הריסת בנייה בלתי חוקית במגזר הערבי: אכיפת החוק

עוה"ד עירקי סיפר על המצב התיכנוני המורכב בטירה, כך בנוגע לאישור תכניות מתאר מח/281 שהחלה בשנת 1998 ואושרה רק בשנת 2017, על מצוקת הדיור הקשה במיגזר, ועל הקושי במציאת שטחים לבנייה עם היתר.

עוד הפנה ב"כ המבקש למצוקת הדיור הקשה במיגזר הערבי הידועה ומוכרת היטב, ועלתה מעדות עוה"ד עירקי.

בפסיקת בית המשפט העליון נקבע כי הריסת מבנים בלתי חוקיים צריכה להיות הכלל, והמנעות מהריסה החריג, בשל החשיבות הציבורית הגבוהה שיש לאכיפה מהירה ויעילה של דיני התיכנון והבניה, ובשים לב שלבנייה בלתי חוקית השלכות רחבות של פגיעה בסדר הצבורי וביסודות שילטון החוק.

...

ובנוגע לאכיפה בררנית, מדובר בטענה המחייבת הוכחת תשתית ראייתית שהנטל הוא על הטוען לה, אחרת דינה להידחות על הסף, מן הטעם שבהליך המנהלי עומדת לזכות הרשות "חזקת התקינות המנהלית" כי ביצעה את פעולתה כדין (רע"פ 5499/16 בדיר ואח' נ' הוועדה המחוזית לתכנון ובניה – מחוז מרכז ואח' (17.7.2018); רע"פ 2956/13 דמקני נ' הועדה המקומית לתכנון ובניה תל אביב-יפו (31.7.2013)).

סוף דבר מכל האמור לעיל הגעתי לכלל מסקנה, כי אין בסיס לטענת המבקש כי צו ההריסה המנהלי הוצא תוך אכיפה בררנית.

מכאן שאין עילה לביטולו משהוצא כדין, והבקשה נדחית.

המשיבה טענה והדגישה כי ישנה מדיניות אכיפה מוגברת ולפי מיסמך המדיניות ניתנה קדימות לבנייה ושימוש חדשים אשר חל עליהם סימן ד' לתיקון 116 לחוק התיכנון והבניה (מדיניות האכיפה במיגזר הערבי צורפה לתגובת המשיבה וסומנה כנספח י"ב).

בתיקון 116 לחוק התיכנון והבניה אשר ניכנס לתוקף ביום 25.10.17, קבע המחוקק מנגנונים להבטחת ביצוע צוי הריסה ביעילות ומהירות רבה, על מנת לסלק ולמגר את תופעת הבניה הבלתי חוקית והוא נועד כדי להקנות לרשות המוסמכת להוצאת צוי הריסה, כלים נוספים ויעילות לאכיפת הוראות החוק ולמניעת בנייה חדשה בנגוד לדין וללא היתר.

...

אומנם לא הוצגה בפני ראיה לכך שהמבנה המוקף בעיגול נמצא במקום שסומן בו המבנה נשוא הבקשה, ואולם גם אם נניח כי מדובר באותו מקום, אין בדבר כדי להושיע את המבקש, שכן ממכלול הראיות ניתן להתרשם כי אכן היה בעבר מבנה כלשהו במקום ומבנה זה שונה מהותית לאחרונה.

ממצורפי תגובת המשיבה עולה כי ביום 8.8.19 נעשתה פנייה ליועץ המשפטי (עו"ד שי שנהר) בכתב שהתבקש ליתן חוות דעת באשר להוצאת צו הריסה למבנה וביום 11.8.19 היועמ"ש נתן חוות דעתו לפיה "על פי החומר שהוצג בפני ואשר צורף להתייעצות אין מניעה להוצאת צו הריסה מנהלי". מנספח ח' לתגובת המשיבה עולה כי ביום 20.8.19 קוימה חובת היוועצות עם מתכנן המחוז והוא ציין כי "לאחר שעיינתי במסמכים אשר הוצגו בפניי בדבר הבניה בשטח מצאתי כי זו אינה תואמת את המצב התכנוני התקף". בפני שני הגורמים המייעצים עמדו תצהיר המפקח, תמצית העובדות הרלוונטיות (דפית איתור, דו"ח פיקוח, תמונות, תצ"א ומפה (ר' נספחים ו' + ח').

