הריסת בנייה לא חוקית תנאי להיתר

בנוסף, במיגרש בו קיימת בניה לא חוקית, שלא ניתנת להסדרה בהתאם לתכנית, תנאי לקבלת היתר בניה הוא הריסת הבניה הלא חוקית.

...

לסיכום, קבע המומחה כי הנתבע מחזיק בפועל ב-556 מ"ר מחלקה 42, שאין לו כל זכויות בה, ובשטח זה, בו הוא מחזיק שלא כדין, גם הקים את בית המגורים.

טענה אחרונה זו נדחית על ידי שכן בהעדר זכויות בחלקה 42 ובהעדר טענה מצד הנתבע כי מי מבעלי הזכויות האחרים בחלקה 42 התיר לו את ההחזקה בחלק מהחלקה או מכר לו זכויות כלשהן בה, אין נפקא מינה לכך שהתובעים הם רק חלק מבעלי הזכויות בחלקה 42.

לפיכך אני קובעת את התיק לתזכורת פנימית ליום 1.10.20.

רקע כללי בפניי בקשה לביטול צו הריסה מינהלי מס' 2019-1209 שהוצא כנגד המבקשת, חברת "להב לוי החזקות בנדלן בע"מ, המנוהלת ע"י מר להב לוי (להלן: "הצוו" ו"המנהל" בהתאמה), אשר הוצא על ידי מהנדס העיר ביום 21/05/19, וזאת בנוגע לבניה ללא היתר, על גג ביניין ברח' גאולה מספר 9, בתל אביב, צו בהתאם לסעיף 221(ב) לחוק התיכנון והבניה, התשכ"ה-1965 (להלן: "החוק").

המשיבה, בתגובתה לבקשה, היתנגדה לטענות המבקשת וטענה כי בהעדר הוראה חוקית אחרת כל בניה חבה בהיתר בהתאם לסעיף 145(א)(2) לחוק, הקובע כי "לא יעשה אדם אחד מאלה ולא יתחיל לעשותו אלא לאחר שנתנה לו רשות הרשוי המקומית היתר לכך ולא יעשה אותו אלא בהתאם לתנאי ההיתר". עוד הוסיפה המשיבה וטענה כי השמוש האסור הנו בנגוד להוראות בית המשפט, אשר זה מכבר אישר צוי הריסה מינהליים דומים, ובנגוד להוראות החוק ולמעשה המבקשת עושה דין לעצמה.

כפי שמסר בעדותו, הם נדרשים לטפל בבניין כי "כל הזמן מתרחשת בנייה לא חוקית". העיד כי באחד מהביקורים במקום הבחינו בכך שקומת הגג מחוברת לקומה האחרונה על ידי מדרגות בנויות, "משום מה זה לא היה לפי ההיתר, זו חריגה ישנה, והם פירקו את המדריגות ברגע שהגענו והשאירו פתח". מתאר כי בינואר 2018 הוצא צו להפסקת עבודה במסגרתו הסביר לבעלים לא לגעת בבנין.

...

הלכה למעשה, סבורני כי ביטול הצו במקרה דנן עשויה לסתור את מהותו ותכליתו של צו ההריסה המנהלי, וזאת במיוחד לאור תיקון 116 לחוק, כפי שהזכרתי לעיל.

לאור המפורט, אני דוחה את הבקשה לביטול הצו ההריסה המנהלי.

ככל שהמבקשת לא תגיש ערעור על החלטתי זו תוך 45 יום, אני קובעת כי ניתן לבצע צו ההריסה המנהלי מושא הדיון, החל מיום 05/10/21.

הדרך אל גני אלרדואן הייתה אמורה לעבור בין גבולות החלקות של המבקשים ושל מישפחת בדחי, וההיתר אמור היה להנתן רק בכפוף לבצוע מספר תנאים כמו הריסת בנייה לא מותרת, פיתרונות נקוז וביוב, פיתרונות חניה, הפקעה ורישום על שם הרשות המקומית, אישור פיקוד העורף, תיקון מחריגות בקוי ביניין ומיגון דירתי.

חריגות אלה צורמות במיוחד הואיל והריסת הבנייה הלא חוקית הייתה תנאי למתן ההיתר להפעלתו.

...

בסופו של דבר, טוענים המבקשים, כי ההיתר לגני אלרדואן ניתן מבלי שרבים מהתנאים קוימו.

גני אלרדואן אינם חלק מהליך זה בנוסף לכל האמור, הטענות שהועלו בעניין גני אלרדואן – בדיקתן לעומק תחייב הליך ממושך וארוך – ומטבע הדברים בעלי גני אלרדואן אינם חלק מהליך זה. אם בכל הליך של צו מנהלי, ימצא בית המשפט לבחון אחת אחת כל טענה בעניין שכן או אחר שקיבל עדיפות ואף כל טענה בעניין "אי כשרותו" של המתלונן, נמצאנו הופכים את סעיף 229 לחוק לאות מתה.

