הרכב ועדת שחרורים ממאסר מותנה

עתירה כנגד החלטת וועדת השחרורים (בהרכב חברי הועדה כב' הש' בדימוס א. הבר, נ. גנזר, י. מילוא וא.חלפון) מיום 24.11.14, שדחתה בקשת העותר לשיחרור על תנאי.

השופט יונתן אברהם: רקע: העותר שפוט למאסר (שלישי) של 22 חודשים (כולל מאסר מותנה שהופעל).

כן צויין בדו"ח הנ"ל כי במאסרו הנוכחי "עבר תהליך טפולי משמעותי בו עיבד את תהליך חייו ומערכות יחסיו עם בני המשפחה והצליח להבין את הגורמים שהובילו אותו לעבריינות ולקחת אחריות על העבירה שבגינה שפוט. בפעמים הקודמות ששוחרר ממאסר לא הצליח להתנתק בעולם העברייני ומבין עתה שזקוק לתוכנית טפול ופקוח הכוללת איזוק אלקטרוני ושיחות. ניבנתה עבורו תוכנית טפול במסגרת הפיקוח התורני.". וועדת השחרורים ציינה כי מדובר באסיר רצידיביסט ששחרורו הקודם אף נעשה על יסוד תכנית שקום פרטית בשנת 2011 שככל הנראה לא הועילה.

...

סבורני כי מידע זה בנוסף להערכת הגורם המודיעיני המשטרתי, לפיו הסכסוך בין העותר לבין אותם גורמים עברייניים נמצא בעיצומו, אכן ראוי למשקל שקיבל בהחלטת הועדה, משום האינטרס של ההגנה על שלום הציבור.

לא אעשה מלאכתי נאמנה אם לא אציין, כי בהחלטה זו התלבטתי רבות נוכח ההשפעה שיכולה להיות לה על קיומו של תמריץ שלילי לאסירים השוקלים האם להשתתף בטיפול בין כותלי בית הכלא, אולם בסופו של דבר סבורני, כי מדובר בהחלטה שיש להבינה על נסיבותיה המיוחדות הנוגעות לקיומו של החומר המודיעיני החמור במקרה דנן, שאלמלא הוא, וודאי הייתה מתקבלת החלטה הפוכה.

נוכח כל האמור לעיל, אמליץ לחבריי שלא להתערב בהחלטת הועדה, ולדחות את העתירה.

בית המשפט המחוזי בחיפה עת"א 17590-01-17 רבאיעה(אסיר) נ' ועדת השחרורים 29 ינואר 2017 בפני הרכב כב' השופטים: י. גריל, שופט בכיר [אב"ד] ב. בר-זיו, שופטת א. אלון, שופטת העותר: אחמד רבאיעה (אסיר) ת"ז 855084786 ע"י ב"כ עוה"ד יחייה פואאד המשיבה: ועדת השחרורים באמצעות פרקליטות מחוז חיפה (פלילי) ע"י ב"כ עוה"ד גב' שרון אייל החלטה

בבית משפט השלום בנצרת (ת"פ 57240-08-16) הודיעו ב"כ המדינה והסנגור כי הגיעו לידי הסדר טיעון, לפיו יודה העותר בעובדות כתב האישום, ויורשע בעבירות שיוחסו לו וכי יוטל עליו, בהסכמה, עונש של שמונה חודשי מאסר בפועל, ובנוסף, מאסר מותנה לפי שיקול דעת בית המשפט, וכן חתימה על התחייבות כספית.

סעיף 9 של החוק, מיפרט את השיקולים שהועדה תשקול, ובכלל זה: הסיכון הצפוי משחרורו של האסיר לשלום הציבור, לרבות למשפחתו, לנפגע העבירה ולביטחון המדינה, את סיכוי השקום של האסיר ואת היתנהגותו בכלא, וכן תביא בחשבון, בין השאר נתונים שונים ובהם גם: העבירה בגינה נושא האסיר עונש מאסר, לרבות נסיבות ביצועה, סוגה וחומרתה, תקופת המאסר שגזר עליו בית המשפט, הרשעות קודמות של האסיר, היתנהגות חיובית או שלילית של האסיר בבית הסוהר, ועוד.

...

מכל מקום, לגופו של עניין, ואף שיש שוני בין העבירות שיוחסו לעותר (במובן זה שהוא הורשע גם בתקיפה לפי סעיף 379 של חוק העונשין) לבין שותפו לפריצה (שנדון בגין שתי כניסות שלא כדין ובגין שימוש במסמך מזויף) אין מקום לכך שהאחד יזכה בניכוי שליש ורעהו לא. כאמור, אנו סבורים, כי יש ליתן משקל ראוי לגילו הצעיר של העותר, לחרטה שהביע ולעובדה שהוא אמור ללמוד במסגרת האוניברסיטה הפתוחה, כך שיש סיכוי שהוא ישתלב בלימודים.

בשים לב לכל האמור לעיל, אנו מחליטים לקבל את העתירה, ולאפשר את שחרורו המוקדם של העותר מן המאסר, וזאת לאחר שהוועדה תקבע את התנאים לשחרורו.

