העותרים טענו כי ההסטה ברצועת התשתיות היא שינוי מהוראות תמ"א 37/3/א' שחורג מסמכותה של המשיבה 1 והסטה זו גרמה לכך שרצועת התשתיות תעבור מתחת לבתי המגורים של העותרים.
אי שתוף הציבור של העותרים בתכנית משמעותו פגיעה קשה בעותרים שכן התכנית למעשה מבקשת להרוס את בתי העותרים ולהשאירם ללא קורת גג.
העותרים טוענים כי על הפקדת תכנית המתאר של דימונה לא פורסמה הודעה בשפה הערבית ועל כן העותרים לא ידעו אז על הפקדת התכנית ונגזלה מהם הזכות להיתנגד לתכנית המתאר בזמן אמת.
ביחס לטענתם העיקרית של העותרים, בדבר הפגיעה בהתיישבותם, ואי הכללת התיישבותם במסגרת התוכנית, הועדה דחתה את ההיתנגדות בקובעה כי:
"מטרת התוכנית הנה הסדרת דרך ולא הסדרת שכונות ומבנים. הועדה התרשמה כי מדובר בפגיעה מידתית וסבירה, כחלק מתכנון מיטבי של דרך, שהתווייתה נבחרה לאחר בחינת חלופות רבות, ומתוך מכלול שיקולים והיבטים, לרבות מיזעור הפגיעה בצבירים הקיימים, תוך תאום עם הרשות להסדרת הבדואים למותר לציין כי לאור האילוצים ההנדסיים של תשתית דרך, הפגיעה במבנים מתקיימת גם במקרים של מבנים שניבנו על פי החוק. בכל מקרה מציינת הועדה כי מבדיקת המבנים הצפויים להפגע עולה כי המדובר במספר מבנים קטן, הן ביחס לכלל שטח התוכנית (כ-890 דונם) והן ביחס לכלל מבני המתנגדת. במהלך הדיון, ציין ב"כ המתנגדים כי מדובר בכ-1,200 תושבים שתביעת הבעלות שלהם משתרעת על כ-10,000 דונם, במחלף עם כביש 25 (צביר 292), יש פגיעה ב – 5 מבנים: שני מבנים קטנים שכנראה הנם מבני עזר – ו- 3 מבנים בתחום איסור הבניה ליד המחלף. באיזור גשר נחל מרבץ (בצביר 554) פגיעה בכרם זיתים ולא במבנים. בצביר 555 הדרך עוברת על מבנה אחד ולצדו עוד כמה אלמנטים שלא נראים כבניה אלא מתבן או מבני עץ קטנים ובתחום מיגבלות הבניה של הדרך שני מבנים מהם אחד למגורים והאחר כנראה מחסן. בנוסף, מציינת הועדה כי על פי המידע שהיתקבל מהרשות להסדרת התיישבות הבדואים אין הכוונה להסדרת התיישבות במקום זה".
עוד קבעה הועדה בין היתר, כי :
"לעניין הטענה כי התיכנון המוצע לדרך מבתר את השכונה הקיימת, התוכנית קובעת קישוריות משני צידי הכביש באמצעות מעבר מתוכנן מתחת לגשר נחל מרבץ ( 03-BR ) של דרך לכלי רכב, הולכי רגל, רוכבי אופניים ובעלי חיים, לאורך הנחל והן באמצעות מעבר תת קרקעי נוסף מתחת לכביש 5 ( 02 – UP ), בגודל 10 מ' X 3 עבור כלי רכב, הולכי רכב, רוכבי אופניים, ובעלי חיים, במרחק של כחצי קלומטר מזרחית למעבר גשר נחל מרבץ (חתך 3300)".
באשר לבחינת חלופות המיקום לתוואי הדרך וחיבורי הדרך, קבעה הועדה כי:
"בחינת החלופות נערכה לאחר הליך תיכנוני יסודי, בשיתוף מירב הגורמים המושפעים וביניהם הרשות להסדרת הבדואים והביאה בחשבון את כלל הנתונים והאילוצים בבחירת החלופות. תפקידו של מוסד התיכנון לאזן את מכלול השיקולים וההיבטים ולבחון בחלופה מיטבית בהתאם לכלל הפרמטרים וההיבטים. אחד השיקולים שעמדו לעיני המתכננים מחד והועדה מאידך הנה הפזורה הבדואית. הועדה השתכנעה כי הפגיעה הנה מידתית והתכנית כוללת הסדרת קישוריות בין חלקי הפזורה הנחצים על ידי הכביש, כמו גם כוללת שביל אופניים לאורך הכביש. הועדה מפנה לסעיפים ב'3, ב'4 ו-ב'5 לעיל. באשר לנקודות החיבור עם צפון דימונה ועם כביש 25, מבהירה הועדה כי נקודת החיבור עם צפון דימונה מבוססת על תיכנון מקומי מאושר של דימונה. נקודת החיבור עם דרך ארצית מס' 25 הנו בנקודה מיטבית מבחינת חיבור לדרך הארצית, ופוגעת בצורה המינימאלית במבני הפזורה הבדואית. נקודת החיבור הנה מיטבית מבחינה תנועתית שכן מצפון ומדרום הכביש הנו בעקומות. בנוסף חיבור דרומי יותר היה מקצר במעט את הדרך אך פוגעני יותר כלפי מבני פזורה קיימים".
