הרעה בתנאי עבודה זכויות סייעות בגנים

התובעת מפעילה פעוטון ומעסיקה את גב' לירון גור (להלן: "לירון") אשר עבדה כסייעת בגן ניצן עד לחודש 8/16 והחל מחודש 9/16 עובדת אצל התובעת.

לתנאי השלישי קיים חריג, לפיו אי מתן התראה לא ישלול את הזכות לתשלום פצויי פיטורים כאשר ברור כי המעביד אינו יכול או אינו מתכוון לפעול לתיקון ההרעה המוחשית או הנסיבות, או במקרים בהם תנאי עבודתו של העובד נחותים מתנאי העבודה על פי הוראות החוק במידה ניכרת" [דב"ע (ארצי) שנ/10 - 3 כהן - הלר פיסול ותכשיטים בע"מ, פד"ע כא 238 (1990); ע"ע (ארצי) 354/07 אחים אוזן - חברה לבנייה פיתוח וייזום בע"מ - ולי טקין ואח', (27.1.12); ע"ע 26706-05-11 שבתאי - טכנובר בע"מ, (10.6.13)].

השאלות הטעונות הכרעה הנן: האם שידלה התובעת שלא כדין עובדים לעבור לגן שפתחה, האם נעזרה בהם לשידול הורי ילדים והאם הוכיחו התובעים שכנגד כי נגרם להם נזק בשל כך. האם פירסמה אדית לשון הרע על התובעים שכנגד והאם הם זכאים לפצוי אף ללא הוכחת נזק.

...

           בית הדין הארצי התייחס לקביעת שעור  הנזק בפסק דין פלאפון, באמרו: "סעיף 7א' לחוק קובע את שיעור הפיצוי ללא הוכחת נזק, ואף קובע שיעור מוגדל ככל שמוכח כי הנתבע פרסם את הדברים "בכוונה לפגוע". אשר לשיעור הפיצוי נקבע בפסיקה, כי "בפסיקת פיצויים בגין לשון הרע יתחשב בית המשפט, בין היתר, בהיקף הפגיעה, במעמדו של הניזוק בקהילתו, בהשפלה שסבל, בכאב והסבל שהיו מנת חלקו, ובתוצאות הצפויות מכל אלה בעתיד. הבחינה היא אינדיווידואלית... בכל מקרה יש להתחשב בטיב הפרסום, בהיקפו, באמינותו, במידת פגיעתו, ובהתנהגות הצדדים... עוד הבהר בפסיקה כי תכליות הפיצוי על פגיעת לשון הרע כוללות הן את השבת המצב לקדמותו (המטרה התרופתית); הן סנקציה כלפי המעוול (המטרה העונשית); והן העברת מסר חינוכי מרתיע כלפי כלל הציבור". אשר לנזק נפסק – "קיימת חזקה כי נגרם נזק לשמו הטוב של הנפגע, מעצם פרסום לשון הרע, המצדיק פסיקת פיצויים, אף ללא צורך שיוכיח נזק ממון שנגרם הלכה למעשה". בעניין ע"א (מחוזי) 5452/04 עמירם מילר - כהן [פורסם בנבו] (מיום 2.11.04) נאמר: "באשר לתכליתם של הפיצויים נפסק: "הפיצוי התרופתי בגין לשון הרע נועד להשיג שלושה יעדים: לעודד את רוחו (convolution) את הנזק לשמו הטוב; למרק (to vindicate) אמר הנ"ל, פ"ד נה(5) 524 מול ז'). בנסיבות אלו הפיצויים צריכים להיות ממשיים. אין הם צריכים להעשיר את הניזוק, אולם עליהם לעמוד בשיעור הראוי כדי להיטיב באופן ההולם ביותר את מצבו של הניזוק, בעטיו של הנזק שנגרם... הפיצויים עבור נזק שאינו של ממון מבוססים על הערכה כללית ביותר, המבטאת את הגישה המשפטית הראויה להטבת נזקים מסוג זה. זו משקללת את הנתונים הקבועים הרלוונטיים לסוגיה: יחס החברה לתופעה הקלוקלת, נפיצותה והערכי המתנגשים הדורשים איזון לגביה. בנוסף לכך, יש ליתן את הדעת כמובן גם לנזקים הקונקרטיים-האישיים, לשיעור הפגיעה הישיר והעקיף בעטיו של הפרסום ולטיבו הפוגעני. כך, למשל, יש להביא בחשבון – מבלי להתיימר למצות את הדברים – גם את הגורמים הבאים: היקף הפרסום, טיבו, חומרתו, הבלטתו, נפיצותו,  מטרתו (לרבות בחינת השאלה האם נעשה מתוך זדון או מחמת רשלנות ואולי אף משגה), סגנונו, צורתו ועוד". לטעמנו, כפי שיפורט בהמשך, לא הוכח כי הפרסום גרם לנזק כספי קונקרטי.

