הרמת משאות וגב תפוס אחריות מעביד

בדוח נפגע באמבולנס נרשם שהוא סובל מכאבי גב, דחף משהו כבד ומתלונן על גב תפוס (להלן: דוח פינוי).

מעביד לא ייחשב אחראי לניזקו של עובד אשר ניזוק בגבו עקב הרמת משא, אלא באותם מקרים בהם נוצר סיכון בלתי רגיל כתוצאה מהרמת חפצים כבדים במיוחד.

...

הודעת צד שלישי נגד שומרה נדחית.

סוף דבר הנתבע ישלם לתובע 43,400 ₪ בצירוף שכר טרחת עורך דין בסך 10,156 ₪, שכר טרחת מומחה רפואי מטעמו ואגרת משפט.

בנוסף ישלם הנתבע לשומרה שכר טרחת עורך דין בסך 10,156 ₪ ואגרת משפט בהודעה לצד שלישי.

באתי לעבודה כמו כל יום, כמו עובד מצטיין, עשיתי מה שאמרו לי לעשות, כמו כל יום שאני עושה את העבודה שלי, אותה עבודה כמו כ יום, העמסתי מה שצריך לאוטו, כשנתפס לי הגב והיד, עליתי לאבי, הלכתי אליו אמרתי לו אני לא יכול, הגב והכתף תפוסים לי, אני חייב ללכת לרופא והלכתי לרופא.

ובהמשך: אתה אומר בהמשך, אני הרגשתי את הכאבים כבר בהרמה הראשונה, כלומר לפי מה שכתוב פה הרגשת את הכאבים כבר בהרמה הראשונה? ת.         אני באתי לעבודה רגיל כמו כל יום, העמסתי את האוטו והרגשתי את הכאבים כבר מהתחלה, המשכתי להעמיס את העגלה כמו שאני עושה כל הזמן, אני אחראי, גמרתי להעמיס את העגלה והלכתי למעסיק ואמרתי לו שכואב לי הכתף והגב ואני צריך ללכת לרופא.

הרמת משא כבד על ידי עובד היא שאלה שחוזרת על עצמה בערכאות השונות; ברע"א 4215/04 מוריס טיטו נ'  אהוד אבו חצירה (14.9.05) אישר בית המשפט העליון, פסק דינו של בית המשפט המחוזי, שקבע אחריות המעביד לנזק שניגרם לעובד כתוצאה מהרמת משא שמשקלו 30 ק"ג. נקבע, כי היה על המעביד ליישם שיטת עבודה בטוחה שתימנע את הנזק שניגרם לעובד וכי עליו להדריך את העובד כיצד לעבוד עם משא מן הסוג הנידון.

...

הצדדים חלוקים בשאלה מתי וכיצד ,אם בכלל, אירע אירוע התאונה במועד הנטען ואילו מוצרים הרים התובע בעת שחש כאב חד. שוכנעתי, לאחר ששמעתי את עדותם של העדים כולם, בשים לב לראיות שהוצגו, כי האירוע התרחש כפי שהעיד על כך התובע לכל אורך הדרך, גם אם לא ידע או דייק בסוג החפץ שהרים בעת שחש בכאב החד, כמו גם ביחס למשקלו המדויק של החפץ או משך הזמן שעבד עד לאירוע, הרי שאין חולק כי התובע הגיע במועד האירוע כרגיל בשעה 7 בבוקר וכי פנה למעביד, מר רובינו בסביבות השעה 8:30 לאחר שציין בפניו, כי בכוונתו ללכת לרופא, לדברי התובע בעקבות אירוע התאונה.

הקשר הסיבתי: האם הוכח קשר סיבתי בין הפעולות של נשיאת המשא הכבד במועד האירוע לנזק? שוכנעתי ממכלול הראיות, כי פעילות התובע באותו יום גרמה לנזק הנטען על ידי התובע בכתף ימין, תימוכין לכך מצאתי בחוו"ד של המומחה מטעם התובע, המומחה מטעם הנתבעות שקבע לתובע נכות צמיתה בשיעור של 10% בגין פציעת שריר סובסקפולריס בצורה בינונית וזאת על סמך ממצאים אוביקטיביים שעמדו לרשותו, קביעת המל"ל שהכירה בתביעה בגין הפגיעה בכתף כפגיעה במהלך העבודה ועקב העבודה (נקבעה נכות צמיתה בשיעור של 10% לפי סעיף 42(1)(ד)(1) ואף הגדילה ב- 1/4 לפי תקנה 15).

בנסיבות אלו, שוכנעתי, כי נכותו התפקודית זהה לנכות הרפואית.

סוף דבר: להלן פרטי נזקי התובע: הפסד השתכרות לעבר (כולל פנסיה): 75 אלף ₪ .

