חיפוש במאגר משפטי, ניתוח מסמכים וכתיבת כתבי טענות ב-AI
רוצים לראות איך משתמשים בדין רגע? לחצו כאן

הרחבת עיקול על רכבים בבעלות חברות ליסינג

בהליך תיק אזרחי בסדר דין רגיל (ת"א) שהוגש בשנת 2015 בשלום קריית גת נפסק כדקלמן:

רקע עובדתי בחודש ינואר, שנת 2004 ניתנו החלטת בית המשפט באשקלון בב"ש 5705/03 , לפיה על משטרת ישראל להעביר החזקה ברכב מסוג לנד-רובר, אשר קודם לכן נרכש ונימצא ברשות התובע , לידי הנתבעת מס' 2, חברה להשכרה ומימון רכב, אשר נמחקה מן ההליך דנן, עת במועד מאוחר לאמור שלא בחזקת התובע , ביום 21.8.04 , נעברה העבירה נשוא דו"ח החניה נשוא התובענה, בתחום שיפוטה של הנתבעת.
פעם אחת צוין ע"י עו"ד ויסמן, המשמש כיועמ"ש חצוני לנתבעת, כי הבהיר לתובע שהכתובת לתלונתו היא חברת הליסינג, בעלת הרכב, ולא הנתבעת.
לשאלת התובע באם נכון כי כבר ביום 01.01.06 ניתן היה בידי הנתבעת לנקוט בהליך העיקול , השיב:" בינואר 2006? מבחינת החוק יכול להיות שכן. מכיוון שמה שנידרש זה לכל היותר משלוח שני מכתבי התראה. פה אני רואה שנשנלחו, אולי לא בינואר אבל אולי בפברואר או במרץ 2006 יכולתי לנקוט בפעולת עיקול על פי חוק. יש מדיניות לא למהר ליתן עיקול" ( הדגשה לא במקור-א.ז.), שם, ש' 9-13.
בנוסף יצוין כי ביום 16.1.12 נדחתה טענת הנתבעת בדבר הרחבת חזית בנוגע לעיקול המטלטלין בבית התובע.
...
כמו-כן, נוכח דברי עו"ד ויסמן ואי צירוף מכתב התובע העירוני של הנתבעת, לפיו בירר את בקשת התובע ודחה אותה בעצמו, הגעתי למסקנה לפיה לא נערך בנושא הדו"ח הרלוונטי כל בירור ספציפי בידי התובע העירוני אשר כאמור ההחלטה לביטול הדו"ח היתה אותה עת בסמכותו, זאת, חרף המחלוקת רבת השנים בין הצדדים וחרף התנהלות היועמ"ש בנוגע לדו"חות האחרים אשר בוטלו כאמור.
סבורני כי על אף מחדלי התובע, היה מקום לפעול כאמור ומשלא נעשה כן נמנע מהתובע מיצוי ההליך אשר עשוי היה למנוע את הטלת העיקול ותוצאתו הנטענת.
סוף דבר לאור האמור לעיל, התוצאה היא כי התביעה התקבלה חלקית במובן זה שנקבע כי פורסם לשון הרע בהטלת העיקול על ידי הנתבעת ואולם לאור מידת אשמו התורם של התובע לגרם הנזק כמפורט לעיל, הרי שהתביעה לפיצוי כספי ללא הוכחת נזק , נדחית בזה.

בהליך המרצת פתיחה (ה"פ) שהוגש בשנת 2019 בשלום חיפה נפסק כדקלמן:

