הרשעה בהיעדר התייצבות בעבירות תנועה

עוד טוען התובע כי נימסר לו רק ביום הדיון, בשעה 02:00, כי עליו ללכת לדיון וכי מסר את פרוטוקול הדיון למנהל העבודה מר גנדי ובעת פיטוריו לא נימסר לו כי הדבר היה בגין היתנהגותו בדיון ומכך ניתן ללמוד כי היה ידוע לנתבעת כי אינו קשור לעבירת התנועה הנדונה.

לטענתה, משלא העלתה בדעתה כי התובע יתכחש להסכמות איתה, לא שלחה נציג נוסף מטעמה לדיון ובנסיבות אלו הנתבעת נשפטה בהעדר התייצבות, הורשעה בבצוע העבירה ונקנסה בסך של 4,000 ₪ (פרוטוקול הדיון בנספח 4 שכנגד ואישור על תשלום הקנס בנספח 5 לכתב התביעה שכנגד).

...

באשר לטענת הנתבעת כי התובע לא העביר לידיה סך של 1,222 ₪ שגבה מלקוחותיה, לטעמי דינה להידחות.

לאור כל האמור, לא שוכנעתי כי עמדה הנתבעת בנטל ההוכחה המוגבר לצורך הוכחת טענתה כי התובע לא העביר כספים מידי לקוחה לידיה.

סוף דבר הנתבעת תשלם לתובע, תוך 30 ימים מקבלת פסק הדין את הסכומים המפורטים להלן: הפרש פיצויי פיטורים בסך 5,760 ₪, בתוספת הפרשי ריבית והצמדה כחוק מיום סיום העסקה 21.5.17 ועד יום התשלום בפועל.

אפנה לדברים שנפסקו בגדרי רע"פ 6543/16 נווה נ' מדינת ישראל (31.8.16) – "תכליתו של סעיף 240 לחוק סדר הדין הפלילי, היא ייעול ההליך הפלילי בעבירות קלות, עולה כבר מכותרתו, שהנה "סדרי דין מיוחדים בעבירות קלות". כפי שציין המשנה לנשיא ת' אור ברע"פ 9142/01‏ איטליא נ' מדינת ישראל (2.10.2003):  "ניתנת במסגרתו אפשרות לנאשם, אם הוא בוחר בכך, שלא להיות נוכח בעת הדיון כך שזה יתנהל בהעדרו. הדין קובע שבמקרה כזה יראוהו כמודה בכל העובדות אשר בכתב-האישום, משמע: על הנאשם לדעת שאי-התייצבות כמוה כהודאה. מרבית עבירות התנועה הן קלות, ואם הנאשם אינו חולק על אשמתו בעבירה המיוחסת לו, והוא מוכן להותיר לבית-המשפט להרשיעו ולגזור את דינו שלא בנוכחותו, רשאי בית-המשפט לעשות כן. מכך מפיקים תועלת הן הנאשם הן המערכת השיפוטית והציבור: הנאשם מצידו אינו נידרש לבטל את עיסוקיו כדי ליטול חלק בדיון. מנקודת מבטם של המערכת השיפוטית והציבור, הדיון הוא קצר, ואי-התיצבות הנאשם אינה מביאה לדחיית הדיון, וכך נחסך זמן שפוטי. סעיף 240 לחוק מיועד גם למנוע מצבים שבהם יוכל נאשם לסכל את ההליך או לעכבו באמצעות אי-התייצבותו בתחילת המשפט או בהמשכו. בשני המקרים רואים בנאשם כמודה בעובדות של כתב-האישום, וניתן לידון בעיניינו שלא בנוכחותו ולגזור את דינו". לא נעלמה מעיני המחוקק הפגיעה המסויימת בזכותו של הנאשם לנהל את הגנתו, בעקבות ההסדר המתואר לעיל, ומשכך מורה סעיף 240(א)(3) על שני "מנגנוני איזון", שמטרתם צימצומה של אותה פגיעה.

...

על רקע האמור עד כה שקלתי את יתר הטענות.

בנסיבות אלה, לא שוכנעתי במידה הדרושה כי למערער נגרם עיוות דין עת נשפט בהעדרו לפני למעלה משבע שנים, בפרט שבמהלכן לא טרח לברר מה עלה בגורל ההליך שהחל בנוכחותו ואף לא הגיש כל בקשה לבית משפט קמא.

משאלו פני הדברים הערעור נדחה.

הנאשם הורשע בהיעדרו לאחר שלא התייצב למשפטו בבצוע עבירות כמתואר בכתב האישום.

המדובר בשילוב של שתי עבירות תנועה חמורות – אי ציות לרמזור אדום יחד עם אי מתן זכות להולך רגל במעבר חצייה.

...

ניתוח רף הרשלנות בפרשה זו, על רקע אופי החבלות שנגרמו כתוצאה מרשלנות הנאשם יחד עם ניתוח הפסיקה והענישה הנוהגת מוביל אותי למסקנה לפיה מתחם הענישה הראוי בפרשה זו נע בין 4 חודשי פסילה ועד 12 חודשים.

