הרחבת זכאות לפיצוי לפי חוק פלת"ד

בבסיס הרובד המשפטי עומד סעיף 7 (2) לחוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים אשר קובע כי מי שנהג ברכב תוך הפרת החוק לתיקון דיני העונשין (שימוש ברכב ללא רשות) , תשכ"ד 1964, וכן מי שהיה מצוי ברכב ביודעו שנוהגים בו כאמור, אינם זכאים לפיצויים לפי חוק הפלת"ד. במישור הראייתי קיימת מחלוקת מהותית בין הצדדים האם אכן התובע מס' 2 עשה שימוש ברכב של בנו ללא רשות, וכן האם התובעת מס' 1 (כנוסעת) ידעה שנוהגים בו ללא רשות.

אין מחלוקת כי עילה זו הוכחה עקב נסיבות התאונה (פגיעה מאחור), וכן הרשעה בפלילים של הנתבע מס' 1 בגין מעורבותו בתאונה הנ"ל. לעניין הנזק והפיצויים, אינני רואה צורך להרחיב את היריעה מעבר לידרוש.

...

שקלתי את טענות הנתבעים לעניין זה ואני מחליט לדחות טענות אלה הן מאחר ועדות התובעים נתמכת בעדות הבן (למרות שמדובר בעדים שהם קרובי משפחה מדרגה ראשונה), והן מאחר והתרשמתי באופן חיובי מעדותם במהלך הדיון שהתקיים בפני ואני נותן אמון באמיתות גרסתם.

אמנם המומחה נחקר על חוות דעתו בבית המשפט על ידי ב"כ התובעים תוך ניסיון להביאו לשינוי המסקנה הסופית (לפיה לא נותרה נכות צמיתה למי מהתובעים), אך לא שוכנעתי כי קיים נימוק מיוחד שיצדיק סטייה מקביעתו של המומחה.

למרות שב"כ התובעים פירט ראשי נזק המתייחסים להפסדי שכר בעבר ובעתיד וכן רכיבי הוצאות שונים וכן נזק לא ממוני והגיע לסכומים גבוהים במיוחד, ומנגד, הציע ב"כ הנתבעים (בשאלת הנזק) סכום גלובלי וכללי ללא פירוט – נחה דעתי לפסוק לכל אחד מהתובעים את הפיצוי הבא: בגין נזק לא ממוני סך של 15,000 ₪.

סוף דבר אני מקבל את התביעה ומחייב את הנתבעים, הדדית, לשלם לתובעים (באמצעות ב"כ) את הסך 36,000 ₪ בצירוף החזר אגרת משפט וכן שכ"ט עו"ד בשיעור 15%.

בתשובת התובעים לסיכומי הנתבע מפנים ראשית התובעים לכך כי בסעיף 8 לכתב ההגנה כותב הנתבע: "העזיבון לא יכול לתובע לפי חוק הפלת"ד וזאת בהיעדר ביטוח לרכב בו נהגה המנוחה ערב התאונה, כן אינו יכול לתבוע לפי פקודת הנזיקין היות והמנוחה היא האשמה הבלעדית בתאונה כאמור לעיל". משכך, למעשה הנתבע טוען בכתב ההגכנה כי חוק הפלת"ד לא חל בנסיבות העניין וכל טענותיו בסיכומים מהוים אפוא משום "הרחבת חזית" אסורה.

ביחס לראש נזק זה טוען, הנתבע כי ככל שבית המשפט יקבע כי התובעים משוללי זכאות תביעה לפי חוק הפלת"ד אין הצדקה בנסיבות העניין כי יפסק להם פיצוי מעבר לתביעה על פי חוק הפלת"ד כך שהפיצוי ההולם צריך להיות 25% מהסכום המאקסימאלי.

...

תוחלת חייה של המנוחה היה עד גיל 85, כך שמדובר ב- 21 שנה – אני מקבל את החישוב המופיע בסיכומי התובעים ומוסיף בגין חישוב הפסדי הכנסה מקצבת זקנה סך של 66,972 ₪.

בהקשר זה טוענים התובעים בתשובתם תוך הפניה לפסיקה בין השאר בע.א. 2591/09 בעניין אנואר אלנסאסרה והדר נ' אברהם שליסל, כי חישוב הפיצויים גם לתאונות דרכים שמקור החיוב הוא בפקודת הנזיקין הוא על פי הפרמטרים של פקודת הנזיקין ולא של חוק הפלת"ד ושם נקבע בין השאר: "אשר על כן כל עוד לא תוקנה החקיקה הקיימת אין להגביל את תביעות המשיבים בהתאם לתקנות הקבועות בחוק הפיצויים – ובדין נקבע כך על ידי הערכאות הקודמות". לאחר שבחנתי את הטענות בהקשר זה אני סבור כי חוק הפלת"ד אינו מגביל את בית המשפט בפיצוי בהקשר זה אבל אני סבור שהסכומים המצוינים על ידי התובעים הם מופרזים בהקשר נתוני תיק זה ואין בדעתי לפסוק סכומים גבוהים שכאלה.

סכום זה ישלם הנתבע לתובעים תוך 30 יום שאם לא כן יישא הסכום הפרשי הצמדה וריבית כחוק.

