הרחבת תקופת הביצוע של פסק בוררות

בקשת הביטול נסבה על בוררות אחת ועל ארבעה נוסחים של פסקי בוררות שניתנו בשרשרת מתקנת על ידי הבורר, המהנדס שי מרגולין (להלן – הבורר), במחלוקת הנוגעת להיתחשבנות הסופית שבין מבקשת הביטול- חברת אמירי זיכרון יעקב בע"מ, המפעילה את מיתחם העסקים "מול החוף וילג'" שבחדרה (להלן – המבקשת וגם המזמין), לבין חברת אחים אבו עייאש בע"מ (להלן – המשיבה וגם הקבלן), ששמשה קבלן ראשי בפרויקט בניית המיתחם.

הבורר נימק את דחיית דרישת המשיבה לפצוי בגין ביטול מינויה כקבלן ראשי, נימק את דחיית דרישת המשיבה לפצוי בגין הקטנת הקף החוזה, ונידרש בהרחבה לשאלת גובה הפצוי למזמין בגין העיכוב ולקבלן בגין התארכות משך הבצוע.

במכתב הלוואי שצרף לפסק 2 ציין: "מצאתי כי בפסק הבוררות ששלחתי נפלה טעות. הפגור הכולל בחוות דעתו של מוטי כהן הסתכם ב-11 חודשים בלבד (לא 17 כפי שרשמתי). לכן, עדכנתי את חישובי הפיצויים הכרוכים בכך, ותיקנתי את פסק הבוררות בהתאם". התיקון השני (פסק 3) בוצע לאחר הודעת דוא"ל מטעם המשיבה הכוללת טיעון המתייחס לתקופת הפגור הכוללת שנקבעה ע"י המומחה מוטי כהן, טיעון בדבר חודש שמגיע לקבלן בגין עבודות נוספות, טיעון בדבר תקופת גרייס של חודשיים המגיעה לקבלן, בתוספת תחשיב חשבונאי מפורט הנסמך על נתונים אלו.

...

בה בעת תיקן את סעיף 23 וקבע: "...אכן, טעיתי בחיוב התקורות המגיעות לקבלן...החישוב צריך להיות על פי 9 חודשים בניכוי 2 חודשים". השורה התחתונה בפסק 3 היא "בסיכום לכל התיקונים... מגיע לקבלן פיצוי בסך של 613,430 ₪". פסק הבוררות הרביעי הנושא את הכותרת: "9.8.19 עדכון: 4.9.19 עדכון מס' 2: 4.9.19 עדכון מס' 3: 17.9.19" (להלן – פסק 4) – הינו העתקה של מלוא פסק 3 (לרבות הקטעים המסומנים באותיות a ו-b), והשינוי היחידי שבו הוא התוספת שבפתיח הקובעת: "בהתאם להוראת בית המשפט, שהתקבלה אצלי ביום 17.9.19, אני מורה בזאת לצדדים לפנות אל מר יעקב משקיף, חשב הכמויות המוסכם על הצדדים, לחשב את ההתייקרויות בהתאם לתנאי ההסכם על פי הנתונים שהתגבשו בעדכון מס' 2 שלהלן בפסק הבוררות שהוצאתי. מר משקיף מתבקש לעשות את החישוב הנ"ל בתוך שבועיים". טענות המבקשת המבקשת טוענת כי דין פסקי הבוררות להתבטל, על יסוד הטענות המרכזיות הבאות: האחת, הפרת חובת הגילוי מטעם הבורר, נוכח הסתרת "קשרי עבודה הדוקים" שהתגלו לה עת התוודעה לממצאי חוקר פרטי ששכרה לאחר מתן פסק הבוררות, הקיימים בין הבורר לבין המשיבה בהקשר לפרויקט בנייה במעלה אדומים, בו משמשת המשיבה קבלן ראשי ואילו חברת האחים מרגולין, שהבורר נמנה על מייסדיה ומשמש בה מנכ"ל-שותף, משמשת בו כמפקחת.

התוצאה הבקשה לאישור פסק הבוררות מיום 10.09.2019 ביחס לפסק 3 שהוגשה ע"י המשיבה - נדחית.

בקשת הביטול שהגישה המבקשת מתקבלת באופן חלקי בלבד.