סוף דבר לאור כל האמור, ומשלא עלה בידי המבקש להצביע על אחת מהעילות המצדיקות ביטול צו ההריסה, אני מורה על דחיית הבקשה.

ב"כ המערער הדגיש, כי בית משפט קמא, לא היתייחס בהחלטתו לכך שהמשיבה הודתה (בסעיף 25 לסיכומיה) שמידע מהותי אודות התכנית לא הובא בפני היועץ המשפטי של היחידה הארצית ומכך שגם המפקח הודה בעדותו שהוא הסתיר (כך - לטענת ב"כ המערער) את המידע מהיועץ המשפטי ואמר שהוא סבר שזה מידע "לא רלוואנטי". בעיניין פגם בהתייעצות הפנה ב"כ המערער לבצה"מ 10878-10-19 פאדי עיאדה נ' היחידה הארצית לאכיפה דיני התיכנון ובניה (23.03.20) שם בוטל, לשיטתו, צו הריסה מינהלי נוכח פגם שכזה.

בין היתר נקבע שם, כי יש להביא בחשבון "אופק תיכנוני להכשיר את העבירה" (סעיף d iii) וכי "במקומות בהם יש אופק תיכנוני והעבירה ניתנת להסדרה, ההליכים המינהליים יכוונו להפסקת העבירה לצורך הסדרה ולא בהכרח להשבת המצב לקדמותו". בנספח נקבע כי "הדגשים לאכיפה מדינתית במיגזר הערבי" נקבע, כי "באשר לאכיפה במיגזר הערבי נידרשת היתייחסות מיוחדת, אשר תיקח בחשבון את המצב התיכנוני הקיים, החדש והמתהווה...". הינה כי כן, ממסמכי המדיניות, שהוצאו על ידי המדינה עולה כי לתכנית, הנמצאת בשלבים מתקדמים, חשיבות לעניין הפעלת שיקול הדעת של הגורם המייעץ.

זו איננה עובדה רלבאנטית לשאלה אם יש להוציא צו הריסה לבנייה "טריה" בלתי חוקית.

...

בנסיבות אלה, בהן המידע התכנוני לא הובא בפני הגורם המייעץ ולא נשקל על ידו השלב בו מצויה התכנית והסיכויים להכשרת המבנה במסגרתה, אין מנוס מקביעה לפיה לא עמדה בפניו התשתית העובדתית המלאה, על מנת שיוכל לשקול כראוי האם יש להוציא צו מנהלי, במקרה זה, אם לאו.

עוד אבהיר, כי אני דוחה את טענת המערער לפיה היה על המשיבה להביא בפני הגורם המייעץ את העובדה שבמקום פועל גן אירועים מזה 30 שנה.

התוצאה היא שאני מקבלת את הערעור ומורה על ביטול החלטת בית משפט קמא ועל ביטול צו ההריסה המנהלי.

עוד הוטעם כי מידת הנזק הצפויה למערערת היא הריסת ביתה, ואילו מנגד ניתן היה להמנע מאישור מתן הצוו נגד מבנה המצוי בשטח של תוכנית כוללנית מאושרת המייעדת את הקרקע לדיור ומגורים, ולו בהסתמך על המסמך "דגשים לאכיפה מדינתית במיגזר הערבי". כאן נטען כי תיקון 116 לחוק מוסר בידי התובע סמכויות רחבות במסגרת של הגשת כתב אישום בהליך פלילי, ומשכך אי מתן הצוו אינו מנציח בנייה בלתי חוקית.

...

צוין עוד כי בהחלטה מיום 29/7/21, האציל מתכנן מחוז צפון, מר יהונתן כהן – ליטאנט, את סמכותו לביצוע ההתייעצות עמו טרם מתן הצו, לממלא המקום הנ"ל. בהתייחס לטענת המערערת לפיה ממלא מקום המתכנן אינו מוסמך לתת עמדתו בשם המתכנן במסגרת ההתייעצות עובר למתן הצו, קבע בימ"ש קמא כי דין טענה זו להידחות.