בכתב התביעה המתוקן תוארה התאונה כלהלן: "ביום מסויים בסביבות 2.7.12, בעת עבודתה, הרגישה התובעת כאבים בגב, לא יכלה להרים את הרגל. כמו כן לא הצליחה לעמוד. האחראית אמרה לתובעת לשבת בשירותים. שלחה אותה הביתה באותו יום בשעה 12:30 זה היה בסביבות יום שישי 2.7.10. יום ראשון הלכה לרופא שם קיבלה מירשם, כדורים ושלח את התובעת לבצע בדיקת סי. טי ושם אובחן כי הנה סובלת מפריצת דיסק שלא אובחנה קודם" (ס' 8 לכתב התביעה המתוקן).

בעוד שבכתב התביעה טוענת התובעת כי עובר לתאונה תפקדה באופן מלא כאשר היא אינה מאזכרת מצב רפואי קודם, בתצהירה מצאה לנכון התובעת לציין את הדברים הבאים: "לפני תחילת עבודתי, סבלתי מספר שנים, מאז 2002, מכאבים באיזור ברך רגל שמאל, כתוצאה מבעיית ורידים ברגל לאחר הלידה וב- 2004 מכאב שריריים. אבל זה לא קשור יכולתי להרים משאות כימעט ללא הגבלה וכן פרט למספר פעמים בודדות בהן נתפס הגב, כמו לכל אדם נורמאלי, נשלחתי למען הסר ספק לבצוע בדיקת צלום CT בשנת 2007, ואמרו לי שאין לי כלום פרט לשינויים קלים אבל וודאי לא פריצת דיסק וודאי שלא בלט כפי שאובחן שיש לי לאחר עבודתי והפגיעה נשוא תביעה זו, בחוליות L4-L5 ובחוליות L5-S1. ההבחנה בשנת 2010. בבדיקה הקודמת, ב 2007, הוסבר לי שהיה לי גב תפוס ולא היו פריצות דיסק, ובאמת בסוף זה עבר. המשכתי לעבוד, ולא היו לי בעיות בגב ויכולתי לבצע עבודתי ללא בעיה כל שהיא....." (ס' 1-2 ל ת/1).

עם זאת, אחריות המעביד אינה אחריות מוחלטת לכל נזק שניגרם לעובד במסגרת עבודתו והמעביד אינו משמש כמבטח ע"א 371/90 - חמוד סובחי נ' רכבת בישראל, פ"ד מז(3), 345; ע"א 417/81 - מלון רמדה שלום נ' אליהו אמסלם, פ"ד לח(1), 72; ת.א (חיפה) 8989/96 - בני יצחק נ' התעשיה הצבאית לישראל בע"מ, תק-של 2007(3), 18861 אשר לשאלת חובת הזהירות הקונקרטית, הרי שזו נובעת מסבירות יכולתו של המזיק לצפות את התרחשותו של הנזק בנסיבות הספציפיות ולפיכך השאלה הטעונה הכרעה במקרה זה האם במידה והיה עולה בידי התובעת להוכיח גירסתה לקרות התאונה, היה על הנתבעת, כמעבידת התובעת בזמנים הרלבאנטיים, לצפות את התרחשותו של נזק גוף בנסיבות המתוארות בכתב התביעה.

...

מכל המקובץ עולה כי יש לדחות את תביעת התובעת.

משקבעתי כי דין התביעה להידחות מתייתר הצורך לדון בשאלת הנזק.

סוף דבר, התביעה נדחית.

בין הצדדים נטושה מחלוקת לגבי עצם ארוע התאונה ושאלת האחריות לה; המחלוקת נטושה בשאלה האם התובע התבקש שלא להגיע לעבודה באותו יום; ומשהופיע לעבודה האם הוא התבקש שלא לסייע בעבודות העברת המוסך ובכלל זה האם הוא נפגע כנטען על ידו בעת שהרים משא כבד.

בנוסף, מדגיש התובע שלמרות שמר מחלוף טען באופן נרחץ כי לא היה עד לארוע וכי לא הזמין את מד"א, עולה מדוח מד"א ותמלול שיחת הקריאה, כי מר מחלוף בעצמו הוא זה שהזמין את מד"א. למקרא תימלול השיחה עם מד"א מתברר כי השיחה הייתה ביוזמתו של מר יהודה מחלוף אשר דיבר עם נציג מד"א בטלפון והציג את עצמו "יהודה ממוסך יהודה". עוד עולה כי באותה שיחה הוא ציין לנציג מד"א כי "העובד שלי פה הרים איזה משהו קטן ופתאום א... כואב לו הגב והוא תפוס, הוא לא יכול לזוז, אני צריך שתשלחו לי אמבולנס בבקשה". בהקשר זה אציין כי מר מחלוף, בחקירתו בבית המשפט, לא רק הכחיש חד משמעית את השיחה עם מד"א (עמ' 7 ש' 14- 15), אלא גם הציג גרסה אחרת מפורטת כאילו היה במקום אחר והאמבולנס הוזמן קודם הגעתו למוסך.

