הרחקת בעל מהבית ללא הוכחת אלימות: סמכות בית המשפט

החלוקה הנוכחית ת המחלוקת עלו התבקשה היתערבות בית המשפט או העו"ס לס"ד בסוגיה, וכל שינוי בחלוקת זמני השהייה שיגרע מיציבות החלוקה הנוהגת הוא בעל פוטנציאל נזק שיעלה על כל תועלת שמגולמת בו. מטענות ה א ם עלה שקושי נוסף לכאורה בחלוקה הנוהגת היא קיום אימוני השייט של הבן ]הבכור[ בימי ב' ו – ג', ימים בהם הילדים ברשות ה א ם והיא שנדרשת להסעת הילד לאימון.

יש מקום לציין שהסכסוך בין הצדדים לא גלש למישורים כוחניים, כל שכן אלימים, ולא הוגשה בקשה מצד מי מהצדדים למתן צו הגנה מפני האחר או להרחקתו מהבית.

[ זאת ועוד, הפעלת 17 ) מכוח סעיף 2) לחוק תינקט בעיקר מקום שהוכחו 18 ) הסמכות של בית המשפט לערוך איזון כאמור מכוח סעיף 19 הקרבה או ויתור של אחד מבני הזוג לטובת פיתוח הקריירה של האחר" (תמ"ש (נצ') 29202-05-14 פלונית נ' פלוני, "נבו", מיום 18.12.18 ; גם עמ"ש (חי') 18968-06-16 פלונית נ' פלוני, "נבו", מיום 27.4.17( .

כמו כן, ומשום מחדליו של הנתבע, מידע לגבי מענק השימור הונחו על שולחנו של בית המשפט לאחר תום מועד ההוכחות ומשלא היה מנוס לתת בידי התובעת פסיקתה המופנית לחברה.

...

התביעה למזונות הקטינים: 8 הנתבע ישלם לידי התובעת עבור מזונות הקטינים, סך של 1,200 ₪ לכל ילד ועבור מדורם סך של ₪ לכל ילד, וסה"כ 1,550 ₪ לכל ילד עבור מזונות ומדור.

סה"כ ישלם הנתבע לידי התובעת סך של 4,650 ₪ עבור מזונות ומדור הילדים (להלן – "המזונות").

לאחר שקילה ואיזון, קובע בית המשפט שהנתבע ישלם לידי התובעת סך של 10,000 ₪ עבור הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד, וזאת תוך 30 יום מהיום, וממועד זה יישא הסכום הפרשי הצמדה וריבית כדין ממועד פסק הדין ועד למועד התשלום בפועל.

הוסיף כי המבקשת חיכתה לרגע המתאים על מנת להרחיקו מביתו, על לא עוול בכפיו ולא בכדי הסתובב כל העת עם מכשיר הקלטה- על מנת שיוכל להוכיח את חפותו.

מעבר לעילות המפורטות בחוק למניעת אלימות במשפחה, העילות המפורטות בחוק למניעת הטרדה מאיימת, תשס"ב 2001- , מרחיבות את סמכויותיו של בית המשפט, כפי לשון סעיף 2 לחוק זה: "(א) הטרדה מאיימת היא הטרדתו של אדם בידי אחר בכל דרך שהיא או נקיטת

(ב) בלי לגרוע מהוראות סעיף קטן (א), הטרדה מאיימת כלפי אדם יכול שתהא, בין השאר, באחד מאלה: )1( בבילוש, במארב או בהתחקות אחר תנועותיו או מעשיו, או בפגיעה בפרטיותו בכל דרך אחרת; )2( בנקיטת איומים בפגיעה בו או במאיים עצמו; )3( ביצירת קשר עמו בעל פה, בכתב או בכל אמצעי אחר; )4( בפגיעה ברכושו, בשמו הטוב, או בחופש התנועה שלו; )5( בעסוק בשמירה בבית משותף בנגוד להוראות לפי חוק הגבלת שירותי .

