בית משפט קמא הסתמך על הפרשנות שניתנה לסעיף זה בתפ"ח (י-ם) 13646-11-10 מדינת ישראל נ' ג'ולאני (29.02.2012),אשר בחן את יסודות העבירה לראשונה בישראל, ולאורו קבע בית משפט קמא, כי מתוך שלוש החלופות המנויות בסעיף 375א(ג) להגדרתה של "עבדות" מבטאים מעשיו של המערער "שליטה ממשית בחייו של אדם", וזאת באופן מובהק.
על פי דברי ההסבר להצעות החוק, נועדה חקיקת חוק איסור סחר בבני אדם להרחיב את האיסור על סחר בבני אדם ואת ההגנה על קורבנותיו, גם כשאין מדובר בסחר למטרות עיסוק בזנות, אשר היה מעוגן, באותו שלב, בסעיף 203א(א) לחוק העונשין.
לעניין חקיקת סעיף 376 המוצע נאמר בה"ח הממשלה, כי:
"הסחר בבני אדם הופך את האדם שלגביו מבוצע הסחר לעבד שכמוהו כחפץ עובר לסוחר [... ]מוצע להחליף את נוסח הסעיף האמור ולהשתמש במונח 'עבדות' במקום המונח 'עבודת כפייה' כדי להמחיש את הגרעין הקשה של התופעה, שהוא כפייה לעבדות שמשמעותה שלילת חופש הבחירה של האדם או צימצומו במידה ניכרת, והפעלת סמכויות המופעלות ככלל כלפי קנין, כלפי אותו אדם. מוצע להגדיר את המונח 'עבדות' בהתאם להגדרת המונח באמנות בין־לאומיות ובחוק לדוגמה בארצות הברית לעניין סחר בבני אדם (למשל, League of Nations' Slavery Convention of 1926 ;Supplementary Convention on the Abolition of Slavery, the Slave Trade, and Institutions and Practices Similar to Slavery of 1956 ;U.S. Model Law to Combat Trafficking in Persons). זאת, כדי להנחות את בתי המשפט ולאפשר להם לאבחן בין מקרים של עבודה בתנאים לא הוגנים לבין עבדות. מטבע הדברים, ההגדרה אינה יכולה להיות מפורטת מדי, שכן היא אמורה לחול על מרחב התופעות שיש בהן הפעלת סמכויות קניניות כלפי אדם. הסעיף בנוסחו המוצע מאפשר הבאת מיגוון רחב של ראיות נסיבתיות כדי להוכיח קיומה של עבדות, לרבות 'שיעבוד חובות': דפוס שבמסגרתו הכופה אדם לעבדות גובה מאותו אדם את הוצאות הבאתו לארץ היעד וכן דמי מחיה, כלכלה ודיור באופן שרירותי ובלא שיש לאותו אדם אפשרות של בקרה על תקופת החוב או סכומו [...] כדי להוציא מגדר העבירה תופעות פחות חמורות של העבדה בתנאים לא ריווחיים או לא כדאיים, מוצע לפרט את דרכי הכפייה לעבדות: שימוש בכוח, או הפעלת אמצעי לחץ אחרים או איום באחד מאלה. המונח 'אמצעי לחץ אחרים', הקיים כבר היום בסעיפים אחרים בחוק העונשין [..] הוא רחב דיו כדי להכיל מקרים רבים של הפעלת לחץ שאינו בהכרח לחץ פיזי, לשם כפייה לעבדות [...]" (שם, בעמ' 240-239; ההדגשות שלי- א.ש.).
...
לאחר שעיינתי בהשגות המערערים על גזר דינם ובערעור המשיבה על קולת עונשם, הגעתי לכלל מסקנה, כי אין מקום להתערב במידת העונש שהושתה על המערערים, גם בשים לב לזיכויו של המערער מעבירת מעשה הסדום במסגרת האישום השנים עשר, ולהרשעתו של המערער 2 בעבירת האינוס במסגרת האישום השלישי.
אף כאן, אינני סבור כי יש לקבל את ערעור המשיבה על קולת העונש, משום שהוא אינו מבטא חריגה מהותית מרמת הענישה הראויה.
סוף דבר
לוּ תשמע דעתי ידחו הערעורים על הכרעת הדין, בכפוף לזיכויו של המערער מעבירת מעשה הסדום, במסגרת האישום השנים עשר.