סוף דבר נוכח כל האמור, נדחית הבקשה נושא תיק זה. בנסיבות, ובשים לב לטיב ההליך – כשאני נותן דעתי גם על תחושתם הסובייקטיבית הקשה של המבקשים ומתחשב בה לעניין זה בלבד – אין צו להוצאות.

הבקשה לביטול צו ההריסה נדחית, עיכובו של הצו מבוטל והמשיבה רשאית לפעול לביצועו כחוק.

ביום 24.1.2014 (המסמך אינו ברור והוגש במסגרת הסיכומים אך זה התאריך שניתן לקרוא), הודיעה הגב' פרידה פיירשטיין, מהנדסת מטעם הועדה המקומית (להלן: הגב' פיירשטיין), כי לצורך השלמת היתר הבניה, וכתנאי לקבלת רישיון העסק, על העותרת להרוס בניה לא חוקית.

...

אני שבה ומזכירה דברים שאמרה נציגת העירייה (עו"ד בנצקי) עוד ביום 7.12.2016, היינו, לפני מעל לארבע שנים, במסגרת דיון בעפ"א 556-06-16 אתרים סוויט בע"מ ואח' נ' מדינת ישראל: "המערערת קיבלה את אישורם של כל גורמי הרישוי האמונים עליה למתן רישוי עסק למעט אישור אחד והוא מחלקת הנדסה לעסקים שקבעה שיש לקבל היתר לשימוש חורג...לאחר שעיינתי בכלל המסמכים אשר חברי הציג בפניי, נראה על פניו כי המערערת אכן התגברה על המכשול שהוצב בפניה והוא חתימת הבעלים. התרשמתי שנעשו מאמצים כנים להשיג את כל החתימות". היינו, כבר ב-2016, סברה העירייה עצמה, כי הדרך סלולה לפני העותרת לקבל את רישיון העסק.

סוף דבר בנסיבות אלה, אני קובעת כי לעותרת יינתן היתר לשימוש חורג ע"י האגף לרישוי הבניה, מבלי לעמוד על הדרישה לעניין שטחי שירות, זאת, בעקבות הצהרת אדריכל המבקשת כי העותרת עומדת בכללי משרד התיירות לעניין זה. בהמשך, יעניק האגף לרישוי עסקים לעותרת רישיון עסק.

עוד אני קובעת כי העירייה לא תנקוט כלפי העותרת כל צעדי אכיפה שעניינם רישוי העסק, בתקופה שתחילתה יום מתן פסק דין זה ועד לקבלת רישיון העסק.

משאין מחלוקת יותר כי הבניה הבלתי חוקית, אשר הצריכה את מבצע ההריסה בנכס בוצע ע"י הנתבע, הרי שעל הנתבע מוטלת החובה לפצות או לשפות את התובעת בגין הוצאות ההריסה של אותה בניה, מכוח עוולת הרשלנות על פי דיני הנזיקין בכך שהתרשל בעת שביצע בניה טעונת היתר ללא היתר, דבר שהביא להוצאת ובצוע צו ההריסה על כל מה שכרוך בכך, או מכוח הפרת הוראה חוקית היא הוראת סעיף 145 לחוק התיכנון והבניה הקובע כי: "(א) לא יעשה אדם אחד מאלה ולא יתחיל לעשותו אלא לאחר שנתנה לו רשות הרשוי המקומית היתר לכך ולא יעשה אותו אלא בהתאם לתנאי ההיתר:

...

התביעה שכנגד: לאחר שעיינתי בכתב התביעה שכנגד, בכתב ההגנה שכנגד, בתצהירי הצדדים וחקירותיהם, ובסיכומי ב"כ הצדדים, שוכנעתי כי יש לדחות את התביעה שכנגד, ואנמק; אתחיל בכך שהתביעה שכנגד הוגשה רק ביום 2.12.15, כשלוש שנים לאחר ההריסה.

מעבר לאמור, יש לדחות את התביעה שכנגד משני נימוקים עיקריים, הראשון, אי זכאות לקבלת פיצוי כלשהו בגין ההריסה.

לסיכום, אני מקבלת את התביעה העיקרית בחלקה ומחייבת את הנתבע לשלם לתובעות סך של 54,735.36 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום הגשת התביעה 20.9.15 ועד יום התשלום בפועל, וכן שכ"ט עו"ד בסך כולל של 11,000 ₪, וכן דוחה את התביעה שכנגד.