בית משפט קמא היה מוסמך להזקק לעילות אחרות, שלא על פי חוק למניעת אלימות במשפחה או מניעת הטרדה מאיימת, בין אם על פי חוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות המסמיך את בית המשפט על פי סעיף 68 לנקוט אמצעים זמניים או קבועים הנראים לו לשמירת ענייניו של קטין, של פסול דין ושל חסוי, לא רק על דרך מינוי אפוטרופוס זמני אלא גם בכל דרך אחרת, ובין אם, על פי אמנת זכויות הילד, המהוה חלק מהמשפט הישראלי משאושרה ביום 4.8.1991 ונכנסה לתוקף ביום 2.9.1991 , ובין אם על פי מבחן "טובת הילד". יישומם של אלה על המקרה דנן, היתה מחייבת הרחקת המבקש דוקא מהדירה, הן משום שבשלב זה, ובעת משבר קשה דוגמאת זה שפקד את חיי בני הזוג – הצדדים, הם נחשפים לצדדיו המכוערים של הסיכסוך כשההורים אינם מצליחים לנהוג בכבוד ובאיפוק אחד כלפי השני, והבית המשמש למגורי המשפחה והילדים הופך לזירת היתגוששות, ולכך תהיינה בהכרח השלכות מזיקות על הקטינים.

...

" דומה כי אין להכביר במילים לנוכח הנזק הנגרם לילדי הצדדים החשופים להתנהלות הוריהם, כאשר מעיון במה שבפניי ולאחר ששמעתי את הצדדים, שנחקרו על תצהיריהם ולאחר ששמעתי את ההקלטות של האירוע, שהוגשו על ידי הצדדים, אני סבור כי יש בטענותיה של המבקשת ממש 3) לחוק למניעת אלימות במשפחה וסעיף 2(ב) לחוק 1 ) וכי קמה עילה למתן צו הגנה, על פי סעיף למניעת הטרדה מאיימת.

לאור האמור לעיל, אני מורה על הארכת תוקף צו ההגנה לתקופה של 3 חודשים ואוסר על המשיב כמפורט להלן: להיכנס לבית הצדדים בו מתגוררת המבקשת; להימצא בתחום של 100 מטר מבית המבקשת וממנה; להטריד את המבקשת בכל דרך ובכל מקום; 9 .

הקטינים יתקיימו כפי החלטתי מיום 24.2.2021 בשים לב לעולה מעדויות הצדדים, למסקנותיי האמורות ולצורך בניהול הליך זה, אגב הוראות 13 תקנות סדר הדין האזרחי התשפ" 2020- , אני מחייב את המשיב בהוצאות המבקשת בסך של 2,000 ₪, שישולמו למבקשת בתוך 30 ימים, שאם לא כן יישא התשלום הפרשי הצמדה וריבית ממועד מתן ההחלטה ועד למועד התשלום בפועל.

בנוסף נקבע כי האב ישא במחצית תשלומי המשכנתא וככל ויחזור להתגורר בבית שבבעלותם יישא גם ב - 35% מהוצאות אחזקת הבית.

אם הבעל יכול להוכיח כי האשה אכן יוצאת מהבית ולא מקיימת את חובת הריתוק בתקופת ההמתנה ומבצעת מעשים אסורים הוא יכול לטעון, כי אינו חב לשלם את מזונות ההמתנה (ראה תמ"ש (נצ') - 02- 12 .

( 13 מיום 23.12.13 בכל הנוגע למהות החיוב במזונות בתקופת העדה, מחוייב בית המשפט לנהוג על פי הוראות הדין האישי החלות על בני הזוג המוסלמים ומקום שקיימת בפניו קביעה שיפוטית של בית הדין השרעי, כי האשה זכאית למלוא המוהר, הוא רשאי להקיש מכך על זכאותה למזונות בתקופת העדה (ראה תמ"ש (נצ') 54724- 02- 13.

הצדדים התגוררו בדירה המשותפת וככל הנראה הם מתגוררים בה עד היום (למעט תקופת הרחקה ממנה בה"ט - 12- 19 ).

בנוסף, מעיון בצוי ההגנה שהוגשו ע"י האשה כנגד האיש, עולה כי האיש במשך תקופה ארוכה נהג כלפי האשה באלימות מילולית ופיזית (ראו עדותו של בנם של הצדדים בפרוטוקול הדיון מיום 23.12.19 ועדות האשה בפרוטוקול הדיון מיום 13.1.19 ) במצב דברים זה, בכל הנוגע לסוגיית קיומה של חובת "האלתמכין", סבורני כי התובעת הוכיחה מניעה מוצדקת על פי הדין השרעי, שבגינה היא אינה מקיימת חובה זו. יתרה מזאת, כאמור לעיל חובת האלתמכין היא חובה הדדית ומוטלת של שני הצדדים ולא על האשה בלבד.

