הרעת תנאים מוחשית הכוללת הפחתת שכר

בכתב התביעה נטען כי התפטרותו של התובע נבעה מהרעת תנאים מוחשית ומחמת נסיבות בהן לא ניתן לידרוש ממנו להמשיך לעבוד.

נטען כי הותק שלו בתלוש השכר "אופס" כי שכרו הופחת לשכר מינימום ושולם לו שכר כולל וזהות המעסיק השתנתה.

...

מאחר וטענות התובע באשר לאופן חישוב שכרו נדחו כאמור לעיל, נדחית התביעה ברכיב זה. קיזוז הודעה מוקדמת הנתבעות טענו כי לאור התפטרותו לאלתר של התובע, יש לחייבו בתשלום הודעה מוקדמת לנתבעת ולקזז סכום זה מכל סכום שיפסק.

לפיכך, הטענה נדחית.

סוף דבר תביעת התובע מתקבלת בחלקה.

נסיבות סיום יחסי העבודה וזכאות התובע להפרשי שכר ופיצויי פיטורים אין מחלוקת כי התובע התפטר מעבודתו בנתבעת, אלא שהתובע טוען כי מדובר בהתפטרות מחמת הרעה מוחשית בתנאי עבודה המזכה בפיצויי פיטורים מכוח סעיף 11(א) לחוק פצויי פיטורים, התשכ"ג- 1963 (להלן: חוק פצויי פיטורים), ואילו הנתבעת טוענת כי התובע נטש את עבודתו בנתבעת, ולא זו בלבד שאינו זכאי לפצויי פיטורים, אלא שאף יש לחייבו בדמי הודעה מוקדמת בגין אי מסירת הודעה מוקדמת טרם נטישתו.

כשנשאל מנהל הנתבעת מדוע לא העלה את הסיכום החדש עם התובע על הכתב השיב: "לא כתבתי, רוב הפעילות היתה בדיבור לכן הזמנתי אותו לפגישה בנוכחות עוד אנשים" (עמ' 12 ש' 24), אך בהמשך סתר את דבריו והעיד כי אינו זוכר קיומה של פגישה משולשת בין הצדדים, וכי השיחה היתקיימה בין אבירם לתובע, ואינו יודע אם הוסכמה בין הצדדים הפחתת שכר אך "מניח שכן" (עמ' 14 ש' 2-9).

28.7.2015 התובע: דרור העניין הזה בכל זאת לא מקובל עלי ושוב אתה לא יכול לעשות מה שאתה רוצה עם המשכורת בלי ליידע אותי אני מבקש שאת המשכורת הבאה אקבל בסכום המלא כמו שסוכם בהתחלה כולל החודש הזה" בתכתובת המצוטטת לעיל, אשר נוהלה בין הצדדים בזמן אמת, מנהל הנתבעת אינו כופר בטענת התובע כי הוא עדיין פעיל בפייסבוק, ומוסיף כי ההפחתה בשכר נבעה גם מתחושתו הכללית של מנהל הנתבעת כי התובע פחות זמין לעבודתו בנתבעת וביצועיו פחתו.

לאור כל האמור השתכנעתי, כי ההפחתה בתעריף סשן מסכום של 500 ₪ לסכום של 350 ₪ בלבד נעשתה על ידי הנתבעת באופן חד צדדי, ומהוה הרעה מוחשית בתנאי עבודה כהגדרת סעיף 11א לחוק פצויי פיטורים.

...

יוער, כי תחשיב הנתבעת על פי 11 ימי הבראה בלבד אינו מביא בחשבון את וותקו של התובע בנתבעת, ומשכך דינו להידחות.

סיכום לאור האמור לעיל, התביעה מתקבלת.

הנתבעת תשלם לתובע, בתוך 30 ימים ממועד מסירת פסק דין זה לידיה, את הסכומים הבאים: דמי מחלה בסך 900 ₪; פיצויי פיטורים בסך 4,969 ₪; הפרשי שכר בסך 750 ₪ (300 ₪ בגין חודש 6/2015 ו- 450 ₪ בגין חודש 7/2015); פיצוי בגין היעדר הפרשות לפנסיה (תגמולי מעסיק) בסך 1,128 ₪; דמי הבראה בסך 1,225 ₪; פדיון חופשה בסך 2,880 ₪.

מסכום השכר הכולל, יש להפחית סכום של 21,000 ₪ נטו, אשר אין חולק כי שולם לתובע במהלך תקופת העבודה[footnoteRef:94].

