הריגה בנסיבות של קטטה בין קטינים

בעיניינה של עבירה זו ראו את דברי כב' השופט עמית בע"פ 6404/20 חמזה עבאסי נ' מדינת ישראל (5.4.2021): "אכן, במסגרת תיקון 137, המחוקק ביקש להביא להלימה טובה יותר בין חומרת עבירת ההמתה לבין התיוג המוסרי והעונש בצדה, נוכח הפער בין מידת האשמה של הממית באדישות וזו של הממית בקלות דעת. אולם, בדברי ההסבר לתיקון 137 נכתב, בין היתר, שהעונש שנקבע בצד עבירת ההמתה בקלות דעת, 12 שנות מאסר, "עולה בקנה אחד עם העונשים שבתי המשפט נוהגים לגזור בעבירות הריגה בנסיבות של תאונות דרכים, מקרים שבהם מטבע הדברים היסוד הנפשי הוא, ככלל, קלות דעת, ומצד שני מאפשר לגזור עונש הולם במקרים חמורים של המתה בקלות דעת, כגון מקרים שבהם ההמתה בוצעה תוך הפעלת אלימות כלפי הקרבן". היסוד הנפשי של הנאשם כלפי התוצאה הקטלנית בעבירה זו, הוא יסוד של קלות דעת המוגדרת בסעיף 20(א)(2)(ב) לחוק כנטילת סיכון בלתי סביר לאפשרות גרימת תוצאות המעשה, מתוך תקוה להצליח למנען.

ת"פ (מחוזי ב"ש) 36765-05-19 מדינת ישראל נ' אטייקה (27.5.2020) –לאחר בילוי משותף שבמהלכו שתו המעורבים אלכוהול, פרצה קטטה שבמהלכה הכה המנוח את הנאשם ואדם נוסף באמצעות קרש ואילו הנאשם דקר אותו בירכו.

העונש הראוי בתוך המיתחם נקבע על פי נסיבות שאינן קשורות בבצוע העבירה ובנסיבותיה(סעיף 40יא לחוק) - במקרה דנן, הנאשם אב ל 3 ילדים קטינים, נעדר עבר פלילי הודה בעובדות כתב האישום ולמרות שההודאה ניתנה לאחר מס' ישיבות הוכחות, עדיין חסך זמן שפוטי ניכר בשמיעת המשך הראיות.

...

בית המשפט העליון קבע כי לאור העובדה שהתנהגותו של המשיב כללה הפעלת אלימות ממשית ומכוונת כלפי המנוח שנועדה לפגוע בו והובילה בסופו של דבר למותו ולאור האכזריות שבמעשיו, העונש אינו נותן ביטוי הולם לערך קדושת החיים והחמיר את עונש המאסר לריצוי בפועל ל 7 שנים.

ת"פ (מחוזי ב"ש) 4781-05-18 מדינת ישראל נ' מירזייב (10.9.2020) –על רקע ויכוח על מחיר מכירת בקבוק אלכוהול החל עימות אלים שבמהלכו המנוח אחז בסכין, אך בסופו של דבר הוטל לקרקע ממכסה המנוע שעליו עלה, נחבל בראשו ומת מפצעיו לאחר כשבוע אשפוז.

אבקש להבהיר כי ככלל, באירועים מסוג זה, שבהם מגיע אדם חמוש בנשק לזירה שצפויה להתלקח, והוא נערך לשימוש בנשק עם הגעתו, סבור אני כי יש מקום להחמיר בענישה.

בית המשפט העליון הפחית בעונש נוכח גילו הצעיר של המערער בעת ביצוע העבירה, העידר עבר פלילי ומצב נפשי מורכב והעמיד עונשו על 16 שנות מאסר, ונקבע כי בנסיבות של עבירת הריגה הקרובה בנסיבותיה לרצח, רמת הענישה הנוהגת היא במנעד שבין 12 לבין 20 שנות מאסר.

כך, כאמור, נדון הנאשם בשנת 2007 ל-3 שנות מאסר בפועל בגין ביצוע עבירות מין בקטין.

לעניין זה ראו את ע"פ 7637/05 יוסף נ' מדינת ישראל (5.7.2007) שם נקבע כי: "בנסיבות המקרה שלפנינו, משיצאו הארבעה שפניהם לנקמה, מתוך מטרה לפתוח בתגרה כשבידיהם כלי משחית, נדמה כי בעליל קיימת אותה "מודעות בכוח" כי הארוע עלול להסתיים באופן טרגי.

