הריסת מבנה ארעי על חוף הים

כן נטענו טענות הגנה מן הצדק אחרות, כגון טענת אפליה בינם לבין בעלי עסקים אחרים, הפועלים באיזור חוף הים באילת, לגביהם לא התבקש פינוי.

לאחר קבלת תגובת המשיבה הוחלט על עיכוב ביצוע אירעי עד ההחלטה בעירעור זה (החלטה מיום 9.12.19).

בית המשפט רשאי היה כמובן לתת צו הריסה, או להחליט שלא לתת צו הריסה מחמת טענות הגנה מן הצדק (אף כי קשה לראות מציאות בה יורה על השארה על כנם של מבנים אסורים הבנויים בשטח צבורי בטבורה של עיר, ללא הגבלת זמן, ובכך למעשה לתת להם היתר בניה שפוטי דה פאקטו).

...

על רקע האמור, יש לבחון את לשון ההסכמה ואת לשון פסק הדין, באופן מילולי יחסית, תוך מתן עדיפות לפרשנות המקיימת הן את לשון ההודעה והן את לשון פסק הדין.

אמת, אילו היה מתברר כי חסר מידע מוחשי ויש צורך להכריע בשאלה עובדתית של ממש, במחלוקת בין הצדדים, אפשר שצריך היה לדרוש תצהירים ממוקדים, בשאלה העובדתית שלגביה מצא בית המשפט שיש חסר או מחלוקת של ממש.

סיכומו של דבר, בהעדר ערעור ישיר בענין, ולבקשת המערערים, לא בוטל פסק הדין מיום 6.8.17, למרות הפגמים בו והפגמים בהסכמה עליה הוא מבוסס.

הרקע לעתירה: בפני עתירה במסגרתה מבוקש לחייב את הרשויות הנוגעות בדבר, וביניהן הועדה המקומית לתיכנון ובניה חדרה (להלן: "הועדה המקומית), הועדה המחוזית לתיכנון ולבניה מחוז חיפה (להלן: "הועדה המחוזית") ומשרד האוצר להפעיל סמכויותיהם לפי חוק התיכנון והבניה, התשכ"ה – 1965 (להלן: "חוק התיכנון והבניה") ולהורות על הריסת/פינוי מבנה (קרוון בגודל של כ-10 מ"ר המיועד לצרכי רוכלות מזון), אשר על פי הנטען ניבנה שלא כחוק בחוף הים בחדרה, לרבות הגנרטור ומיכל השפכים המחוברים אליו, וכן לאסור כל שימוש בהם.

כן נטען כי העתירה הוגשה כנגד המבנה שהוצב על ידי המשיבים 3 – 5 או מי מטעמם על חוף הים בנגוד לדין וכנגד הפעילות המסחרית המתקיימת בו בנגוד לדין.

עוד יש לקבל את טענת העותרים כי הועדה המקומית והעירייה אינן מספקות הסבר מדוע אין להורות על ביטול רישיון העסק של המבנה שבנידון שאין ספק שאינו מהוה מבנה אירעי ונייד למתן שירותים מצומצמים, אלא הפך למעשה למבנה בעל אופי ורכיבים של קבע שחוברו לו מדרגות, גנרטור גדול וכבד שאינו מסולק מהמקום בשעות שהעסק אינו פעיל ובנגוד להגדרתו כרכב "רוכלות" נייד בחוק רשוי עסקים.

...

עם זאת, וכדי למנוע פגיעה בלתי מידתית במשיבים 3 ו-5 , או מי מטעמם, אשר פועלים בחוף, כפי שצוין, למעשה בחסות עצימת עיני העיריה אשר גם נתנה הכשר לאופן שבו הגנרטור וחלק מרכיבי עסק הרוכלות הניידת בפועל אינם מתניידים מהמקום, כדי לאפשר להם להסדיר פתרון חילופי לאספקת חשמל לעסק, ובשים לב למועד הקרוב לסיום עונת הרחצה (17.10.17), אני מורה כדלקמן: ביצוע כל המתחייב מהאמור בפסק דין זה יעוכב עד ליום 17.10.17.

העתירה כנגד משיבים 8 – 9 וכן כל הליך שהופנה כנגד משרד הבריאות (שהיה משיב בבקשה לצו ביניים) נדחית.

בנסיבות העניין אני מחייב את המשיבים 1, 6 ו- 7, ביחד ולחוד, בהוצאות העותרים בסכום כולל של 10,000 ₪.

4.17 בשנת 2008 או בסמוך לכך בקשה התובעת מועדת התיכנון והבניה לגאליזציה למספר מבנים אך בקשה נדחתה שכן הבליטה המוצעת לחוף הים חוסמת את הכניסה לציבור, המבנים אירעיים ומהוים פגיעה חזותית, וכן לא ניתנה הסכמת רמ"י. 4.18 פארק המים פעל כעסק מסחרי בין השנים 1989 -2010.

בשנת 2012 הוגשה בקשה (ב"ש -09/12 ) ליתן צו הריסה ל-19 מבנים שניבנו ללא היתר בשטח החוף לפי סעיף 212 לחוק התיכנון והבניה; כמו כן בקשה הוועדה המקומית לתיכנון ובניה ליתן צו הריסה לקיר בטון וגדר בארוך של 237 מ"ר בין חלקה 6 לחלקה 1 (בש 102/11 ) .

...

הסכום שתשלם התובעת יחשב כדמי חכירה עבור כל התקופה שהאתר יהיה בחזקתה.

לאחר ששקלתי את טיעוני הצדדים, את העובדות שעלו מהמסמכים שצורפו , ובין היתר את התפקיד שמלאה העיריה בתמונה, ולאחר שבחנתי את המצב המשפטי הרלוונטי הגעתי למסקנה הבאה : בראיית התמונה הכוללת ,לא מגיע פיצוי כלשהו לתובעת.