יתר הענישה תהיה צופת פני עתיד ויחד עם קנס תייצר תמהיל ענישה שיענה על עקרון ההלימה בנסיבות הספציפיות של פרשה זו. לפיכך, הנני דן את הנאשם לעונשים הבאים: קנס בסך 2500 ₪ או 10 ימי מאסר תמורתו.

ב- רעפ 6543/16 ‏ ‏ גיתי חיים נווה נ' מדינת ישראל (31.8.2016), הובהר בעיניין זה: "תכליתו של סעיף 240 לחוק סדר הדין הפלילי, היא ייעול ההליך הפלילי בעבירות קלות, עולה כבר מכותרתו, שהנה "סדרי דין מיוחדים בעבירות קלות". כפי שציין המשנה לנשיא ת' אור ברע"פ 9142/01 איטליא נ' מדינת ישראל (2.10.2003): "ניתנת במסגרתו אפשרות לנאשם, אם הוא בוחר בכך, שלא להיות נוכח בעת הדיון כך שזה יתנהל בהעדרו. הדין קובע שבמקרה כזה יראוהו כמודה בכל העובדות אשר בכתב-האישום, משמע: על הנאשם לדעת שאי-התייצבות כמוה כהודאה. מרבית עבירות התנועה הן קלות, ואם הנאשם אינו חולק על אשמתו בעבירה המיוחסת לו, והוא מוכן להותיר לבית-המשפט להרשיעו ולגזור את דינו שלא בנוכחותו, רשאי בית-המשפט לעשות כן. מכך מפיקים תועלת הן הנאשם הן המערכת השיפוטית והציבור: הנאשם מצידו אינו נידרש לבטל את עיסוקיו כדי ליטול חלק בדיון. מנקודת מבטם של המערכת השיפוטית והציבור, הדיון הוא קצר, ואי-התיצבות הנאשם אינה מביאה לדחיית הדיון, וכך נחסך זמן שפוטי. סעיף 240 לחוק מיועד גם למנוע מצבים שבהם יוכל נאשם לסכל את ההליך או לעכבו באמצעות אי-התייצבותו בתחילת המשפט או בהמשכו. בשני המקרים רואים בנאשם כמודה בעובדות של כתב-האישום, וניתן לידון בעיניינו שלא בנוכחותו ולגזור את דינו". לא נעלמה מעיני המחוקק הפגיעה המסויימת בזכותו של הנאשם לנהל את הגנתו, בעקבות ההסדר המתואר לעיל, ומשכך מורה סעיף 240(א)(3) על שני "מנגנוני איזון", שמטרתם צימצומה של אותה פגיעה.

...

בנסיבות אלה מורה אני על דחיית הערעור.

כנגד המערערת הוגש כתב אישום המייחס לה עבירות של נהיגה רשלנית – עבירה לפי סעיף 62 (2) לפקודת התעבורה, סיכון עוברי דרך בעת כניסה למסלול תנועה עבירה לפי תקנה 66 לתקנות התעבורה והתנהגות הגורמת נזק עבירה לפי תקנה 21 (ב) (2) לתקנות התעבורה.

על פי פסק הדין בית המשפט הרשיע את המערערת בהיעדר התייצבות וזאת ביום 26.4.18 ואף גזר את דינה בכך שהטיל עליה פסילה בפועל בת חודשיים, פסילה על תנאי של חודשיים ושנתיים וקנס בסך של 1,200 ₪.

...

אשר לחשש לעיוות דין נפסק ברע"פ 8427/17 מדינת ישראל נ' סאלם (25.3.18) – "לסיכום, על כל הטוען לקיומה של עילה זו, במסגרת בקשה לביטול פסק דין שניתן בהיעדר, להציג טעמים של ממש לביסוס טענתו, טעמים הנתמכים במסמכים ובראיות שיש בהם פוטנציאל של ממש לשינוי התוצאה. כאשר הורם הנטל הראשוני לקיומו של חשש לעיוות דין אשר נגרם למבקש, ישקול בית המשפט אם לקיים דיון בנוכחות הצדדים על מנת לבחון את תקפותה של הטענה, או להחליט, גם מבלי לקיים דיון כזה, על ביטול פסק הדין וניהול המשפט מראשיתו". המערערת לא פרסה בפני בית משפט קמא ולא בבית משפט זה את סיכויי הגנתה, ולא פירט מדוע יש מקום לשינוי התוצאה אם וכאשר יבוטל פסק הדין.

נוכח כל האמור לעיל, איני סבור כי טעה בית משפט קמא בהחלטתו לשפוט את המערער בהעדרו, ואיני סבור כי הוצגה עילה אשר מצדיקה את ביטול פסק הדין אשר ניתן בהעדרו של המערער.

בנסיבות אלו אין בידי להיעתר לערעור ומאליו מתבטל אף עיכוב ביצוע גזר הדין.