הרמת מסך בחברה משפחתית מצומצמת

" עם התיקון, צומצם סעיף 6 לחוק, באופן שהרמת מסך תאפשר רק במקרים חריגים, בהם מצא בית המשפט שיהיה זה צודק ונכון לעשות כן, וכאשר נעשה שימוש באישיות המשפטית הנפרדת "באופן שיש בו כדי להונות אדם או לקפח נושה ..." או "באופן הפוגע בתכלית החברה ותוך נטילת סיכון בלתי סביר באשר ליכולתה לפרוע את חובותיה", זאת בין היתר, בשים לב לאחזקות בעל המניות וכן ליכולת החברה לפרוע את חובותיה.

ראויים לציטוט בהקשר זה דבריו של כב' השופט רובינשטיין בפסק הדין בעיניין בן אבו, שנסיבותיו דומות לנסיבות המקרה הנידון, בע"א 10582/02 ישראל בן אבו נ' דלתות חמדיה בע"מ (16.10.05) (בעמוד 21 לפסק הדין): "החברה דנא היא חברה משפחתית. על פי הפסיקה, וגם על פי השכל הישר, יש בקעה רחבה יותר להרים לגבי חברה משפחתית את המסך, שהרי היא משמשת במידה רבה ככלי "פורמאלי" לצורך נוחות בעינייני מס .

...

יחד עם זאת, לאור מסקנתי, לפיה יש לחייב את הנתבע באופן אישי בחובות החברה, מכח הפרת חובת תום הלב בניהול משא ומתן ומכח עילת מצג השווא הרשלני, אין הכרח להכריע בשאלת חיובו האישי מכח תרמית, ולפיכך אמנע מלהכריע בטענה.

הימנעותו של הנתבע מעשות כן ובחירתו בשב ואל תעשה, עשויה במרבית המקרים להספיק לצורך המסקנה כי התובע הרים גם את נטל השכנוע, וממילא להביא לקבלת תביעתו נגד האורגן" כן ראו דברים המובאים באותו פסק דין, מתוך פסק דינו של בית המשפט המחוזי בירושלים (כב' השופט י.צבן) בת"א (י-ם) 3114/01 דלתות חמדיה בע"מ נ' עץ בן אבו בע"מ: "על מנת להוכיח טענותיה, נדרשת התביעה להביא ראיות המצויות רובן ככולן בידי הנתבעים...לפיכך, כאשר הנתבעים נכשלים בהרמת הנטל, תוך הימנעות כמעט גורפת מהבאת ראיות שיצדדו בגרסתם, צודק ונכון להרים את מסך ההתאגדות... במקרה הנדון, היה על הנתבעים להציג את החובות והזכויות של החברה בתקופה הרלוונטית ולהראות כי ניהלו חברתם באופן תקין, לטובת החברה, וללא נטילת סיכונים בלתי-סבירים. משלא עשו כן, ולאור הראיות הלכאוריות שהביאה התובעת, יש לקבל את טענת התובעת ולהרים את מסך ההתאגדות". ערעור על פסק דין זה נדחה על ידי בית המשפט העליון בפסק דינו מיום 16.10.05 בע"א 10582/02 בן אבו נ' דלתות חמדיה בע"מ; ראו גם עמדתו של בית המשפט המחוזי בחיפה בע"א (חי') 47100-02-12 בנק לאומי לישראל בע"מ נ' יוסף דולינסקי (18.7.12).

לפיכך, אני מקבלת את התביעה, ומחייבת את הנתבע 2 לשלם לתובעים את מלוא סכום התביעה, בסך 92,850 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק, ממועד הגשת כתב התביעה, 13.3.2011 ועד למועד התשלום המלא בפועל.

בנוסף, ישלם הנתבע לתובעים החזר אגרת תביעה בסך 2,370 ₪ ושכר טרחת עורך דין בסך 14,000 ש"ח ₪.

