הרעה מוחשית בתנאי עבודה: אי שיבוץ למשמרות

שבוע לאחר יום העבודה האחרון אצל הנתבעת, ביום 21.5.15, החל התובע לעבוד במלון "לאונרדו פלאזה". להלן תמצית טענות התובע: א. התובע התפטר מעבודתו על רקע הרעה מוחשית בתנאי עבודתו שהתבטאה בכך שהנתבעת נהגה להפחית משעות עבודתו, על ידי שינוי הנתונים שבדוחות הנוכחות.

לאחר סיום ההשתלמות, התובע הבין שלא שובץ במשמרות להמשך אותו השבוע, פנה אל דייני וזה השיב לו שהעניין ייבדק, אך לא חזר אליו והפסיק לענות לפניותיו.

...

בנסיבות אלה, כאשר מדובר בפיצוי המסור לשיקול דעת בית הדין, בשים לב למטרתו של פיצוי זה, המהווה פיצוי עונשי הרתעתי במהותו (ע"ע (ארצי) 33680-08-10 דיזנגוף קלאב בע"מ - זואילי, 16.11.11 - סעיף 34 לפסק הדין), יש לדחות את התביעה ברכיב זה. קיזוז ממשכורת אחרונה בגין ציוד שניתן לתובע לטענת התובע, ממשכורתו האחרונה קוזזו 300 ₪ בגין ציוד אשר כלל לא נלקח על ידו.

כפי שצוין לעיל, ניתן לקזז משכרו האחרון של התובע "סכום קצוב ומוכח". בנסיבות העניין, בשים לב למחלוקת בין הצדדים ובהעדר ראיות מטעם הנתבעת בנושא זה, יש לקבל את התביעה ברכיב זה ועל הנתבעת להשיב לתובע 300 ₪ שניכתה משכרו האחרון של התובע.

סוף דבר – התביעה מתקבלת באופן חלקי ועל הנתבעת לשלם לתובע את הסכומים הבאים: א. הפרשי שכר בגין עבודה בשעות נוספות בסך 11,621 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מאמצע התקופה המזכה (15.2.14) ועד התשלום בפועל; ב. דמי גמולים לקרן השתלמות בסך 3,627 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 1.6.15 ועד התשלום בפועל; ג. דמי גמולים לפנסיה (חלק המעסיק) בסך 2,944 ש"ח בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 1.6.15 ועד התשלום בפועל; ד. פדיון חופשה בסך 1,600 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 1.6.15 ועד התשלום בפועל; ה. דמי חג בסך 230 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 1.5.15 ועד התשלום בפועל; ו. החזר 300 ₪ שנוכו שלא כדין משכרו האחרון של התובע, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 1.5.15 ועד התשלום בפועל; בהתחשב בפער בין סכום התביעה ובין הסכום שנפסק לזכות התובע, כל צד ישא בהוצאותיו.

נסיבות סיום עבודה בית הדין האיזורי קבע כי לא היה מעשה פיטורים או התפטרות חד-משמעיים וכי בנסיבות הגבוליות של העניין הוא מגיע למסקנה כי "יש לראות בתובעת כמי שפוטרה למעשה". למסקנה זו הגיע בית הדין האיזורי על יסוד הממצאים הבאים: הקף המשמרות בהן שובצה המשיבה בחודשים יוני-ספטמבר 2016 נמוך יותר מהתקופה המקבילה בשנה הקודמת; בחודשים אוקטובר-דצמבר 2016 המשיבה לא שובצה כלל למשמרות;אין לקבל את טענת המערערת לפיה "המשמרות בחודשים יוני-ספטמבר היו המשמרות היחידות אליהן ביקשה התובעת להשתבץ וכי התובעת כלל לא ביקשה להשתבץ בחודשים אוקטובר-דצמבר (2016-הח"מ)". בית הדין קבע כי המערערת לא הציגה לפניו "את התדפיסים מהמערכת בה מגישים העובדים את בקשות השיבוץ", וכן "לא טירחה להביא לעדות מטעמה את נאור מנהל הבר". מסקנתנו מתמונת השיבוץ של המשיבה למשמרות בחודשים יוני-דצמבר 2016 שונה מזו של בית הדין האיזורי, ונסביר.

זאת ועוד, ככל שהטענה היא כי המערערת ביקשה לסיים את עבודתה בשל הרעה מוחשית בתנאי עבודתה (בשל אי-השיבוץ למשמרות) כי אז מחויבת הייתה המשיבה להתריע על כוונתה לעשות כן ככל שלא תשובץ למשמרות.