בשים לב לאלה אנו קובעים כי אדית תשלם לתובעים שכנגד פיצוי בגין לשון הרע בסך של 15,000 ₪.

לטעמנו לא הוכיחו התובעים שכנגד נזק ממוני וקשר משפטי בין הוצאת לשון הרע לפעולות שפורטו, ונבהיר.

בפנינו תביעת התובעת לסעדים הנובעים מטענתה כי תנאי העסקתה כסייעת בגני ילדים, הורעו על ידי הנתבעת, עקב ותוך כדי היותה בהריון, עד כדי כך שלא יכלה להמשיך בעבודתה.

זכותה זו קמה, לדידה, מכוח תקופת עבודתה בגן "כרכום" משך כ-8 חודשים.

...

סוף דבר על יסוד כלל האמור לעיל, אנו קובעים כי לא הוכח בפנינו שהנתבעת פגעה בתנאי העסקתה של התובעת או הפלתה את התובעת מחמת הריונה.

משכך, הרי שהפסקת עבודתה של התובעת, אינה עולה כדי התפטרות ולכן אף נדחית טענתה לפיצוי פיטורים.

לפיכך, התביעה נדחית.

השלמה לפצויי פיטורים לטענת התובעת, היא נאלצה להתפטר מחמת פגיעה וקפוח משמעותיים בזכויותיה ועקב הרעה בתנאי עבודה, הכוללים השפלות ועיכובים בהמצאת תלושי שכר, דוחות נוכחות ועיכוב בתשלומי שכר.

אשר על כן, התביעה נדחית ברכיב זה. קרן הישתלמות לטענת התובעת, בהתאם לסעיף 3(א)(6) לתקנות חינוך ממלכתי (מוסדות מוכרים), התשי"ד-1953 (להלן: "התקנות"), ובהתאם להלכות אשר התגבשו בג"ץ 8838/11 רשת גני הילדים של אגודות ישראל נ' בית הדין הארצי לעבודה בירושלים (פורסם בנבו, 08.04.13) וב- ע"ע (ארצי) 203/09 רשת הגנים של אגודת ישראל נ' שמחה בוסי ו-15 אח' (פורסם בנבו, 02.10.11) (להלן: "פרשת רשת הגנים"), חובה להשוות את תנאי שכרן של הסייעות לגננות לתנאי השכר הנוהגים במוסדות החינוך הרישמיים של השילטון המקומי בהתאם לחוקת העבודה.

...

יחד עם זאת, שוכנעתי כי הנתבעת 1 פעלה בתום לב כפי שחשבה באותה עת שצריך לנהוג כלפי עובדיה, כך כאמור כשנחקרה לעניין זה ענתה באופן הבא: "ש. לביה"ד מגישים מסמכים מקוריים. בישיבת כב' ביה"ד בפרוטוקול קדם המשפט, בא כוחך הצהיר שאין לו התנגדות להציג את מסמך המקור. ימים ספורים לאחר מכן הודיע בא כוחך שהודעה בדבר תנאי עבודה לא נמצאה בחזקתן של הנתבעות. הכוונה אצלך. למה שאני אאמין לך שאת הוצאת הודעה בדבר תנאי עבודה ומסרת אותה לתובעת?

כל האמור לעיל, אינו מתקיים בעניינו, גם לא בקירוב ועל כן הדרישה להרמת מסך – נדחית.