] חמישית, נזכיר שוב כי התובעת לא הוחתמה על חוזה עבודה בגין העבודה במרפאה, ואף לא קיבלה טופס הודעה על תנאי עבודה; שישית, נפנה לפסיקה שצוינה דלעיל ביחס להרמת מסך בחברה משפחתית (ובעניינינו, המדובר ב"חברת אני", קרי – חברה שבעליה הנו הנתבע בלבד), שבה נקבע שכאשר מדובר בחברה משפחתית ובהתקיים הנסיבות הנדרשות, נוטה הכף להרמת מסך ההיתאגדות.

כמו-כן, יש לקחת בחשבון את העובדה, כי כאמור מלכתחילה הסדר זה נקבע במטרה להיתמודד עם מצב בו הפרת החובה היא תופעה רווחת, ואי הצלחת האיסור הפלילי להיתמודד עם מצב זה. בנסיבות אלו, החשש הוא כי פרשנות מצומצמת של הסעיף, באמצעות צימצום פרשנות היסוד ביודעין, מרוחקת מתכלית החקיקה.

...

] עם זאת, מקובלת עלינו טענתם הפרטנית של הנתבעים, בכל הקשור לדמי נסיעות בעמותה, כי התובעת אינה זכאית לקבל כפל תשלום דמי נסיעות, בגין ימים שבהם היא עבדה גם כמדריכה וגם כשיננית, היות שלא שבה לביתה וחזרה שוב לעמותה.

סוף דבר לסיכום – לאור כל האמור לעיל, דין תביעתה של התובעת להתקבל ברובה, והיא זכאית לזכויות הבאות, כדלקמן: על העמותה לשלם לתובעת את הסכומים הבאים, כדלקמן: פיצוי בגין אי-מתן הודעה לעובד בסך של 5,000 ₪; פיצוי בגין הפרת הוראות חוק הגנת השכר בסך של 5,000 ₪.

סכומים אלה ישולמו לידי התובעת תוך 30 ימים מהיום, שאחרת הם יישאו הפרשי הצמדה וריבית כדין; התביעה הפרטנית לדמי חגים – הטענה נדחית; התביעה הפרטנית לגבי העבודה בעמותה כמרצה – הטענה נדחית; הרמת מסך – מתקבלת הטענה לגבי המרפאה ונדחית הטענה לגבי העמותה.

עם זאת, אף אם אופייה המשפחתי של החברה עשוי להוסיף משקולת על הכף הנוטה לעבר הרמת מסך ההיתאגדות, הרי שאם לא הוכחה מירמה או כוונה להונות, לא יהיה מקום להרמת מסך גם בחברה משפחתית (ת"א (של' חי') 37228-04-12 עמית דברי מאפה בע"מ נ' מנחת הארץ בע"מ (03.08.2014)‏‏).

פסק הדין הנ"ל היתייחס לחובן של שתי חברות: ליאב פ"פ וליאב ע"ע: אשר לחברת ליאב ע"ע – הנתבע מעולם לא היה בעל מניות שלה, ולכן בהתאם לתיקון המצמצם של הוראת הרמת המסך בחוק החברות, לא ניתן לבצע הליך של "הרמת מסך" לגבי הנתבע בקשר לחוב של חברת ליאב ע"ע. אשר לחברת ליאב פ"פ - כיוון שהתביעה בגין חוב זה הוגשה בנובמבר 2018, ברור שהחוב נוצר לפני נובמבר 2018, היינו בתקופה בה הוכח כי הנתבע שימש כבעל מניות של ליאב פ"פ, אותה מכר (אולי עקב התביעה) רק לאחר הגשת התביעה.

...

סיכומו של דבר לנוכח כל האמור לעיל, עם כל הצער, ולמרות התנהלותו המתמיהה של הנתבע שפתח ארבע חברות שונות, הרי שלא עלה בידי התובעת להוכיח כי מדובר באותם מקרים חריגים ונדירים בהם הוכחה מרמה או הטעייה המאפשרים להרים את מסך ההתאגדות.