לפיכך, אנו מורים בזאת, כי עניינו של העותר יוחזר בפני הוועדה אשר מתבקשת בזאת לעשות את שבאפשרותה על מנת להתכנס בהקדם ולקבוע את התנאים לשחרורו של העותר.

על פי ההסדר, הצדדים עותרים במשותף כי יגזרו על הנאשם 20 חודשי מאסר בפועל בנכוי ימי מעצרו, מאסר מותנה ופצוי.

ההליך מיתנהל בבית המשפט המחוזי בירושלים בפני הרכב ונימסר מפי הצדדים כי טרם הסתיים.

לאחר שנתתי דעתי לעמדות הצדדים, ראיתי כי ימי המעצר אותם ניתן לנכות הם מיום מעצרו של הנאשם עד יום ביטול השיחרור על תנאי: לשון החלטתה של ועדת השחרורים ברורה, ונקבע מפורשות שתקופת המאסר בגין ביטול השיחרור תתחיל מיום מתן ההחלטה – ועל כן יש קושי למנות תקופה זו גם כימי מעצר אותם יש לנכות, שהרי פסיקה עקבית קובעת, כי על דרך הכלל אין לנכות ימי מעצר בהם נאשם נושא במאסר בשל הליך אחר (גם מקום בו אין מדובר בשחרור על תנאי שבוטל).

...

ר' למשל רע"פ 3530/08, אלטורי: אשר לטענת המבקשים, כי שגה בית משפט השלום כאשר הטיל רכיב של פיצוי ללא הערכה מדויקת של הנזק, דינה להידחות.

המערער הורשע על פי הודאתו בבצוע עבירות מין בבתו – המתלוננת, וביום 31.3.2016 בית המשפט המחוזי בנצרת גזר עליו מאסר בפועל בן תשע שנים וחצי ומאסר מותנה.

בפסק הדין צוין, בין היתר, כי משלא התאפשר לחברי ההרכב להתרשם באופן ישיר מעמדת המתלוננת, אשר לא התייצבה לדיון בעירעור, אין מקום להורות על ביטול הפצוי.

בתום הדיון הורתה ועדת השחרורים כי המרכז לגביית קנסות יפתח את התיק מחדש על מנת שהמערער יפקיד במסגרתו את הפצוי, אך המליצה למרכז לשקול לחשב את הריביות, ההצמדות והפיגורים "אם ניתן, מיום פתיחת התיק", בנימוק לפיו "לא נהיר לנו מכל מה שהונח בפנינו עד כה, מה היה הרקע לויתור על הפצוי ולחזרה לתביעתו לאחר כ-4 שנים". חרף זאת, המרכז לגביית קנסות חייב את המערער בתוספת פיגורים שחושבה החל מיום פתיחת התיק המקורי במרכז לגביית קנסות.

...

ביום 21.2.2017 נדחה ערעורו של המערער (הרכב בראשותי עם השופטים י' עמית ומ' מזוז).

לאחר שעיינו בבקשה על נספחיה ובתגובה לה, ועל רקע נסיבותיו הייחודיות של המקרה שלפנינו, הגענו למסקנה כי דינה להתקבל.

כעולה מהחלטתה של ועדת השחרורים, עונש המאסר אותו הוא מרצה, נגזר על המשיב בגין עבירות של גניבת בקר, שימוש ברכב ללא רשות, סיכון חיי אדם בנתיב תעבורה, וכן עוד עבירות הכרוכות כולן באותה מסכת מעשים שנעשו, שעה שהמשיב קשר עם אחר קשר לגנוב כלי רכב ובאמצעותו לגנוב עגלים ורכוש אחר מבעליהם.

אגב מרדף זה, היטו נוסעי הרכב, בו שהה המשיב, את ההגה לכיוון רכב המשטרה ונגחו בו בכוונה להתנגד למעצר כדין, ולגרום לשוטרים חבלות.

בגין מעשים אלה, נגזר על המשיב עונש מאסר של שלוש שנים ו-10 חודשים וכן הופעל עונש מאסר מותנה למשך שישה חודשים שהיה תלוי ועומד נגד המשיב.

...

עברנו על חוות דעת גורמי הטיפול בעיון רב. לא מצאנו בחוות דעת זו כל רמז לכך כי המשיב עבר מהפך בהתייחסותו לדרכו העבריינית, באופן אשר גמל בלבו שלא לשוב עוד לדרך הפשע.

על כן, לא מצאנו בכל החומר המונח לפנינו, כל תשתית למסקנה, אליה הגיעה הועדה, כי המשיב עבר תהליך שינוי.

הועדה הנכבדה לא נתנה דעתה לעובדה זו. נוכח כל האמור, ובמיוחד נוכח עברו עתיר ההרשעות של המשיב, בעבירות המעידות על מסוכנות-עבירות בהן ניכשל אף הוא עתה, עת נגזר דינו, וכן נוכח העובדה כי העותר זכה לאמונה של ועדת שחרורים רק ביום 9.1.05, וכבר ביום 20.3.06 קשר קשר לביצוע העבירות הנוכחיות, סבורים אנו כי לא היה מקום לשחרורו המוקדם על תנאי.

נוכח כל האמור, אנו מחליטים לבטל את החלטתה של ועדת השחרורים גבי המשיב, ולהורות כי המשיב ימשיך לרצות את עונשו בין כתלי הכלא.