פסק הבוררות הראשון, פסק 1, שניתן ביום 09.08.2019 נותר על כנו ואני מורה על אישורו.

עקרי ההליכים הקודמים: פסק הבורר שקבל תוקף של פסק דין הוגש לבצוע בלישכת ההוצאה לפועל החוב הועמד על 2,000,000 ₪.

דיון והכרעה: בבקשת רשות העירעור ובתגובה שהוגשה חזרו הצדדים על טענותיהם, הרחיבו ופרטו אותן ואף הפנו למסמכים שונים, בהם מסמכים וטיוטות שהוחלפו בין הצדדים, הסכמים אחרים שהתקשרו בהם באותה תקופה עם צדדים אחרים, ראיות לתשלומים ששולמו לצדדי ג' ועוד.

אמנם נקבעה בפסק אפשרות קזוז, אך פרשנות מרחיבה יתר על המידה של זכות הקזוז עלולה לאיין ולרוקן מתוכן את פסק הבורר.

...

בסופו של דבר אין בפנינו מסמך המסדיר את תנאי ההלוואה או קובע תנאי פירעון ברורים.

לאור כל האמור החלטנו לקבל את הבקשה ולתת למבקשת רשות לערער.

החלטנו לדון בבקשה כבערעור, ואנו מקבלים את הערעור.

בפסק הבוררות נקבע שהחברה הפרה את ההסכמים עם הדיירים, ועל כן, הדיירים רשאים להיתקשר עם יזם חדש לצורך ביצוע הפרויקט, אשר ישלם לחברה את שווי חלק המקרקעין שבבעלותה.

חרף האמור, תקופה מסוימת לאחר אישור ההתמחרות לא עלה בידי אאורה להשיג את הסכמתם של 80% מהדיירים ומפעם לפעם ניתנו ארכות על ידי בית המשפט קמא.

ואכן, נקבע כי "כאשר עניינה של התובענה ועניינו של פסק הדין שניתן בה, עומדים בהמשך ישיר לפסק הבוררות שניתן באותו עניין, ומבקשים להביא למימושו, הרי שהתכלית העומדת ביסוד סעיף 38 לחוק, צימצום היתערבות בתי המשפט בעינייני בוררות, מבקשת לכלול את אותו פסק דין תחתיו ולהחיל עליו את הכלל לפיו הליך ההשגה הראוי עליו, הנו בבקשת רשות ערעור" (בש"א 3960/11 בן שמן, מושב עובדים להתיישבות חקלאית שיתופית בע"מ נ' פישלר, פסקה 11 (11.7.2011) (להלן: עניין בן שמן)).

בפסיקה לאורך השנים נקבע בהתמדה כי את סעיף 38 לחוק הבוררות יש לפרש בהרחבה, ככזה המשתרע לא רק על החלטות על פי החוק, אלא "גם על החלטות העוסקות ב'עינייני בוררות שונים הקשורים ב'קשר עינייני הדוק' לחוק הבוררות" (ע"א 6617/21 עיני נ' עמותת בית שלמה, פסקה 3 לפסק דינו של כב' השופט ד' מינץ, (30.11.2021); להלן: עניין עיני).

...

דיון והכרעה לאחר שעיינתי בבקשה ובתשובות לה, שוכנעתי כי הגם שאפשר לראות את ההחלטות של בית המשפט קמא ככאלה שניתנו במסגרת של הליך בוררות, הרי שבנסיבות הייחודיות של הליך זה יש לקבוע כי עומדת למבקש זכות לערער על ההחלטות האמורות.

מסקנה זו מבוססת גם על העובדה שההחלטה מיום 16.3.2022 אינה קובעת רק מהו הרוב הנדרש לצורך אישור עסקה להעברת זכויות, אלא קובעת למעשה כי בידי חברת אאורה הסכמות של כ-73% מהדיירים – ודי ברוב זה כדי לאשר את העסקה (ואכן, בתגובת אאורה נטען כי ההליך הנוכחי הוא תיאורטי, הואיל והיא החלה לקדם את ביצוע עסקת העברת הזכויות).

לא ראיתי להיעתר לבקשת המערער להגיש הודעת ערעור חדשה.