המבקשים טוענים כי פנו אל ראפת "עשרות פעמים" לאחר רכישת הרכב בבקשה כי ישלים את העברת הבעלות ברכב על שם המבקש 1, אך לצערם הוא לא עשה כן. המבקשים טוענים כי בשום שלב, ממועד רכישת הרכב ועד לסמוך למועד הגשת התובענה, הם לא ידעו, ולא יכולים היו לדעת, כי קיים שיעבוד על הרכב, וכי הדבר נודע להם לראשונה באפריל 2018 כאשר המשיב פנה אליהם ודרש מהם לסלק את ההלוואה לשם רישום הבעלות ברכב על שם המבקש 1.
לטענת המבקשים: הם התקשרו בהסכם לרכישת הרכב ושילמו את שוויו הריאלי בסך 68,000 ₪ בתשלום אחד, בהמחאה, כאשר מחיר המחירון עמד על 70,000 ₪; הרכב הוא נכס נד; החברה עוסקת בממכר רכבים מיד שניה; המכירה בוצעה במהלך העסקים הרגיל של החברה, שבמועד הרלבנטי היתה בעלת מיגרש שכלל עשרות רכבים משומשים; הרכב נימסר לחזקת המבקשים.
הרכב היה במקור בבעלות חברת השכרה/ליסינג.
נפסק כי די בבדיקת הזכויות במשרד הרשוי, וכי המנעות מעיון במרשמים נוספים אינה ראיה בדבר חוסר תום לב. (יוער כי ראשיתה של פסיקה זו נטועה בעידן שבו המירשם לא נוהל באופן דיגיטאלי והעיון בו לא היה מקוון, אולם בעניינינו איני רואה צורך להרחיב ולהדרש לטענות המשיבים 3-4 כי בימינו ניתן לבדוק בקלות גם ברשם המשכונות).
בפיסקה 32 לפסק הדין מסבירה כב' השופטת נאות-פרי: "באשר למהותו של תום הלב כאמור, נקבע בפסיקה כי רשלנות באופן כללי, ואף רשלנות רבתי, אינה שוללת את קיומו של תום הלב, אלא שככל שעסקינן בממכר של רכבים, אי בדיקת מצבו של הרכב במשרד הרשוי עולה כדי חוסר תום לב. הפרקטיקה הנוהגת הנה בדיקת מצבו של הרכב במשרד הרשוי ולו על מנת לראות שמי שמתיימר להיות המוכר הוא אכן המוכר ועל מנת לבדוק שעל הרכב לא רובצים שעבודים ועיקולים." ובפיסקה 36 לפסק הדין היא מסכמת את הדיון בהקשר זה: "העולה מפסיקה זו משקף לטעמי את ההלכה הראויה ומחויבת המציאות – במיוחד בימינו, ובמיוחד שעה שהרכישה מתבצעת אצל סוחר רכבים כגון רכב עומרי. יש חובה לבדוק רישומים במשרד הרשוי ולבדוק את רישיון הרכב כפי שהוא קיים – במועד הסמוך לבצוע העסקה וכאשר הוא מתייחס לבעלים הרשום "האחרון בזמן" (ואזכיר כי כאן, רישיון הרכב שהוצג למערערים, לטענתם, היה של הבעלים הקודם – מנאר – ולא של גזאלה, ומן הסתם – על הבעלות של מנאר לא היה רשום המישכון).
...
אני קובע כי הרכב מסוג סקודה אוקטביה מספר רישוי 55-723-12 היה ועודנו בבעלות המשיב 2, וכי הרכב היה ועודנו משועבד לטובת המשיבים 3-4.
משכך, אני מורה לשחרר את הרכב ממקום הימצאו ולהעבירו לחזקתו של המשיב 2.
המבקשים ישלמו למשיב 2 הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך כולל של 10,000 ₪, וכן ישלמו למשיבים 3-4 הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך כולל של 10,000 ₪, תוך 30 יום מהיום.

בהליך תיק פלילי (ת"פ) שהוגש בשנת 2018 בשלום קריות נפסק כדקלמן:

בנוסף מקנה סעיף 36ו סמכות לבית המשפט, על בסיס בקשה חתומה על ידי פרקליט המחוז, לתת סעדים זמניים, לרבות מימוש הרכוש שהתבקש חילוטו, וזאת על מנת להבטיח את אפשרות מימוש החילוט בקובעו: "36ו. (א) הוגש כתב אישום או הוגשה בקשה לחילוט אזרחי, רשאי בית המשפט, על פי בקשה חתומה בידי פרקליט מחוז המפרטת את הרכוש שאת חילוטו מבקשים, לתת צו זמני בדבר – מתן ערבויות מטעם הנאשם, או אדם אחר המחזיק ברכוש, צווי מניעה, צווי עיקול או הוראות בדבר צעדים אחרים שיבטיחו את האפשרות של מימוש החילוט, לרבות הוראות לאפוטרופוס הכללי או לאדם אחר בדבר ניהול זמני של הרכוש (להלן בסעיף זה – צו זמני); לענין זה, "בית המשפט" – בית המשפט שלפניו הוגשו כתב האישום או התובענה, לפי הענין.
אולם, מקום בו המחוקק מרחיב את סמכות החילוט, הוא גם קבע הוראות ספציפיות הנוגעות למימוש אפשרות זו, ובין היתר, קבע הוראה ספציפית (סעיף 36ו) באשר לאופן שבו יש להגיש בקשה למתן סעדים זמניים עד להכרעה בחילוט הרכב (לאחר סיום ההליך הפלילי), והסמיך בה את פרקליט המחוז להגיש בקשות מעין אלו.
אמנם נכון כי הפסד"פ הנו חוק כללי, המסדיר את דרכי התפיסה של תפוסים ושמירת ערכם עד להכרעה באשר יעשה איתם, והוא כולל את הוראת סעיף 38 הנוגע ל"ניהול" נכסים פסידים, והוא בהחלט יכול לחול גם על רכב, ואפילו כזה אשר נתפס בהקשר לעבירות סמים, אולם זאת מקום בו לגבי רכב זה מתקיימות הוראות סעיף 32 לפסד"פ. במקרה דנן, הרכב אמנם נתפס מכוח סעיף 23 לפסד"פ, אולם בשלב בו אנו מצויים, אין המבקשת מבססת טענותיה להתקיימות התנאים לתפיסתו מכוח הוראות הפסד"פ, אלא היא מפנה בבקשתה להוראות פקודת הסמים, ועליהן היא מבססת את פוטנציאל החילוט.
אין מחלוקת כי הרכב הוחכר לאשת הנאשם תוך שימור הבעלות בידי המחכיר, דהיינו חברת הליסינג, הכל כפי שעולה מפורשות ממש/1.
האישה מחזיקה ברכב ועושה בו שימוש שוטף, והיא גם רשומה כבעלת הרכב, ולפיכך, על אף כפיפותה לזכות המחכיר, היא "בעלים" בפועל של הרכב במלואו, ולא בחלקו, ועד לסיום ההליך כנראה שתשלם את מלוא תמורתו למחכיר, או את מרביתו, ולפיכך את ההפקדה יש לגזור משווי הזכות שהיא "נהנית" ממנה ולא משווי הזכות ששולמה על ידה למחכיר עד היום.
...
אינני מקבלת טענת המשיבים כי לאור דחיית הבקשה יש להשיב את הרכב לידי האשה ללא תנאים (וגם לא את דרישתו לחיוב המבקשת בהוצאות המשיבים בגין הבקשה), שכן את אפשרות החילוט יש להבטיח בכל מקרה, מקום בו שוכנעתי כי קיים פוטנציאל ממשי לחילוט.
משכך, אני מורה על השבת הרכב לידי האשה בתנאים הבאים: א. אני אוסרת על האשה לעשות כל דיספוזיציה ברכב, לרבות העברת החזקה ברכב לאדם אחר.
אינני מקבלת את הצעת המשיבים כי יש לחייבם בהפקדה בשיעור שייגזר מתוך הסכום ששולם על ידם על חשבון הרכב עד היום בלבד.

בהליך תיק פלילי (ת"פ) שהוגש בשנת 2014 בשלום תל אביב - יפו נפסק כדקלמן:

התסקיר שנערך בעיניינו של הנאשם סוקר בהרחבה את נסיבות חייו ומשפחתו.
אין מחלוקת כי מדובר ברכב שבבעלות חברת ליסיניג (שלמה כ.א.ל בע"מ), אותו חוכרת אמו של הנאשם.
בשל חובות למוסד לביטוח לאומי הוטלו עיקולים על משכורתו של הנאשם, הוא היתמוטט כלכלית וחזר והתדרדר לפשע.
הרכב (מסוג מאזדה מ.ר. 69-171-65) יושב לבעליו, דהיינו: לחברת הליסינג הרשומה כבעלת הרכב ברישיון הרכב.
...
לשיטת ב"כ המאשימה, נוכח העובדה שחברת הליסינג כבר קיבלה תשלומים רבים מאמו של הנאשם (27 תשלומים מתוך 60), אין מקום להיעתר לבקשתה לקבל לידיה את הרכב.
ב"כ הנאשם הדגישה את התיקונים שנערכו במסגרת הסדר הטיעון בעובדות כתב האישום, כך שבסופו של דבר נותר נגד הנאשם דנא אישום אחד בלבד, ואף באישום זה הובהר כי הוא לא היה שותף מתחילה לקשר אלא רק הצטרף לו ממש עובר לביצוע ההתפרצות עצמה.
אשר על כן ולאור כל האמור לעיל אני גוזר על הנאשם את העונשים הבאים: (א) 12 חודשי מאסר לריצוי בפועל, החל מיום מעצרו (20.8.13).