אשר על כן, התביעה נדחית.

ס"ק (ב) החדש מאפשר הרמת מסך על-ידי ייחוס תכונה, זכות או חובה של בעל מניה לחברה או זכות של החברה לבעל מניה, "אם מצא (בית המשפט – נ.מ.) כי בנסיבות העניין צודק ונכון לעשות כן בהיתחשב בכוונת הדין או ההסכם החלים על העניין הנידון בפניו". על פי הסעיף במתכונתו החדשה בוטלה "עילת הסל" של ס"ק (ב) והאפשרות צומצמה למקרי הונאה או קיפוח.

המסקנה של הרמת המסך מתחזקת שעה שמדובר בחברה פרטית משפחתית קטנה, אשר מעבר לפרגוד המשפחתי המכסה אותה ניתן לראות שהיא מנוהלת כעסק פרטי הדומה לשותפות" (ראה, דבריו של השופט לוין, ע"א 4606/90 מוברמן נ' תלמר, פ"ד מו(5) 353, 366, מפי השופט ד' לוין, ע"א 10582/02 לעיל, עמ' 282).

...

בחנתי את טענות הנתבעים, בתצהיריהם וכן בפני, והגעתי לכלל מסקנה כי, אין ליתן אמון בדבריהם.

סוף דבר: לסיכום כל המובא לעיל, גם לענין הנזק ולאור העובדה שהתובע העמיד תביעתו על סך 2,500,000 ₪.

התובענה כנגד נתבעים 4, 5, ו-6, נדחית.

מכל המקובץ עולה תמונה עגומה של ניהול חברה משפחתית אגב עירוב והעברת נכסים לחברה החדשה הנמצאת בבעלות הבן/האח; העדפת נושים על ידי ביצוע תשלומים לנושים על פי החלטת שוקי; מסירת שיקים לפירעון כשבוע לאחר שמוקמת החברה החדשה, בזמן שמסגרת האשראי מצומצמת לכדי חמישית מהמסגרת הקודמת; המשך משיכת סחורה מהתובעת למרות אי עמידה בתנאי התשלום, למרות קיצוץ מסגרת האשראי ובחודשים האחרונים למרות שחשבון הנתבעת הוגבל! בכל המעשים והמחדלים הללו, לא כל שכן במשקלם המצטבר, יש כדי להצדיק ביצוע הרמת מסך לפי סעיף 6 (א)(1) (א) לחוק החברות, התשנ"ט – 1999 וכן לחייב את שוקי באופן אישי מכוח אחריותו כמנהל הנתבעת, אם מכוח מצגיו המטעים והרשלניים, אם מכוח חובת תום הלב, אם מכוח מחדליו לדאוג לפרעון השיקים שניתנו על ידו, וראה בעיניין זה ת.א (ת"א) 46395/99 יוניטק טכנולוגיה ר.ש (1966) בע"מ נ' הגר ירדן שיווק ומסחר (1993) בע"מ ואח' תק-של 2001 (3) 2814.

...

במקרה שלפנינו, נטלה התובעת סיכון כפול ומכופל – התובעת לא עמדה על דרישת הערבות האישית, וידעה ששוקי מיתחמק מדרישה זו; התובעת ידעה שהנתבעת לא עומדת בהסדר התשלום; חרף זאת, המשיכה התובעת לספק סחורה עוד במשך חמישה חודשים מתום תקופת הסדר התשלום! היתנהלות זו של התובעת נגועה אף היא ברשלנות, ולכן החלטתי לזקוף לחובתה רשלנות תורמת בשיעור 35%.

סוף דבר 44.

בנוסף, ישלמו הנתבעים לתובעת הוצאות משפט הכוללות את האגרה כפי ששולמה ושכר טירחת עורך דין בסך 10,000 ש"ח בצרוף מע"מ כדין.