...

לאור קביעה זו, חייב בית הדין את המשיבה לשלם למערערת פיצוי בסכום של 3,500 ₪, וזאת תוך שבית הדין מציין כי "במסגרת פסיקת הפיצוי לקחנו בחשבון את העובדה כי מרביתו של ההליך שבפנינו עניינו בטענות שונות הנוגעות לשכר העבודה שסוכם עם התובעת ולאופן ולטיב ההתקשרות בין הצדדים, בשל חוסר הבהירות שהתגלתה בתלושי השכר אשר לאופן תשלום שכרה של התובעת ולזכויות הסוציאליות ששולמו לה. אין בעינינו ספק כי 'הודעה לעובד' מפורטת וברורה, המכילה את כל פרטי ההתקשרות כדרישות הוראת החוק, היה בה כדי לחסוך התדיינות זו בין הצדדים, או לפחות את חלקה הארי". לא מצאנו מקום לקבל את ערעור המערערת נגד הקביעה העובדתית לפיה לא נמסרה למשיבה הודעה לעובד.

בשולי הדברים, אנו מוצאים לנכון לציין כי לטעמנו אין מקום שהפיצויים לדוגמה כאמור יתייחסו למורת רוח כללית מהתנהלות המעסיק שאין לה קשר עם הפגמים בתלושים.

סוף דבר הערעור מתקבל בעיקרו באופן שמבוטל חיוב המערערת לשלם למשיבה השלמת פיצויי פיטורים, חלף הודעה מוקדמת, ופיצוי בגין העדר שימוע.

בהתחשב בהפחתה המשמעותית של החיוב בפסק דינו של בית הדין האזורי ובקבלת הערעור בעיקרו מצד אחד, ובהתנהלותה הדיונית של המערערת בפנינו בעטיה נדחה דיון, מצאנו לנכון לקבוע כי כל צד יישא בהוצאותיו בשתי הערכאות.

עובר לסיום יחסי העבודה התגלעה בין התובעת לבין מנהלת החנות מחלוקת לעניין שיבוצה של התובעת לעבודה במשמרות (מנהלת החנות רצתה לשבץ את התובעת בסופי שבוע וכן לסירוגין במשמרות בוקר וערב – שלוש משמרות בוקר ושתי משמרות ערב, מנגד התובעת טענה כי אין לשבץ אותה בשתי משמרות ערב).

דיון והכרעה יש לראות את התובעת כמתפטרת בדין מפוטרת לטענת התובעת יש לראותה כמתפטרת בדין מפוטרת בשל הרעה מוחשית בתנאי העסקתה שהתבטאה בצמצום הקף משרתה ב 40% וכן בדרישה לשנות את תמהיל משמרותיה או בשל נסיבות אחרות לרבות אי תשלום מלוא זכויותיה הסוציאליות ופגיעה בזכויותה מכוח חוק עבודת נשים.

אשר לתנאי הראשון – קיומה של הרעה מוחשית, אין חולק כי עובר לסיום העסקתה של התובעת התגלעה בין הצדדים מחלוקת בדבר שיבוצה במשמרות.

...

שוכנענו כי הנתבעת ידעה לראשונה על דבר הריונה של התובעת וכן על ההפלה שעברה רק ביום 17.2.2019.

לאור כלל האמור מצאנו לקבוע כי הנתבעת לא הפרה בעניינה של התובעת את הוראות חוק עבודת נשים ועילת התביעה בגין רכיב זה, נדחית.

סוף דבר הנתבעת תשלם לתובעת את הסכומים הבאים, בתוך 30 יום מיום קבלת פסק הדין, שאם לא כן יתווספו עליהם הפרשי הצמדה וריבית מיום הגשת התביעה ועד התשלום המלא בפועל: הפרשי הפרשות לפנסיה (גמל מעסיק)- 7,170 ₪ הפרשי פיצויי פיטורים- 13,029 ₪ בנוסף, הנתבעת תישא בהוצאות שכ"ט ב"כ התובעת בסך 5,000 ₪.