עיון בדוח מד"א מלמד כי במהלך הטיפול הראשוני בתובע, נתקבלה אנמנזה על ידי החובש לפיה צויין "בן 34 בזמן שהרים שידה בעבודה, הרגיש קנאק בגב ומאז לא מסוגל לזוז מכאב". בהקשר זה טוען התובע כי גם מר אזולאי וגם מר מחלוף שניהם היו במוסך באותה העת והיו עדים לדו-שיח שהיה בין החובש של מד"א לבין התובע אך לא נשמעה מהם באותה עת היתנגדות לנסיבות שנכתבו בדוח מד"א. בנוסף, בתעוד הרפואי מבית חולים "ברזילי" שצורף על ידי התובע, צוין כי התובע "פנה בשל כאבי גב לאחר שהרים משא כבד ביום קבלתו. לדבריו ארע בעבודה" גם בהמשך הטיפול הרפואי ולמעשה לכל אורכו לא היה שינוי בגירסתו של התובע לגבי נסיבות ארוע התאונה.

בנסיבות אלה יש לקבוע כי לא הועברו לתובע הדרכות מסוג זה ועל כן נשאלת כאן השאלה האם בנסיבות העניין ובהיתחשב באופי העובדה שבוצעה על ידי התובע, מוטלת הייתה על הנתבעת החובה להדריך את התובע באשר לשיטת העבודה הבטוחה לצורך הרמת משאות ולהזהירו בסיכונים הכרוכים בעבודה זו. ההלכה קובעת כי מעביד, חב כלפי עובדו, חובת זהירות רחבה הכוללת חובה להנהיג שיטת עבודה בטוחה, להדריך את העובד בכל הנוגע לשיטת העבודה, הסיכונים הטמונים בה וכללי הזהירות הנדרשים.

...

הצדדים לא ביקשו לחקור את המומחה על חוות דעתו ואף לא נשלחו לו שאלות הבהרה על ידי מי מהצדדים ובנסיבות אלה, לאחר שעיינתי בחוות הדעת, בחנתי את הראיות, ושמעתי את טיעוני הצדדים, לא מצאתי כל נימוק המצדיק סטייה מחוות הדעת (ראה ע"א 3056/99 שטרן נ' המרכז הרפואי על שם חיים שיבא (פורסם בנבו, מיום 04.02.02); ע"א 293/88 חברת יצחק ניימן להשכרה בע"מ נ' מוניטי רבי (פורסם בנבו, מיום 31.12.88)).

בנסיבות אלה, אני קובע כי בסיס השכר לחישוב זכויותיו של התובע תואם לשכר הרבע שנתי במל"ל, קרי סך של 7,270 ₪.

סוף דבר התביעה מתקבלת כך שהנתבעות ישלמו לתובע את הסכומים שנפסקו בראשי הנזק השונים בניכוי הסכומים שלעיל.

עוד טוען התובע, כי אין בידו להרים משאות כבדים וכי הוא זקוק לעזרה בבצוע פעולות יומיומיות.

לטענתו, כאשר הוא קם בבוקר הוא חש, כי גבו "תפוס" והוא אינו מסוגל לזוז או להתרומם.

מצאתי, כי עלה בידי התובע להרים נטל זה. התובע טוען, כי במהלך עבודתו בחברת פאחורי הוא טיפס על סולם עץ, בעודו נושא שק מלט ובעת שהיה על הסולם נישבר שלב משלבי הסולם והוא נפל מגובה של כ-3 מטר ונפגע בגבו.

סבורני, כי לאור ניסיונו הדל של התובע בעבודה ולאור גילו הצעיר, האחריות אשר הייתה מוטלת על מעבידתו למסור לו את נהלי הבטיחות ולהזהירו מפני הסכנות הכרוכות בבצוע עבודתו בנגוד לנהלים הנה אחריות מוגברת.

ניסיונו המקצועי הרב של ח'ליל מחד וניסיונו הדל של התובע מאידך, מחזקים עמדתי לפיה יש לחייב את ח'ליל באופן אישי בפיצוי התובע מכוח הרמת מסך ומכוח הטלת אחריות אישית בנזיקין (רע"א 5438/95 דוד רוזנווסר בע"מ נ' Lloyds & Co פ"ד נא (5) 855).

...

לאחר שקבעתי שגם לחברת כפיר יש אחריות ישירה לנזק בשיעור 20% מהנימוקים שפורטו לעיל מעצם היותה מבצעת הבנייה ואחראית על הבטיחות באתר, אני קובעת שדין ההודעה ששלחה כפיר כנגד חברת פאחורי וח'ליל להידחות, לאחר שכאמור לא קבלתי טענתם, כי התאונה ארעה בשל רשלנותם הבלעדית של ח'ליל וחברת פאחורי.

ההודעה אשר הגישו הנתבעים 1-3 נגד בשאראת נדחית.

משכך, נדחות בהתאמה גם ההודעות כנגד צדדים רביעיים שהגיש בשאראת.