בהליך תיק אזרחי בסדר דין רגיל (ת"א) שהוגש בשנת 2022 בהמחוזי תל אביב - יפו נפסק כדקלמן:

המחלקה הכלכלית בבית המשפט המחוזי בתל אביב - יפו ת"א 23215-02-22 מור שרותי הפצה ר.ח בע"מ ואח' נ' מ.ס.ש הפצה מיתקדמת בע"מ ואח' מספר בקשה:1 ו-7 לפני כבוד השופטת סיגל רסלר-זכאי מבקשים: (תובעים) 1. חברת מור שרותי הפצה בע"מ 2. דרור ציון זיתוני 3. וורקר שירותי רכב וליסינג בע"מ ע"י ב"כ עו"ד לדרמן, קרני וסיבאט משיבים: (נתבעים) 1. מ.ס.ש הפצה מיתקדמת בע"מ 2. שלמה סורידרוב 3. שמואל מויסה ע"י ב"כ עו"ד מזור החלטה
לפני בקשת הנתבעים לביטול ההחלטה מיום 10.2.2022, על הטלת עיקולים אצל לקוחות התובעת, בהתאם לרשימה (נספח 1 לבקשה), על כספים שיגיעו לנתבעים, על חשבונות הבנק של נתבעת -1 וכן על רכבי נתבעת 1, אשר בהתאם לנטען העבירו לבעלותם, עד לסך של 10,000,000 ₪.
סוגיה זו פורטה בהרחבה על ידי שמואל בחקירתו הנגדית, ומפאת צינעת הפרט לא ארחיב במסגרת ההחלטה (ראו עמ' 34 לפרוטוקול הדיון).
...
לסוגייה זו השלכה לטענת המשיבים, שהועלתה לראשונה בדיון בבקשה לביטול עיקולים, לכך שדין התביעה להידחות, בהיותה תביעה נגזרת, אשר הוגשה בהעדר הרשאה ומבלי שקויימו התנאים הקבועים בסעיף 194 לחוק החברות, תשנ"ט-1999 (להלן: "החוק").
לשלב זה של הדיון ולצורך הכרעה בבקשה להטלת עיקולים, אני קובעת כי די בהחלטת דירקטוריון החברה מיום 30.1.2022, כדי להוות ראיה לנקיטת ההליכים בהתאם לחוק.
לסיכום, בהינתן שיקולי מאזן הנוחות וההכבדה, לאור הדרישה להוכחת עילת התביעה והצגת ראיות לכאורה להוכחתה, החלטתי לקבל את הבקשה להטלת עיקולים עד לסכום של 2,500,000 ₪ בלבד.
בנסיבות, אי מורה על ביטולו של העיקול נשוא סעיף א' לבקשה על מחזיקים נוספים ומעבר לסכום זה. בנוסף, אני מקבלת את הבקשה להטלת עיקול זמני על יתרת הסכום על דירתו של שלמה – נשוא סעיף ה' לבקשה להטלת עיקולים ומותירה על כנו את העיקול נשוא סעיף ז' לבקשה.
בנסיבות אלו, החלטתי שכל צד ישא בהוצאותיו.
קבלת מראה מקום

השאירו פרטים והמראה מקום ישלח אליכם



עורכי דין יקרים, חיפוש זה מגיע מדין רגע - מערכת המאפשרת את כל סוגי החיפוש בהקלדה בשפה חופשית מתוך הפסיקה בנט המשפט ובבית המשפט העליון. כחלק ממהפכת הבינה המלאכותית, אנו מלמדים את המערכת את השפה המשפטית, אי לכך - אין יותר צורך לבזבז זמן יקר על הגדרות חיפוש מסורבלות. פשוט כותבים והמערכת היא זו שעושה את העבודה הקשה.

בברכה,
עו"ד רונן פרידמן

הצטרפו לאלפי עורכי דין שמשתמשים בדין רגע!

בין לקוחותינו