הערייה הפניתה לכך שהתובע ביקש להתפטר חודשים רבים לפני השימוע, ואף הודיע על כך, אך לאחר שהבין שלא יהיה זכאי לתשלום פצויי פיטורים או דמי אבטלה, התובע חזר בו מההתפטרות וניסה להביא פעם אחר פעם לפיטוריו.
לחילופין נטען, כי אפילו אם היה מדובר בהרעת תנאים, אין מדובר בפיטורים, אלא לכל היותר בהתפטרות בדין מפוטר, לפי סעיף 11(א) לחוק פצויי פיטורים, תשכ"ג – 1963, שמזכים את התובע רק בפיצויי פיטורים, אשר שולמו לתובע, בשחרור קופת הפיצויים אליה הופקדו 8.33% משכרו של התובע.
...
בסופו של יום, השאלה אם התרחשה או לא התרחשה התנכלות כלפי העובד במקום העבודה היא שאלה עובדתית, שעל הערכאה הדיונית להכריע בה, על יסוד התרשמותה ממכלול הראיות והעדויות לפניה.
התביעה לפיצויים בגין מניעת גישה להסכם העסקה ותלושי שכר של התובע נדחית, בהעדר מקור נורמטיבי לפיצויים בעילה זו. בכל הנוגע לתלושי השכר, יש לציין כי התובע אישר בחקירתו הנגדית שקיבל את תלושי השכר מדי חודש.
בנסיבות אלה, התביעה ברכיב זה נדחית.
סוף דבר – התביעה נדחית בעיקרה.