התובעת טענה שהיא זכאית לפצויי פיטורים בגין התפטרות בדין מפוטר בשל הרעה בתנאי העבודה ואי העלאת שכר כפי שהובטח, לפצוי בשל הפרת חוק שויון הזדמנויות בעבודה מחמת הפליה בעת קביעת תנאי העבודה על רקע הריונה, לפצוי בגין הפרת חוזה העבודה מכיוון שהנתבעת לא סיפקה לה סביבת עבודה סבירה ולא העלתה את שכרה כפי שהובטח וכפי שנהוג בהתאם לותק שלה.

בנסיבות אלה, הוכח שהנתבעת לא היתעלמה מהקשיים של התובעת עקב היכולת המוגבלת להתגמש בקביעת המשמרות בבית המרקחת וניסתה להקל עליה, הן כשסיכמה עמה להישתדל שלא לשבצה לעבודה בימי ראשון בכפוף לצרכי הנתבעת והן בהצעתה שתעבור לסניף חניתה שבו ניתן יהיה להיתחשב בצרכיה בקביעת המשמרות מכיוון שמדובר בסניף גדול יותר.

לפיכך, בהתאם לנפסק בפסק דין גולן אף אם היינו מקבלים את טענת התובעת שבאותן שנים הייתה הרעה מוחשית בתנאי עבודתה (ולא כך אנו סבורים!), הרי שפרק הזמן הארוך שחלף ממועד ההרעה ועד למועד ההתפטרות מצביע על הסכמה של התובעת בהתנהגות לשינויים בתנאי עבודתה.

...

] שישית, לא מצאנו שיש בטבלת שכר שהוכנה על ידי חברת השמה Experis Professional שבה פורט השכר שמשולם לעובדים רפואיים ופרא רפואיים כדי לחייב את הנתבעת[footnoteRef:132].

אי לכך, דין תביעת התובעת לפיצוי בגין הפרת חוזה העבודה – להידחות.

סוף דבר התביעה נדחית.

סעיף 11(א) לחוק פצויי פיטורים, תשכ"ג-1963 קובע כי:"התפטר עובד מחמת הרעה מוחשית בתנאי העבודה, או מחמת נסיבות אחרות שביחסי עבודה לגבי אותו העובד שבהן אין לידרוש ממנו כי ימשיך בעבודתו, רואים את ההתפטרות לעניין חוק זה כפיטורים." בהתאם ועל מנת שיראו עובד כמי שהתפטר בדין מפוטר, עליו להראות כי הוא עומד בשלושה תנאים מצטברים: "ראשית, עליו להוכיח כי אכן הייתה 'הרעה מוחשית בתנאי העבודה' או 'נסיבות אחרות שביחסי עבודה לגבי אותו העובד שבהן אין לידרוש ממנו כי ימשיך בעבודתו'; שנית, עליו להוכיח כי התפטר בשל כך ולא מטעם אחר, דהיינו, עליו להוכיח קיומו של קשר סיבתי בין ההתפטרות לבין ההרעה או הנסיבות הללו; שלישית, עליו להוכיח כי נתן התראה סבירה למעביד על כוונתו להתפטר והזדמנות נאותה לתקן את ההרעה או את הנסיבות ככל שהיא ניתנת לתיקון. לתנאי השלישי קיים חריג, לפיו אי מתן התראה לא ישלול את הזכות לתשלום פצויי פיטורים כאשר ברור כי המעביד אינו יכול או אינו מתכוון לפעול לתיקון ההרעה המוחשית או הנסיבות, או במקרים בהם תנאי עבודתו של העובד נחותים מתנאי העבודה על פי הוראות החוק במידה ניכרת" (ע"ע (ארצי) 26706-05-11 חיים שבתאי - טכנובר בע"מ (10.6.13), פסקה 26).

טענת התובע היא כי פוטר בשלב מאוחר יותר, לאחר כשבועיים בהם לא שובץ למשמרות ולאחר שקבל הודעה ממר קולן לצאת מקבוצת ההודעות של השליחים ביום 24.8.2018 (סעיף 5 לסיכומי התובע ועדותו בעמוד 4 שורות 8-9).

...

התביעה שכנגד – נדחית.

הנתבעת תשלם לתובע את הסכומים הבאים: תשלום בגין שעות נוספות בסך 4,126 ש"ח בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום 15.112018 ועד למועד התשלום המלא בפועל.

כן תשלם הנתבעת הוצאות לתובע בסך 2,000 ש"ח. סכום ההוצאות הנו סכום מופחת בהתחשב בכך שניתן היה להגיע להסכמות ברוח אלו שנכתבו כאן מבלי צורך בכל ההליך הארוך.