי כתב האישום המתוקן ביום 31.7.14 אסף הנאשם ברכבו, מאיזור מחסום חבלה תושב זר, בהסתמך על דברי האחרון שמסר כי הוא מחזיק בהיתרים כדין, על אף שאישורים אלו כללו רק את איזור קו התפר.

...

סוף דבר לצד האינטרס הציבורי הדורש ענישה מוחשית ומרתיעה בעבירות כגון דא, יש לזכור ולהזכיר כי הענישה, גם לאחר תיקון 113, היא לעולם אינדיבידואלית.

לעניין זה יפים הדברים שנאמרו בע״פ 433/89 אטיאס נגד מדינת ישראל (פורסם במאגרים המשפטיים) (03.10.1989): ״זאת תורת הגישה האינדיווידואלית בתורת הענישה, המקובלת עלינו כקו מנחה בסוגיה קשה וסבוכה זו של הענישה ומטרותיה, ואין אנו רשאים ל"הקל" על עצמנו ולהחמיר עם הנאשם, מתוך הסתמכות על הנימוק והחשש שמא הקלה במקרה מסוים הראוי לכך תשמש תקדים למקרים אחרים שאינם ראויים לכך.

לאחר איזון כלל המפורט לעיל, אני גוזרת על הנאשם את העונשים כדלקמן: מאסר בן 6 חודשים והנאשם לא יישא עונש זה אלא אם בתוך שלוש שנים מהיום, יעבור כל עבירה על פי חוק הכניסה לישראל.

פתח דבר הנאשם הודה והורשע, במסגרת הסדר טיעון, בעבירה של הסעת תושב זר השוהה שלא כדין, עבירה לפי סעיף 12א(ג)(1) לחוק הכניסה לישראל, תשי"ב-1952.

בע"פ (תל-אביב) 30559-04-16 חרובי נ' מדינת ישראל (4.7.16)- הנאשם הודה והורשע בעבירה של הסעת תושב זר שלא כדין.

על פי כתב האישום המתוקן ביום 31.7.14 אסף הנאשם ברכבו, מאיזור מחסום חבלה תושב זר, בהסתמך על דברי האחרון שמסר כי הוא מחזיק בהיתרים כדין, על אף שאישורים אלו כללו רק את איזור קו התפר.

...

אך בנסיבות המקרה הקונקרטי בהן הנאשם הסיע שוהה בלתי חוקי אחד כאשר ידוע היה כי לאותו שוהה בלתי חוקי היו אישורים בעבר הלא רחוק, מסקנתי היא כי מידת הפגיעה בערכים המוגנים במקרה שלפני, איננה ברף הגבוה.

סוף דבר לצד האינטרס הציבורי הדורש ענישה מוחשית ומרתיעה בעבירות כגון דא, יש לזכור ולהזכיר כי הענישה, גם לאחר תיקון 113, היא לעולם אינדיבידואלית.

לעניין זה יפים הדברים שנאמרו בע״פ 433/89 אטיאס נגד מדינת ישראל (פורסם במאגרים המשפטיים) (03.10.1989): ״זאת תורת הגישה האינדיווידואלית בתורת הענישה, המקובלת עלינו כקו מנחה בסוגיה קשה וסבוכה זו של הענישה ומטרותיה, ואין אנו רשאים ל"הקל" על עצמנו ולהחמיר עם הנאשם, מתוך הסתמכות על הנימוק והחשש שמא הקלה במקרה מסוים הראוי לכך תשמש תקדים למקרים אחרים שאינם ראויים לכך.

לאחר איזון כלל המפורט לעיל, אני גוזרת על הנאשם את העונשים כדלקמן: מאסר בן 6 חודשים והנאשם לא יישא עונש זה אלא אם בתוך שלוש שנים מהיום, יעבור כל עבירה על פי חוק הכניסה לישראל.

כללי הנאשם הורשע על פי הודאתו ובמסגרת הסדר טיעון בהסעת תושב זר ששהה בישראל שלא כדין, עבירה לפי סעיף 12א(ג)(1) לחוק הכניסה לישראל, התשי"ב-1952.

בבוא בית המשפט קמא לבחון את הסדר הטיעון עליו לשקול, בין היתר, את מידת הפגיעה שתגרם לנאשם נוכח החלטתו להודות במיוחס לו בכתב האישום המתוקן במסגרת הסדר הטיעון ושלא להמשיך בניהול הליך מלא בעיניינו" לצורך בחינת סבירותו של הסדר הטיעון וכדי לאמוד את טובת ההנאה שהוענקה לנאשם בגדריו, מחויב בית המשפט לבדוק את מידת הסטייה של העונש שנקבע בהסדר בהשוואה לעונש הראוי שהיה נגזר אילמלא נכרת הסדר.