במסגרת אותה פגישה מיום 15.6.2018 סוכם גם על הארכת תקופת ביצוע העבודות עד ליום 31.7.2018.

על כך יש להוסיף כי הנתבע העלה טענות בהתנגדות כנגד צחי (איציק ) לוי וחברת אורו יזמות והנדסה בע"מ, שבשליטתו של לוי ראו למשל בתצהיר הנילווה להתנגדות, סעיפים 7, 10, 16) אך לא רק שאלו לא הוכחו, אלא מפסק הבוררות עולה דווקא כי הנתבע הפר הפרה יסודית את ההסכם שנחתם עם צחי לוי וחיים ארביב, וחויב לשלם להם סכומים מסוימים, וכאשר ניתנה לנתבע האפשרות להגיש כנגדם תביעה שכנגד במסגרת הליך הבוררות, הוא נימנע מלהגיש תביעה כזו.

טענה זו לא הופיעה במסגרת תצהירי הנתבע התומכים בהתנגדויות השונות שהוגשו מטעמו, והיא בגדר הרחבת חזית.

...

לפיכך אני סבורה כי התובעת פעלה בתום לב סובייקטיבי.

לאור כל האמור, באתי לכלל מסקנה כי התובעת היא בגדר אוחזת כשורה וממילא היא גוברת על טענת כישלון התמורה.

סוף דבר ההתנגדויות שהוגשו בחמשה תיקי בית המשפט המנויים בכותרת, שהינם נשוא פסק דין זה, נידחות בזאת.

בתביעה טוענים התובעים כי הם עבדו בבנק בתקופה נשוא הבוררות הכלכלית (תקופה בת 11 שנים) ובמועד פתיחת הליך הבוררות (30.6.13), אלא שהחלטת הנתבעים שלא להעניק להם את חלקם בפצוי שנפסק בפסק הבוררות נעוצה בפרישתם המוקדמת.

בקשתם היא שבית הדין "יפרש" את פסק הבוררות/פסק הדין בפרשנות כזו או אחרת ובילבד שהוא יורחב מעבר לאמור בו ומעבר לאופן בו הובן ובוצע על ידי הצדדים לו (הבנק וארגון העובדים) ויעניק זכויות גם לתובעים.

בפסק דין של בית המשפט העליון מן הזמן האחרון, מפי השופטת פרוקצ'ה, נקבע בקשר לתכליתה של "התביעה על פי הפסק", כדלקמן: "התביעה על פי הפסק נועדה לאפשר ביצועו של פסק בורר ולשם כך נידרש לפרש את הוראותיו ולהבהירן ואף לספק להן השלמה ככל הנידרש כדי להפוך את הפסק לאופרטיבי. מכאן, שתביעת צים עומדת בתנאי סעיף 39 לחוק. היא אינה סותרת את היותו של פסק הבורר "מעשה בית דין" אלא מבקשת להביא לפירוש הוראותיו והקף תחולתו.

...

עיקר טענות הצדדים: לטענת הבנק, א. דין התביעה להידחות על הסף מאחר שהתובעים עשו עם הבנק "עסקת חבילה" במסגרתה פרשו בתנאים מועדפים וחתמו על ויתור - כל אחד מהתובעים פרש במסגרת פרישה מרצון, איש לא כפה עליו לפרוש, כשהוא מנצל את האפשרות לכך שבהסכם הקיבוצי וזאת בתנאים מועדפים שהועמדו לו. במסגרת הפרישה במסלול הפנסיה המוקדמת קיבלו התובעים תשלום פנסיה ממועד הפרישה ועד להגיעם לגיל פרישת חובה בצירוף המשך תשלום חלק הבנק לקרן הפנסיה בה היו מבוטחים, פדיון חודשיים של הודעה מוקדמת, מענק חד פעמי להכשרה מקצועית, החזר הוצאות היוועצות פנסיונית והטבות בניהול החשבון בבנק.

בכך אנו סבורים שיהיה כדי לאזן בין האינטרסים של כל הנוגעים בדבר, מבלי לסרבל את ההליך שלא כדין ולעכב את ניהולו.

על כן, גם דין הבקשה החלופית של הבנק, להידחות.

סוף דבר: לאור האמור, דין בקשת הבנק לסילוק התביעה על הסף כנגדו, להידחות.