בחנתי את החלטת הועדה המצוטטת לעיל ומצאתי כי מדובר בהחלטה מנומקת וסבירה.
בעיניין זה נאמר בעע"מ 8354/04 האגודה לסיוע והגנה על זכויות הבדואים בישראל נ' המועצה הארצית לתיכנון ובנייה ועדת המשנה לערעורים (פורסם בנבו 25.1.06):
"אשר לצורך להפקיד את התכנית מחדש עקב השינויים שהוכנסו בה, ההלכה היא שהפקדה כזו נידרשת, רק במקום שבו "מרוב שינויים לא יכירו עוד את התכנית המקורית שהועדה נתבקשה לאשר".
אשר לטענת העותרים לפיה לא היה מקום לדחות את הבקשה למתן רשות ערר – בעיניין זה קבעה הועדה:
"אין מקום לכרוך את עניינם הפרטני עם נושא הסדרת התיישבות האוכלוסייה הבדואית כסוגיה עקרונית. מדובר בנסיבות ספציפיות, של תיכנון כביש משמעותי לעיר דימונה, כאשר, על אף שמדובר במבנים לא חוקיים שאין כרגע תיכנון להסדרתם במקום, המתכננים והועדה עשו מאמצים להמנע, ככל שהדבר מתאפשר תכנונית, מהתוויית הכביש על מבנים קיימים. כפי שעולה מהמסמכים שהמבקשים הגישו, מתקיימת גם בדיקה ברשות להסדרת התיישבות הבדואים בנגב, ביחס לאפשרויות הסדרה של חלק מההתיישבות באיזור, אך על פני הדברים גם ביחס לבדיקה זו, מהמסמכים שהוצגו ומדברי נציגי רשות הבדואים, בדיקה זו אינה מתייחסת לבנייה באיזור הכביש או בסמיכות לתשתיות אחרות. יצוין כי המבקשים הגישו קטע מתוך פרוטוקול דיון בבית המשפט, מבלי להעביר את הפרוטוקול המלא, אשר עסק בהליכי אכיפה נגד בניה בשטח רחב משטחה של תוכנית זו. בכל מקרה, הועדה, כמוסד תיכנון, אינה כפופה לנכונות רשות הבדואים להסדיר בניה בלתי חוקית, בודאי במקום בו הדבר מתנגש עם אינטרסים תיכנוניים משמעותיים, כמו בתוכנית דנן... בעניינינו טענות המבקשים בנוגע לסוגיה הרוחבית של "האוכלוסיה הבדואית" עולה בעיקר בבקשת רשות הערר, בעוד שההיתנגדות שהוגשה מיתמקדת בעיניינם הפרטני של המבקשים.
...
ר' בעניין זה עע"מ 3974/14 שחף נהריה (שותפות שאינה רשומה) נ' נייר חדרה בע"מ (פורסם בנבו 14.06.15):
"לאחר שעיינתי בטענות הצדדים הגעתי לכלל מסקנה כי הערעור שבפנינו הפך תיאורטי ומשכך התייתר הדיון בו. המערערת לא ביקשה לעכב את ביצוע פסק דינו של בית המשפט קמא ובעוד הערעור מתנהל פעלו ועדות התכנון על פי האמור בו, דנו פעם נוספת בתכנית ואישורו אותה ואת נספח הבינוי המעודכן. בנסיבות אלו, מופנה הערעור נגד מעשה עשוי".
בעניין שחף נהריה שלעיל, הוגש הערעור קודם שהתוכנית אושרה אך לא התבקש ע"י המערערת עיכוב ביצוע פסק הדין קמא וועדות התכנון פעלו, בעוד הערעור מתנהל, לאישור התוכנית באופן שהיא הפכה למעשה עשוי.
סיכומו של דבר, כי ענייננו בתכנית המסדירה אזור תעשיה, אזור שעוגן בתכנית מתאר מחוזית לפני שנים רבות, והחלטת הוועדה אינה מצדיקה מתן רשות ערר.
לאור כל האמור לעיל, אני דוחה את העתירה הן על הסף והן לגופה.