אשר לנימוק שעניינו הנסיבות המקילות, מדברי הנאשם בתסקיר, מדברי ב"כ הנאשם בטיעונים לעונש ומדברי הנאשם עצמו בבית המשפט, למדתי שמדובר בהסעת שב"ח ביום חם, מסיבות אנושיות, בתוך תחומי אתר עבודות בנייה, כשהנאשם זיהה את השב"ח מהעבודות באתר, לא היה זה שהעסיקו, לא ידע שהוא ללא אישורים, ויתרה מכך הטעיה השב"ח את הנאשם בכך שמסר לו שבידיו אישורים כנדרש.

...

ובלשון פסק הדין נאמרו הדברים כך: אנו סבורים כי סטייה מהסדר טיעון תיעשה במקרים חריגים ונדירים בלבד, וזוהי המגמה המסתמנת בשנים האחרונות בפסיקתו של בית משפט זה [ראו: ע"פ 2871/07 חייא נ' מדינת ישראל (17.12.07); ע"פ 3836/08 ורטיק נ' מדינת ישראל (6.10.08) וכיו"ב].

בהמשך לכך, בחנתי את נימוקי הסדר הטיעון ואת העונש שהוצע בו, ולאחר ששקלתי את כל השיקולים הרלוונטיים בהקשר זה, מצאתי שהסדר הטיעון סביר, מבוסס על שיקולים ראויים ומקיים את נוסחת האיזון דלעיל ועל כן החלטתי לאמצו.

סוף דבר החלטתי אפוא לבטל את הרשעת הנאשם תוך הותרת קביעת אשמתו ללא הרשעה.

פתח דבר הנאשם הודה והורשע, במסגרת הסדר טיעון, בעבירה של הסעת תושב זר השוהה שלא כדין, עבירה לפי סעיף 12א(ג)(1) לחוק הכניסה לישראל, תשי"ב-1952.

בע"פ (תל-אביב) 30559-04-16 חרובי נ' מדינת ישראל (4.7.16)- הנאשם הודה והורשע בעבירה של הסעת תושב זר שלא כדין.

על פי כתב האישום המתוקן ביום 31.7.14 אסף הנאשם ברכבו, מאיזור מחסום חבלה תושב זר, בהסתמך על דברי האחרון שמסר כי הוא מחזיק בהיתרים כדין, על אף שאישורים אלו כללו רק את איזור קו התפר.

...

אך בנסיבות המקרה הקונקרטי בהן הנאשם הסיע שוהה בלתי חוקי אחד, שהוא עובד המוכר לו, מסקנתי היא כי מידת הפגיעה בערכים המוגנים במקרה שלפני, איננה ברף הגבוה.

סוף דבר לצד האינטרס הציבורי הדורש ענישה מוחשית ומרתיעה בעבירות כגון דא, יש לזכור ולהזכיר כי הענישה, גם לאחר תיקון 113, היא לעולם אינדיבידואלית.

לעניין זה יפים הדברים שנאמרו בע״פ 433/89 אטיאס נגד מדינת ישראל (פורסם במאגרים המשפטיים) (03.10.1989): ״זאת תורת הגישה האינדיווידואלית בתורת הענישה, המקובלת עלינו כקו מנחה בסוגיה קשה וסבוכה זו של הענישה ומטרותיה, ואין אנו רשאים ל"הקל" על עצמנו ולהחמיר עם הנאשם, מתוך הסתמכות על הנימוק והחשש שמא הקלה במקרה מסוים הראוי לכך תשמש תקדים למקרים אחרים שאינם ראויים לכך.

לאחר איזון כלל המפורט לעיל, אני גוזרת על הנאשם את העונשים כדלקמן: מאסר למשך 6 חודשים, וזאת על תנאי למשך 3 שנים.

(בעיניין הנאשם 1) כתב האישום והשתלשלות ההליכים הנאשם הודה בעובדות כתב האישום מתוקן שהוגש במסגרת הסדר טיעון דיוני, והורשע במעורבותו בבצוע תשע עבירות גניבת רכב בצוותא עם אחרים לפי סעיפים 413ב ו- 29(א) לחוק העונשין, התשל"ז –1977 (להלן: "חוק העונשין"); שתי עבירות סיוע לגניבת רכב לפי סעיפים 413ב ו- 31 לחוק העונשין; עשר עבירות של קשירת קשר לבצוע פשע לפי סעיף 499(א)(1) לחוק העונשין; ובארבע עבירות הסעת תושב זר ללא אישור שהייה בישראל, לפי סעיף 12א(ג)(1) לחוק הכניסה לישראל, התשי"ב – 1952.

...

לאחר שעיינתי בפסיקה הנוהגת, ומאחר שהתרשמתי כי הנאשם לא היה דומיננטי בביצוע המעשים, אני קובעת כי מתחם העונש ההולם לעבירות גניבת רכב בצוותא, וקשירת קשר לביצוע פשע נע 8 ועד 18 חודשי מאסר לכל אישום, ומתחם העונש ההולם לעבירות סיוע בגניבת רכב וקשירת קשר לביצוע פשע נע בין 4 ועד 8 חודשי מאסר בפועל.

אשר על כן החלטתי לגזור על הנאשמת את העונשים הבאים: מאסר בפועל למשך 45 חודשים, החל מיום מעצרו 14.11.2021.