הרשאה להתייצב לדיון תקנה 28 לתקנות סדר הדין האזרחי

טענה בין היתר, כי אינה חתומה על הצ'ק שניתן מחשבון משותף שלה ושל בעלה רמזי חוני וכי לא נתנה הרשאה למסירת הצק למשיב ו/או מי מטעמו.

נטען, כי בית משפט שגה כאשר נעתר לבקשת המשיב להוציא מהתיק את תצהירו של רמזי שלא התייצב לדיון כיון שבנו אושפז בבית חולים, אך גם לא היה צריך להתייצב לדיון שכן המשיב לא הודיע על רצונו לחקור אותו בהתאם לתקנה 522 לתקסד"א וכן מיפרט ב"כ המבקשת באריכות יתרה מדוע גירסתו של המשיב כוזבת.

ב) ביהמ"ש נותן צו עיקול זמני בהתאם לתקנה 374 (ב) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד - 1984 (להלן: "תקסד"א") כאשר שוכנע על בסיס ראיות מהימנות לכאורה, כי קיים חשש סביר שאי מתן הצוו יכביד על ביצוע פסק הדין.

בין שני השיקולים – סכויי ההליך ומאזן נוחות "קיימת מקבילית כוחות: ככל שסכויי המבקש לזכות בהליך גבוהים יותר, כך ייטה בית המשפט להקל בדרישה כי מאזן הנוחות נוטה לטובתו" (רע"א 9623/17 גבע נ' ורינט מערכות בע"מ סעיף 28 לפסק דינו של כב' השופט דנציגר (23.1.18).

...

נטען, כי בית משפט שגה כאשר נעתר לבקשת המשיב להוציא מהתיק את תצהירו של רמזי שלא התייצב לדיון כיון שבנו אושפז בבית חולים, אך גם לא היה צריך להתייצב לדיון שכן המשיב לא הודיע על רצונו לחקור אותו בהתאם לתקנה 522 לתקסד"א וכן מפרט ב"כ המבקשת באריכות יתרה מדוע גרסתו של המשיב כוזבת.

דין בקשת רשות הערעור להידחות אף ללא צורך בתשובת המשיב וזאת מהנימוקים כדלקמן: 1) ערכאת הערעור אינה נוטה להתערב בשיקול דעת רחב הנתון לערכאה הדיונית בהחלטות הנוגעות למתן סעדים זמניים, למעט במקרים חריגים (ראה: רע"א 329/17 חברת "גונתר אנרגיית רוח בע"מ" נ' מלמד (14.8.17) פסקה 20 וכן רע"א 7076/17 פלוני נ' פלוני (22.10.17) ורע"א 6685/17 הר של הצלחה וברכה בע"מ נ' בנק הפועלים בע"מ (10.9.17)), רע"א 1539/20 פלונית נ' פלוני (10.3.2020) סעיף 5, רע"א 1288/20 דאון נ' עו"ד נועם ברם (17.3.2020) בסעיף 7.

לסיכום: א) לאור האמור לעיל, דין בקשת רשות הערעור להידחות.

לאחר הבהרות, תגובה ותשובה, ניתנה על ידי ביום 28.1.18 החלטה בבקשה למתן פסק דין בהיעדר הגנה נגד נתבעים 3-7, לפיה - מסירת כתב התביעה וההזמנה לדין לנתבעת 1, ובמיוחד לאחר שכתב הגנה הוגש מטעם הנתבעים המיוצגים כולם, לרבות הנתבעת 2, הנה - המצאה כדין גם לנתבעים 3-7 [על פי הוראת תקנה 482(א) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (להלן: "התקנות")].

הזמנתם של הנתבעים 3-7 להשיב לבקשה כלשהיא טרם שהכרעתי מראש שאני מתיר המצאה לצורך קניית הסמכות, בעצם - איננה מחייבת אותם להתייצב לדיון בבקשה.

התובעת מפנה את בית המשפט למקורות סמכות, המצויים בהוראת סעיף 75 לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984 – בענין מתן צוים, ולהוראת תקנה 143(10) בענין סמכות בית המשפט להורות כל הוראה לצרכי קדם המשפט, "לסדר דין שיש בה לפשט את הדיון או להקל עליו.". הנתבעת 2 טוענת בתגובה, כי יש לדחות את הבקשה להורות לה להמציא כתובות עדכניות של הנתבעים 3-7.