אחרית דבר אשר על כן, התביעה כנגד הנתבעת 1 – נדחית.

התובעת הועסקה על ידי הנתבעת כסייעת בגן החל מיום 11.2.19 ועד ליום 10.7.19.

נסיבות סיום העבודה לטענת התובעת, לאחר שמסרה בידי הנתבעת את האישור הרפואי של הרופא התעסוקתי, לא הייתה מעוניינת הנתבעת למלא אחר הוראות הרופא ולהקשיב לה אלא להיפך, הרעה את תנאי עבודתה תוך הפרה ברורה של זכויותיה, דרשה ממנה להרים ולשאת דברים כבדים, חשפה אותה לחומרים מסוכנים וסיכנה אותה ואת עוברה.

ביום 10.7.19, הודיעה הנתבעת לתובעת על פיטוריה לאלתר וזאת "לנוכח מספר אירועים חמורים שקרו בגן בהם לא פעלת כמצופה מתפקידך הכרוך בהשגחה על הילדים". כמפורט לעיל, התובעת לא הוכיחה שלא נפל כל פגם בהתנהלותה והוכח כי הגם שבתחילה היתה הנתבעת מרוצה מהתנהלות התובעת, הרי שלקראת מועד סיום עבודתה, סירבה התובעת להשמע להוראות הנתבעת ונפלו כשלים באופן טיפולה בחלק מילדי הגן כאשר התובעת לא לקחה אחריות על מעשיה.

...

אחרית דבר על יסוד כל האמור, הנתבעת תשלם לתובעת פיצוי בגין פיטורים שלא כדין בסך של 8,000 ₪ אשר יישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 31.7.19 ועד לתשלום המלא בפועל.

תביעות התובעת לתשלום פיצוי ממוני ולא ממוני מכח חוק עבודת נשים וחוק שוויון ההזדמנויות בעבודה - נדחות.

לפנים משורת הדין, אנו מעמידים את שיעור ההוצאות שתשלם התובעת לנתבעת על הסך של 2,000 ₪ בלבד.

על יסוד זה העדיף בית הדין האיזורי את חוות הדעת החשבונאית שהוגשה מטעם הערייה על פני חוות הדעת החשבונאית שהוגשה מטעם המערערת (שהתבססה על זכויות של מדריכים בחינוך המשלים) וחייב את הערייה לשלם למערערת הפרישי שכר וזכויות בסך 36,746 ש"ח; לבסוף קיבל בית הדין האיזורי את טענת המערערת להרעה מוחשית בתנאי עבודתה, עקב שינוי מרכז הכובד של תוכן התפקיד מהשגחה על ילדי הצהרון להגשת ארוחת צהריים וניקיון, ופסק כי היא זכאית לפצויי פיטורים מלאים.

אכן, הצדק עם המערערת, כי לא קיים בחוקת העבודה תפקיד של "סייעת במועדונית" וכי היא לא מילאה תפקיד של "סייעת בגן". יחד עם זאת, בהיעדר הוראה בחוקת העבודה המגדירה במדויק את התפקיד אותו ביצעה המערערת, ולאחר שנדחתה הטענה כי התפקיד שביצעה עולה כדי מדריכה בחינוך המשלים, מקובלת עלינו קביעתו של בית הדין האיזורי כי תפקידה של המערערת קרוב מהותית לתפקיד של סייעת בגן גם אם בוצע במועדונית של תלמידי יסודי וזאת בשים לב לתוכן התפקיד (האכלה והשגחה) ולמהות המוסד.

...

אשר לערעור על ההוצאות שנפסקו בבית הדין האזורי, לא מצאנו יסוד להתערב בהן הן מן הטעם שערכאת ערעור ממעטת להתערב בפסיקת הוצאות בערכאה קמא והן מן הטעם שסכום ההוצאות שנפסק מבטא כראוי את האיזון בין קבלת התביעה בחלקה מחד גיסא, לדחיית עיקר הסעד הכספי, מאידך גיסא.

יחד עם זאת, אף שהערעור נדחה, החלטנו שלא לחייב את המערערת בהוצאות בנסיבות העניין.

סוף דבר – הערעור נדחה.