בית משפט קמא נדרש גם לטענת המערערת לעניין אכיפה בררנית פסולה ודחה טענה זו אשר אינה מועלית בהודעת הערעור בתיק זה. כמו כן, הובהר בהחלטה כי ייעוד הקרקע הוא חקלאי ומכאן שאין אופק תכנוני להכשרת הבנייה והיתר הבנייה אינו בהישג יד ובסופו של דבר, דחה בית משפט קמא את בקשת המערערת לביטול הצו.

טענתו של ב"כ המערערת לפיה לא קוימה כדין חובת ההיוועצות – דינה להידחות אף היא.

אין בידי לקבל את הטענה הנ"ל. בדברי ההסבר של הצעת החוק הממשלתית לתיקון 116 (ה"ח 1074, כ"ו בתמוז התשע"ו 1.8.2016) צוין כי תכליתו של התיקון לחוק היא: "לעדכן ולייעל את הכלים המאפשרים סילוק של הבניה הבלתי חוקית והפסקת השימושים האמורים, הן בדרך של טיוב הליך הוצאת צווים מנהליים ושיפוטיים, הן בדרך של הענקת סמכויות לרשויות האכיפה לבצע צווים בעצמן והן בדרך של צמצום האפשרויות להותיר על כנה בניה בלתי חוקית ושימושים אסורים למשך פרקי זמן ארוכים". נוכח התכלית הנ"ל של החוק, מן הראוי לאפשר את האצלת הסמכות לעניין ההתייעצות, אף אם הדבר אינו עולה במפורש מלשון החוק.

בסיכומו של דבר, אני דוחה את ערעורה של המערערת המבקשת להורות על ביטול צו ההריסה המנהלי.

ביום 12.9.2021, הורה מנהל מחוז צפון של היחידה הארצית לאכיפת דיני התיכנון והבניה (להלן: המשיב 2) על מתן צו הריסה מינהלי בהתייחס למבנה שלד חד קומתי בשטח של כ-172 מ"ר שהוקם במקרקעין המצויים באדמות שפרעם (להלן: הצוו או צו ההריסה).

בכללן נטען, כי בנגוד לקביעות הערכאות קמא, מנהל היחידה הארצית נידרש להמציא הודעה לפי סעיף 254יג לחוק; כי המשיבים פעלו בנגוד למדיניות האכיפה במיגזר הערבי, אשר "כמוה כדין חקיקה"; וכי לא נעשתה הוועצות מול מתכנן המחוז, שעה שאין בנמצא הוראה מפורשת בחוק המאפשרת האצלת סמכות זו לסגנו.

כבר צוין, כי הצורך למגר בניה בלתי חוקית מעין זו, היא שעמדה בבסיס תיקון 116 לחוק שתכליתו הייתה: "[...] לעדכן ולייעל את הכלים המאפשרים סילוק של הבניה הבלתי חוקית והפסקת השימושים האמורים, הן בדרך של טיוב הליך הוצאת צוים מינהליים ושיפוטיים, הן בדרך של הענקת סמכויות לרשויות האכיפה לבצע צוים בעצמן והן בדרך של צימצום האפשרויות להותיר על כנה בניה בלתי חוקית ושימושים אסורים למשך פרקי זמן ארוכים" (הצעת חוק הממשלה 1074, כ"ו בתמוז התשע"ו-1.8.2016; ראו גם רע"פ 2118/22 הכנסת אורחים נ' מדינת ישראל, פסקה 13 (28.3.2022)) (ההדגשה אינה במקור – י' א').

...

דין הבקשה להידחות.

משאלו הם פני הדברים, אני סבור כי גם אם נפל פגם בהוצאת הצו – אין עסקינן ב"פגם חמור שבשלו יש לבטל את הצו" כלשון סעיף 229 לחוק, ועל כן דין הבקשה להידחות (רע"פ 8050/21 נבו נ' הועדה המקומית לתכנון ובניה גליל מזרחי, פסקה 11 (24.11.2021); רע"פ 7314/21 חוסין נ' היחידה הארצית לאכיפה דיני תכנון ובניה, פסקה 11 (31.10.2021)).

גם טענת המבקשת לעניין כתב המינוי של סגן מתכנן המחוז, דינה להידחות, נוכח הוראת סעיף 32 לחוק התכנון והבניה (תיקון מס' 103 והוראת שעה), התשע"ה-2015.

אשר על כן, הבקשה נדחית.