...

בסופו של דבר, על שניים מהמערערים הושתו 18 שנות מאסר בפועל ואילו על השלישי הושתו 17 שנות מאסר בפועל.

נקבע כי מתחם העונש ההולם עומד על 16-20 שנות מאסר בפועל, ובסופו של דבר השית בית משפט על המערער 18 שנות מאסר.

בסופו של דבר, השתחרר הנאשם ממאסרו ביום 25.7.2018, וכחודש בלבד מיום שחרורו ביצע את העבירות נשוא תיק זה – דבר המלמד על מסוכנותו כי רבה.

הנאשם התערב, אחז ברועי בצווארון חולצתו, גרר אותו, כשהוא צועק "אתה רוצה לריב אתו?" ו-"למה אתם מתעסקים אתו?". דבוש התערב אף הוא ובמקום התפתחה קטטה בין הנאשם וחבריו לחבורת גבעתיים, במהלכה הוחלפו מהלומות, בין השאר בין הנאשם לרועי, ואף נעשה שימוש בכסאות בר. במהלך הקטטה ניחבל יפתח ז"ל בפניו, והוא זב דם מאפו.

מכל מקום, נסיבותיו האישיות של הנאשם מתגמדות אל מול הנסיבות החמורות של הריגת המנוח במקרה זה והנזק שניגרם למשפחתו עקב כך. ב"כ המאשימה הדגישה את עברו הפלילי של הנאשם בבצוע עבירות אלימות, ובמיוחד את הרשעתו של הנאשם, בהיותו קטין, בפציעתו של נער בצוארו באמצעות שבר זכוכית במועדון בהרצליה.

ב"כ המאשימה ציינה כי אי אפשר שלא להצטמרר למקרא נסיבותיו של אותו ארוע, ולדעתה "הכתובת הייתה על הקיר". את דבריה סיימה ב"כ המאשימה בדבריו של השופט טירקל, בעיניינו של מי שהורשע בעבירה של הריגה באמצעות דקירה בסכין: "אם חפצים אנו לבער את הרע הזה מקרבנו, אם חפצי חיים אנו, נמצה את הדין" (ע"פ 1456/01 הנ"ל, פסקה 5).

...

הנסיבות שאינן קשורות לביצוע העבירה אנו סבורים שיש להביא בחשבון את הודיית הנאשם, החל מתחילת ההליך המשפטי שבפנינו, כאחראי לדקירתו הקטלנית של המנוח.

אנו מחייבים את הנאשם בתשלום פיצויים בסך 258,000 ₪ להורי המנוח.

חקירה זו הייתה בין שתי חקירות מתועדות, ובסופה של אותה חקירה בלתי מתועדת שינה העד מגרסתו הראשונה ומסר גרסה המפלילה במישרין את הנאשם 2, מני דבוש, גרסה שהופרכה בסופו של דבר.

באשר למיתחם הענישה נקבע כי "בנסיבות של עבירת הריגה הקרובה בנסיבותיה לרצח [...] רמת הענישה הנוהגת היא במנעד שבין 12 ל- 20 שנות מאסר [ההדגשה הוספה - ב.ש], אף כי היו מקרים של חריגה לקולה מטווח זה [...]  מצאנו כי שילובן של הנסיבות המקילות המתקיימות במקרה דנן - גילו הצעיר של המערער בעת ביצוע העבירה (18 ו- 4 חודשים), היעדרו של עבר פלילי (למעט עבירה שביצע בהיותו קטין שהסתיימה ללא הרשעה) ובעיקר מצבו הנפשי המורכב [...] מצדיק גזירת עונש מאסר בפועל שאינו קרוב לעונש המירבי בעבירת ההריגה". ע"פ 4749/17 גניש נ' מדינת ישראל (30.8.2017) - המערער הורשע על יסוד הודאתו (בסיומה של פרשת ההגנה) בעבירה של הריגה.

