כמו כן אמר בית הדין הארצי בע"ע 502/05 אסף גרטי - מדינת ישראל - משרד הפנים מיום 25/7/06 כי:
" הגדרת חושף מעשים בלתי תקינים והמגבלות על "חשיפת שחיתויות" – סעיף 2 לחוק ההגנה על עובדים מגדיר מיהו העובד הזכאי להגנה מכוח החוק, כך: "...עובד... שהגיש תלונה נגד מעבידו או נגד עובד אחר של אותו מעביד, או שסייע לעובד אחר בקשר להגשת תלונה כאמור". הגנת החוק ניתנת רק לעובד המגיש את התלונה בתום לב..
מעבר לצורך נציין עוד כי על פי הפסיקה, אפילו אם הפיטורין היו שלא כדין, (מה שלא ננקבע כאן), לא בהכרח הסעד הניתן הוא סעד של החזרה לעבודה, ובית הדין ייתן סעד של השבה לעבודה רק אם ראה כי הענקת פיצויים בלבד לא תהיה צודקת , וכי בית הדין יביא בחשבון את השפעת הצוו על יחסי העבודה במקום העבודה ואת האפשרות שעובד אחר ייפגע (כעולה מסעיף 3(א) לחוק ההגנה על עובדים).
לפיכך, ולמרות התקופה הארוכה בה עבד המבקש, וההערכה המקצועית לה זכה במהלך השנים ולמרות טענותיו שפורטו לעיל בהרחבה, במצב שנוצר, מאזן הנוחות נוטה לטובת המשיבה, ואין מקום להחזירו לעבודה.
...
אעפ"כ בנסיבות העניין – כולל הטענות הנוספות שהועלו לעניין התנהלות המבקש ביחס לעובדים, אווירת הפחד והחשדנות וכולל התסיסה שהגיעה לאחר גילוי המכשיר – לא מצאנו מקום להתערב בקביעת המשיבה כי מדובר ב"אירוע מחפיר" המצדיק הליך פיטורין שלא על דרך של בי"ד משמעתי.
למען הסר ספק יצויין כי אף לא מצאנו כל פגם אחר לכאורה בהליך השימוע המצדיק את התערבות בית הדין.
סוף דבר:
הבקשה לסעד זמני – נדחית.