הנתבעת 2 מפנה עוד לכך שכמעסיקה של הנתבעים 3-7 היא מחזיקה בידיה את המידע (ככל שהוא קיים בידיה), כ"שמדובר במידע פרטי, שנימסר לה על ידם במסגרת ולצורך עבודתם בחברה והחברה אינה רשאית לגלותו לצדדים שלישיים ללא קבלת הרשאה מפורשת מהם.

...

בהתאם, קבעתי כי דין הבקשה למתן פסק דין בהיעדר הגנה נגד הנתבעים 3, 4, 5, 6 ו-7 בנדון להתקבל, משהומצא כתב התביעה ולא הוגשה הגנה מטעם הנתבעים 3-7; אך, משום שאין בפני (בעת מתן ההחלטה הנ"ל) תשתית מספקת על מנת ליתן את פסק הדין, נתתי לתובעת הוראות להגשת ראיות לענין הנזק המיוחד שנטען בכתב התביעה כי נגרם לה, ולטעון לענין הנזק (להלן: "ההחלטה מיום 28.1.18").

התובעת מפנה את בית המשפט למקורות סמכות, המצויים בהוראת סעיף 75 לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984 – בענין מתן צווים, ולהוראת תקנה 143(10) בענין סמכות בית המשפט להורות כל הוראה לצרכי קדם המשפט, "לסדר דין שיש בה לפשט את הדיון או להקל עליו.". הנתבעת 2 טוענת בתגובה, כי יש לדחות את הבקשה להורות לה להמציא כתובות עדכניות של הנתבעים 3-7.

ומכאן, שבעצם במסירת מעני הנתבעים 3-7 כמבוקש על ידה, מדובר באקט טכני, שבנסיבות, יש לאוכפו על הנתבעת 2, ובעמדתה של הנתבעת 2 למול הבקשה יש התעלמות מהצדק שצריך להיעשות, ומכל מקום - חוסר תום לב. לסיכום; כאמור, לטענת התובעת, מאז הדיון בבית משפט המחוזי - דברים השתנו.

אני מורה כי הנתבעת 2 ובאי-כוחה ישיבו לשאלות לעיל בתוך 20 יום מהיום, והתובעת תגיב לתשובת הנתבעת 2, ככל שיידרש, בתוך 10 ימים ממועד קבלת תשובת הנתבעת 2 לשאלותי.

בהתאם להוראות תקנה 214טז לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד – 1984 ינומק פסק הדין בתמצית.

הנתבע לא התייצב לדיון ולא הובאה כל עדות מטעמו לסתירת ראיות התובעת, לא כל שכן עדות הזמה.

ראה לעניין חשיבות הבאת ראיות הזמה בעפ"ת (מחוזי חיפה) 18443-04-16 רוחנא נ' מ"י (פורסם בנבו) בסע' 28 לפסה"ד : "כוחם של הדברים הנ"ל יפה בעניינינו. לפיכך, תעודת הבלון אשר נערכת כאמור באנגליה, כדין הוגשה, מה גם שב"כ המערער אף לא ביקש לחקור עדים לשם הזמת הראיה, כאמור בסעיף 36(ד) לפקודת הראיות. ככל שהמערער ביקש להיתנגד להגשת תעודת עובד הציבור בהליך לפני הערכאה הדיונית, היה עליו ליזום בקשה לזימון עדים על ידו, להזמת הראיה". ראה גם בע"פ 10149/08 ראתב נ' מ"י (פורסם בנבו) בסע' 17 לפסה"ד : "בית המשפט הדגיש כי תכליתו של סעיף 36 לפקודת הראיות היא להכשיר את קבילות הרשומה גם בלי עדות של מי שערך אותה ואילו הטוען לטעויות אפשריות יתכבד ויזמין עדים להזמת הראיה בהתאם לסעיף 36(ד) לפקודת הראיות". הנתבע, לא זאת בלבד שלא טרח להביא מטעמו כל ראיה להזמת טענות התובעת והתצהיר מטעמה, הוא לא טרח להגיש תצהיר עדות ראשית מטעמו ואף לא התייצב לישיבת ההוכחות.