בית המשפט העליון קיבל את העירעור שהוגש על חומרת העונש והעמיד את עונשו של המערער על 7.5 שנות מאסר, בקובעו, בין היתר, את הדברים הבאים: "האחרון [המערער - ב.ש] ירד מביתו ללא כוונת היתגרות, וללא שתכנן להיקלע לקטטה כלשהי. המנוח היה זה שפתח באלימות, והוא שרדף אחרי המערער, עם כלי נשק אפשרי אחוז בידו. מדובר היה בשעת לילה מאוחרת, ובתנאי קטטה בין ניצים בעלי עבר של סיכסוך קודם. אכן קופחו חיי אדם. העונש חייב לבטא זאת. ואולם, לא בכדי העונש בגין עבירת ההריגה נע בין עשרים שנות מאסר לבין העדר קביעת עונש מינימום על ידי המחוקק [...] דברים אלו מצדיקים הקלה מסוימת. נדמה כי עונש מאסר בפועל של תשע שנים אינו נותן ביטוי לנסיבות המעשה באופן מספק". ע"פ 407/12 נסימוב ואח' נ' מדינת ישראל (24.1.2013) - המערערים הורשעו על יסוד הודאתם בעבירת הריגה, קשירת קשר לבצוע פשע והחזקת סכין שלא כדין בכך שעל רקע סיכסוך עם המנוח ואחיו, קשרו המערערים קשר (יחד עם אחרים נוספים) לתקוף את השניים.

...

בית המשפט העליון קיבל את הערעור שהוגש על חומרת העונש והפחית את עונשו של המערער ל- 11 שנות מאסר, בקובעו: "בהינתן הנסיבות המיוחדות של המקרה, במהלכו המנוח הוא שהחל במעשים שהביאו לקטטה; בהינתן שהמנוח הוא הראשון שתקף את המערער וריסס את פניו בגז מדמיע; בהינתן שהמערער לא היה מצוייד בסכין מלכתחילה ופעולתו נעשתה תוך שראייתו מטושטשת בשל הגז המדמיע; בהינתן שלמערער אין עבר פלילי (למעט הרשעה בעבירה של כניסה בלתי חוקית לישראל) וזו לו הסתבכותו הראשונה; בהינתן גילו הצעיר של המערער – בהינתן כל אלה, מצאנו להפחית הפחתה מסויימת את עונשו ולהעמידו על 11 שנות מאסר בפועל חלף 13 שנות מאסר שנגזרו עליו בבית המשפט המחוזי הנכבד". ע"פ 2888/15 ח'דיירי נ' מדינת ישראל (28.12.2016) - המערער הורשע על יסוד הודאתו בעבירה של הריגה.

בהינתן העובדה שמסקנה זו מקובלת עליי, אסקור להלן בצורה תמציתית את השיקולים התומכים במסקנה זו. הודיה ונטילת אחריות - הנאשם נטל אחריות על מעשיו בשלב מוקדם של ההליך.

סוף דבר לאור האמור לעיל, ראיתי להטיל על הנאשם את העונשים הבאים: 11 שנות מאסר לריצוי בפועל החל מיום מעצרו 27.12.2020.

בעקבות המריבה בין הקטינים, היתגלע ויכוח בין מג'ד לבין המבקש.

בנוסף, המבקש איים על המתלונן באומרו שהוא יהרוג אותו וזאת בכוונה להפחידו.

במהלך הקטטה נגרמו חבלות של ממש לרנא בדמות שיפשוף קל מאחורי אוזן ימין, שיפשוף מעל הירך השמאלי, נפיחות קלה ורגישות בכף ידה השמאלית, והיא אושפזה יומיים בבית החולים.

הפסיקה פירשה את המונח "חלוף הזמן" באופן גמיש וכזה הנבחן לפי נסיבותיו של כל מקרה (ראו: בש"פ 6286/06 פלוני נ' מדינת ישראל [פורסם בנבו] (21.8.2006); בש"פ 1243/16 בויארת נ' מדינת ישראל [פורסם בנבו] (10.3.2016)).

...

שיקול נוסף ששקלתי בבואי להחליט אם ראוי להיעתר לבקשה,  הינה העובדה כי הן המתלונן והן שני נפגעי העבירה הנוספים, טרם העידו בתיק והם צפויים להעיד בישיבות הקרובות הקבועות בחודש פברואר 2024.

סוף דבר על יסוד כל האמור לעיל, וכמצוות החוק והפסיקה לאחר שבחנתי אם ניתן להפחית את המסוכנות הנובעת מהמבקש ולהשיג את תכלית המעצר בדרך שפגיעתה בחירותו תהיה פחותה, ומשלא הוצגה כל אינדיקציה להפחתה במסוכנות, לא מצאתי מקום לקבל את הבקשה לעיון חוזר בשלב זה. זכות ערר כחוק לבית המשפט המחוזי בנצרת.

המזכירות תעביר העתק החלטתי לצדדים.