פצויי פיטורים סעיף 11(א) לחוק פצויי פיטורים, התשכ"ג- 1963 (להלן: "חוק פצויי פיטורים") קובע את החלופות אשר בהתקיימם יראו את התפטרות העובד לעניין החוק כפיטורים: "התפטר עובד מחמת הרעה מוחשית בתנאי העבודה, או מחמת נסיבות אחרות שביחסי עבודה לגבי אותו העובד שבהן אין לידרוש ממנו כי ימשיך בעבודתו, רואים את ההתפטרות לעניין חוק זה כפיטורים". בהתאם להלכה הפסוקה, זכאות העובד לפצויי פיטורים על פי סעיף 11 לחוק פצויי פיטורים, מותנת בהוכחת שלושה יסודות מצטברים: הוכחת ההרעה המוחשית או "הנסיבות האחרות"; הוכחת הקשר הסיבתי שבין התפטרותו ממקום העבודה ובין ההרעה או הנסיבות האחרות דלעיל; ומתן התראה למעסיק, בפרק זמן סביר קודם ההתפטרות[footnoteRef:97].

...

] על רקע האמור, התובע עותר לתשלום הפרשי שכר עבודה, לפי ערך שעה בסכום של 50 ₪ (ברוטו).

סוף דבר לאור כל האמור לעיל, התביעה מתקבלת בחלקה.

התביעות לתשלום פיצוי בגין אי מסירת תלושי שכר כדין, פיצוי בגין הלנת שכר מינימום ופיצוי בגין נזק לא ממוני ועגמת נפש- נדחות.

התביעה כנגד הנתבע 2- נדחית.

הלכה היא כי מעסיק אינו יכול לשנות את תנאי השכר של העובד באופן חד צדדי וכי שינוי שכזה מהוה הפרה של הסכם ההעסקה, שבעקבותיו רשאי העובד להגיש תביעה להפרשי שכר בתקופת העבודה או להתפטר מחמת הרעת תנאים מוחשית[footnoteRef:66].

כללו של דבר: מצאנו כי התובעת הסכימה בהתנהגותה להפחתת הקף משרתה בחודש פברואר 2012 ולכן אינה זכאית להפרשי שכר בגין הפחתה זו. כמו כן, התובעת אינה זכאית לעבוד בהקף של 83% מכיוון שאינה בגדר "סייעת חינוכית בחטיבות צעירות" ותחשיבו של מר בולוס שגוי מכיוון שהוא התבסס על תנאי שכר שגויים ועל נתוני העסקה לא נכונים.

...

] יצוין שבמהלך עדותה של גב' עפאף חרזאללה, סמנכ"לית העירייה ומנהלת משאבי אנוש (להלן: גב' חרזאללה), נעשה ניסיון לטעון שלתובעת תעודה של סייעת חינוך מיוחד ולא תעודה תיכונית בלבד[footnoteRef:2] ובסיכומים אף נטען שהיא בוגרת תואר ראשון בחינוך מיוחד[footnoteRef:3], אלא שדין הטענות להידחות משתי סיבות: האחת, התובעת לא טענה בכתב התביעה המקורי או המתוקן ולא הצהירה בתצהירה שיש לה תעודה של סייעת חינוך מיוחד או תואר ראשון בחינוך מיוחד, ולכן הטענות לא הוכחו.

עם זאת, כאמור העירייה פעלה בניגוד לחוק עבודת נשים עת לא פנתה לממונה בבקשת לקבלת היתר להפחתת היקף משרת התובעת ולכן לא מצאנו שהשיהוי הניכר בהגשת התביעה מצדיק את דחייתה.

סוף דבר התביעה נדחית ברובה.

תביעות התובעת לתשלום פיצוי בגין הפרת חוק שוויון הזדמנויות בעבודה, פיצוי בגין אי מתן הודעה לעובד, הפרשי שכר והפקדות לקרן פנסיה ולקרן השתלמות בגין משרה בהיקף של 83%, שכר בעבור עבודה בקייטנות האביב והקיץ והפרשי דמי לידה – נדחות.

על פי האמור בהודעה, הרעת התנאים כללה הפחתת שכר באופן ניכר וחד צדדי, אי הפרשות לפנסיה ולפיצויים משנת 2018 והורדת ימי חופשה מתלוש השכר, כאשר בפועל הם לא נוצלו.

לתנאי השלישי קיים חריג, לפיו אי מתן התראה לא ישלול את הזכות לתשלום פצויי פיטורים כאשר ברור כי המעביד אינו יכול או אינו מתכוון לפעול לתיקון ההרעה המוחשית או הנסיבות, או במקרים בהם תנאי עבודתו של העובד נחותים מתנאי העבודה על פי הוראות החוק במידה ניכרת" (ע"ע (ארצי) 26706-05-11 חיים שבתאי – טכנובר בע"מ (מיום 10.3.2013) וההפניות שם).

...

סוף דבר לאור המפורט לעיל, התביעה מתקבלת באופן חלקי, ועל הנתבעת לשלם לתובע את הסכומים הבאים: תשלום בגין הפרשות לפנסיה ולפיצויים בסך 10,179 ₪.

התביעה לפדיון ימי חופשה, השלמת פיצויי פיטורים, הודעה מוקדמת, הפרשי שכר ופיצויי הלנת שכר – נדחית.

התביעה שכנגד על כל רכיביה – נדחית.