מר מזוגי הצהיר כי מערכת המחשבים של הרשות מוגנת באמצעות "חומת אש" והגישה לנתונים ניתנת לעובדים רק באמצעות הרשאה ספציפית (בתצהירו בסע' 10).

...

אינני מקבלת את טענות הנתבע כי יש לדחות את כל הראיות אשר צורפו לתצהיר מר מזוגי וכן את תצהירו מאחר והוא מהווה עדות שמועה או לקבוע כי אותן ראיות אינן ממלאות אחר סע' 35-36 בפקודת הראיות (נוסח חדש) התשל"א -1971 (להלן : "הפקודה").

אני מקבלת את טענות התובעת בעניין זה אשר התבססה, בין היתר, על תצהירו של מר מזוגי מטעמה אשר לא גרסתו לא נסתרה בחקירתו הנגדית - ראה לעניין זה בסע' 36(ד) לפקודה.

שוכנעתי כי התובעת עמדה אף בתנאי הקבוע בסעיף 36(א)(3) לפקודת הראיות בדבר ההגנה על המחשוב והנתבע למעט טענות כלליות וסתמיות, לא הביא כל ראיה לסתור.

התוצאה היא כי ההליכים בתיק ההוצל"פ המקושר מס 0222687096 ישופעלו כאשר החוב יוקטן תוך הפחתת האגרה לשנים 2002-2003 (סכום האגרה וקנסות הפיגורים).

ביום 12.4.22 נקבע כי ככל והנתבע לא יודיע כי הגיש ערעור לבית המשפט העליון על החלטתו של מותב זה מיום 12.4.22 שלא לפסול את עצמו (בקשה 118) ולא יגיש סיכומים עד למועד שנקבע באותה החלטה, יראה בכך בית המשפט כאי התייצבות לדיון לפי תקנה 74(ג) לתקנות סדר הדין האזרחי, תשע"ט-2018 (להלן: "התקנות").

גם בת"א 6947/07 שדן בהחזקת נתבע 2 בחנות 16 נדחתה טענת הנתבע 2 כי אבי הנתבע העביר את זכויות השכירות בחנות לידי אבי הנתבע 2 בשל חוב (בעיניין זה ר' קביעת כב' השופט שחם בהליך בעיניין חנות 18, כי משאין טענה כי הנתבע העביר את הזכויות ומשאבי הנתבע ממילא לא יכול היה להעביר את הזכויות, נעקרת משורש הטענה לקבלת הרשאה להחזיק בחנות).

בעדותו ציין אלדין שגובה החוב הוא 3,000 דינר (פרו' עמ' 28), אף דברים אלה אינם עומדים בקנה אחד עם הודעת הביטול.

...

ויובהר, מקובלת עלי עמדת הוואקף כי עצם העובדה שהנתבע ביקש לשלם על חשבון החוב, מלמדת על הודאה בקיום חוב, כמו גם הממצאים שנקבעו בפסקי הדין שדנו בתביעות הפינוי שהגיש הנתבע (ר' למשל עמ' 6 לפסק הדין שניתן בתא"מ 1592/04).

לסיכום, מדובר בתובענה לפינויו של הנתבע משתי חנויות אותן שכר מן הוואקף בשנת 1979.

במכלול האמור, אני מורה בזאת על דחיית התובענה וביטול הצו הזמני מיום 8.12.15.

לטענת הנתבע, התובעת ייפתה את כוחו של הנתבע, מינתה אותו ונתנה הרשאה לנתבע לפעול בחופשיות בעיניין, כולל קבלת החלטות בהליכים משפטיים תלויים ועומדים על פי שיקול דעתו החופשי והמוחלט של הנתבע.

בהתאם למצוות תקנה 82(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018 פסק הדין ינומק בתמצית.

עיינתי בפסק הדין שניתן בתביעה השטרית, שם ציין בית המשפט, בין היתר, כי אפילו אם נבצר מבא כוח הנתבעת להתייצב, הרי הדיון לא נדחה ולא ניתן כל נימוק אשר יסביר מדוע נבצר מהנתבעת עצמה להתייצב לדיון.

...

מכל האמור לעיל, שוכנעתי כי התובעת כלל לא הצליחה להרים את הנטל המוטל עליה.

משכך, הרי שיש לדחות את התביעה על כלל רכיביה.

סוף דבר התביעה נדחית.