בשים לב לפסיקה הרווחת בבתי הדין השרעיים באשר ליישום הדין השרעי לעניין תפקידם של הבוררים, נדחית טענת הנתבע כי דו"ח הבוררים אינו מהוה ראייה על פי דיני השריעה, וכי לבוררים אין כל סמכות לידון ולקבוע כל קביעה למעט עניין הפירוד ואחוז האשמה בסכסוך שיש להטיל על כל צד. כך גם נדחית הטענה כי אין בקביעת מלוא סכום המוהר הדחוי כל קשר להטלת האשמה על הגבר בסיום הקשר.

...

על בסיס המסקנה שיגיעו אליה בנקודה זו, יקבעו הבוררים אם האישה זכאית למוהר שלה ובאיזה שיעור.

בשים לב לפסיקה הרווחת בבתי הדין השרעיים באשר ליישום הדין השרעי לעניין תפקידם של הבוררים, נדחית טענת הנתבע כי דו"ח הבוררים אינו מהווה ראייה על פי דיני השריעה, וכי לבוררים אין כל סמכות לדון ולקבוע כל קביעה למעט עניין הפירוד ואחוז האשמה בסכסוך שיש להטיל על כל צד. כך גם נדחית הטענה כי אין בקביעת מלוא סכום המוהר הדחוי כל קשר להטלת האשמה על הגבר בסיום הקשר.

לסיכום, לאחר ששקלתי את טענות הצדדים בעניין זה, ובשים לב לעובדה כי האיש חויב גם במזונות הקטין ובמחצית המשכנתא, אני מעמידה את מזונות האישה דרך האומדנא על סך של 900 ₪ לחודש החל ממועד הגשת הבקשה ליישוב סכסוך ( 26.6.18 ) ועד ליום 3.11.19 .

בהחלטה שניתנה בתום הדיון הנ"ל מיניתי כמומחה מטעם בית המשפט את האקטואר, מר אבי יחזקאל, לצורך הערכת שווי זכויות הצדדים נכון למועד הקרע ואת השמאי, מר עופר עמיאל, לצורך הערכת שווי דירת המגורים שבבעלות הצדדים.

דיון והכרעה בישיבת הוכחות שהתקיימה ביום 02.03.22 צומצמה המחלוקת בין הצדדים, באופן שהצדדים הסכימו כי השאלות שנותרו להכרעת בית המשפט הן ביחס לחלקו של כ"א מהם בדירת המגורים וכן ביחס לכספים שנמשכו ע"י הנתבעת מחשבון הבנק המשותף של הצדדים בסמוך למועד הקרע – עמ' 18 שורות 15-17.

האם בהיתחשב ברציונאל הבסיסי שעומד ביסודו של חוק יחסי ממון, כמו גם פסיקתו של בית משפט זה במקרים אחרים, אין מקום להביא בחשבון אלימות, ואף אלימות קיצונית במערכת היחסים הזוגית, לצורך איזון משאבים? לשיטתי, מבלי לסטות מן הראציונאל הבסיסי של חוק יחסי ממון, עשוי להיות מקום, במקרים קצוניים של אלימות, להביא עובדה זו בחשבון איזון המשאבים, או חלקם.

זה הרף הבסיסי בו בן הזוג המבקש מבית המשפט להשתמש בסמכויות המיוחדות המוקנות בסעיף 8 צרוך לעמוד.

כך גם טענה הנתבעת כי אלימות התובע, בגינה הורחק מהבית ביום 21.01.19 ואף ריצה עונש מאסר של מספר חודשים, נעברה בעיקרה כלפי הבת הבגירה ולא בגין אלימות שנקט כלפיה – ראו סעיפים 1 ו-24 לכתב ההגנה וסעיף 13 לסיכומיה.

אין חולק בין הצדדים כי הכספים שנמשכו מחשבון הבנק לאחר מועד הקרע ואשר הועברו לבני המשפחה של הנתבעת, נמשכו על ידי הנתבעת ומשעה שהנתבעת לא הוכיחה כי העברת הכספים נועדה להשיב את חובם של הצדדים לבני מישפחה, ואף לא הביאה לעדות מי מבני משפחתה לצורך הוכחת טענותיה להחזר הלוואות, מצאתי להורות לנתבעת להשיב לתובע את מחצית הכספים שנמשכו על ידה מחשבון הבנק המשותף לאחר מועד הקרע.

...

פיצויים מעבודת הנתבעת בחב' י' ביחס לטענות התובע בדבר כספי הפיצויים להם זכאית הנתבעת לאור עבודתה משך שתים עשרה שנים אצל חב' ינית לנג'רי בע"מ, ואשר לא נכללו בחוות דעת האקטואר, אני קובעת כי לא מצאתי עוד להשתהות עם מתן פסד-הדין עד לקבלת המידע בהתאם לפסיקתות שנחתמו בעניין זה ביום 11.12.22 וככל שימצא בעתיד כי הנתבעת אכן קיבלה או עתידה לקבל כספים ממקום עבודתה הנ"ל, הרי שהתובע יהיה זכאי לקבל מחצית מכל הכספים שהתקבלו או שיתקבלו מחב' י' וכפי שאף נקבע בחוות דעת האקטואר.

סוף דבר מכל המקובץ לעיל, נפסק כדלקמן: ניתן בזאת צו לפירוק שיתוף בדירת המגורים של הצדדים, המצויה ברחוב .

התובעת תשלם לנתבע את מחצית הסכומים שמשכה מחשבון הבנק המשותף המתנהל בבנק .

על אף שילדי הצדדים בגירים הם ממשיכים להתגורר בבית הצדדים, לא נותנים לו מנוח, מציקים לו ואף הגישו כנגדו תלונה במישטרה לאחר שכעס כל בתו, תלונה שבעקבותיה הורחק מהבית.

לשיטתי, יש לתת את הדעת לאפשרות של הפעלת סמכותו של בית המשפט לפי סעיף 8 לחוק יחסי ממון גם במצבים חריגים של נקיטת אלימות קשה במערכת היחסים בין בני הזוג, כטענת "מגן" כנגד תביעה להישתתפות שווה בנכסים של הקורבן, בעיקר נכסים בעלי אופי אישי" (ההדגשות אינן במקור-ה.ש. – ע.ג.).

עוד הוסיפה האשה בסיכומיה וטענה היא וילדי הצדדים סבלו מהתעללות, איומים ואלימות אכזרית מתמשכת מצד האיש, כפי שהוכח, לשיטתה, בפני בית המשפט במסגרת הדיונים שהתקיימו בעיניינם של הצדדים וכן במסמכים שצורפו לכתבי הטענות וכן בעדויות הילדים בבית המשפט, מהם עולה תמונה קשה ביותר של אלימות מילולית, נפשית, פיזית ומינית של האיש לאורך השנים.

כך גם דין התביעה לדמי שימוש להדחות מטעמי פרוצידורה ובהנתן כי נראה שטענה שזו נזנחה במהלך ניהול ההליכים ושעה שהאשה לא הוכיחה את גובה דמי השמוש הנטענים, לא ביקשה מינוי מומחה שיעריך גובהם ולא חקרה את האיש בעיניין זה. בנסיבות אלה ושעה שהנטל להוכיח עתירתה לחיוב האיש בדמי שימוש רובץ לפתחה, כמו גם משעה שטרם הוכרעה שאלת האלימות שהופעלה כלפי האשה מצד האיש ושאלה זו תוכרע במסגרת תביעת הנזיקין, אני קובעת כי האשה לא הרימה הנטל להוכיח כי נימנע ממנה לשוב לבית המגורים ושעה שממילא האשה נהגה בבית מנהג בעלים, אין היא זכאית לדמי שימוש עבור התקופה בה בחרה שלא להתגורר בבית.

...

עתירת האישה לזכויות בפנסיה הרפואית של האיש – נדחית.

עתירת האישה להשבת חובות להוריה – נדחית.

עתירת האיש לפירוק שיתוף במיטלטלין – נדחית.