משכך, אין להתיר לקרנית להרחיב בשנית את גדר המחלוקת, בשלב זה. יש לזכור כי בהתאמה, כל צד מכלכל את צעדיו ומחליט איזה עדים לזמן לישיבת ההוכחות.

אי חלות סעיף 7א לחוק הפלת"ד - האמנם ? סעיף 7(5) לחוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים התשל"ה-1975 (לעיל ולהלן: "חוק הפלת"ד") מורה כי "מי שנהג ברכב ללא ביטוח לפי פקודת הביטוח או כשהביטוח שהיה לו לא כיסה את שימושו ברכב" לא יהיה זכאי לפיצויים לפי חוק הפלת"ד. עם זאת, סעיף 7א לחוק הפלת"ד מורה כי: "על אף האמור בסעיף 7(5), מי שניפגע כשנהג ברכב בהיתר מאת בעליו או את המחזיק בו, ללא ביטוח לפי פקודת הביטוח, או כשהביטוח אינו מכסה את שימושו ברכב, והוא לא ידע על כך ובנסיבות הענין גם לא היה סביר שיידע, יהא זכאי לתבוע פיצויים מן הקרן כפי שזכאי לכך נפגע לפי סעיף 12(ב)". מכאן, נהג חסר ביטוח לא יהיה זכאי לפיצויים על פי חוק הפלת"ד אלא אם עמד בשלושה תנאים מצטברים הקבועים בסעיף 7א לחוק הפלת"ד: האחד, נהיגה בהיתר מאת הבעלים/מחזיק של הרכב; השני, יסוד סובייקטיבי – אי ידיעת הנהג בדבר העידר כסוי בטוחי תקף; והשלישי, יסוד אובייקטיבי – נורמאטיבי – כי בנסיבות הענין לא סביר היה שהנהג ידע על העידר הביטוח (ראו למשל: רע"א 8744/08 קרנית קרן לפצויי נפגעי תאונות דרכים נ' ויצמן (21.11.10) - להלן- "עניין ויצמן"; ע"א 8684/11 אלקיים נ' עיזבון יבור (25.6.14) – להלן "ענין יבור"; רע"א 9478/12 קרנית נ. אי. אי. גי חברה לביטוח (24.1.13) – להלן "ענין קרנית"; רע"א 2853/96 קרנית נ' פרח פ"ד נג(1) 680 (1999)- להלן- "עניין פרח"; ת.א. (מחוזי חיפה) 11825-06-14 פלוני נ' רוסטיסל פיז פיודור (30.8.18); ת.א (מחוזי מרכז) 10620-8-12 מ"י נ' קרנית- קרן לפצוי נפגעי תאונות דרכים (2.7.17); א. ריבלין "תאונת הדרכים תחולת החוק, סדרי דין וחישוב פיצויים" (2011) עמ' 524-527 – להלן "תאונת הדרכים").

...

מסקנה זו עולה בקנה אחד עם מדיניות משפטית נאותה, לפיה, יש להטיל על בעל עסק מסוג דא את החובה לוודא קיום ביטוחים לכלי הרכב שמוקצים על ידו ללקוחות לשימוש אקראי במהלך טיול מאורגן, ולא לדרוש מלקוחותיו לבחון את סוגיית הביטוח של הרכב שהוקצה לו במסגרת הטיול לשימוש אקראי תחילה.

לפיכך, אני קובעת כי קרנית חבה בפיצוי התובעים.

סוף דבר אני מחייבת את הנתבעת מס' 2, לשלם לתובעת מס' 1 סכום של 10,350 ₪, בצירוף שכ"ט עו"ד בהתאם לחוק הפלת"ד. הסכום הפסוק הנ"ל ישולם תוך 30 יום מיום המצאת פסק הדין לצדדים, שאם לא כן יישא סכום זה הפרשי הצמדה וריבית כחוק, החל מהיום ועד התשלום המלא בפועל.

ואולם, כאמור, טענות מסוג זה כבר נדונו בפסיקתו של בית משפט זה, ונקבע כי אין בהן כדי להטיל מיגבלות על זכותו של נפגע, חסר זכאות לפי חוק הפלת"ד, לתבוע פיצוי על נזקיו לפי דיני הנזיקין הרגילים, בין היתר לנוכח כוונתו המפורשת של המחוקק בהקשר זה (להרחבה בהקשר זה ראו, לדוגמא: ע"א 2591/09 אלנסארה נ' שליסל, פס' 18-14 (22.2.2011)).

...

ויודגש: אין בידי לקבל את טענת המערערת, שלפיה דחיית פרשנותה הנדונה תספק תמריץ שלילי לנהגים לעמוד בחובת הביטוח המוטלת עליהם.

ולסיכום נקודה זו, אף בענייננו יפים דברי המשנה לנשיאה א' ריבלין בעניין אלנסארה: "אם בוחנים את מצבו של מי שתובע במסגרת פקודת הנזיקין, קודם מעשה, הרי שעומדים בפניו מכשולים שאינם ניצבים בפני התובע על פי חוק הפיצויים. 'המקל' שחובטים בו, בשל שהפר את חובת הביטוח, כבד דיו, עד שאין לחבוט בו ב'מקל נוסף'" (שם, פס' 18).

סוף דבר לנוכח כל האמור לעיל, אציע לחבריי כי נדחה את הערעור.

שאלת האחריות ועילות התביעה לעניין האחריות לתאונה, העניין פשוט למדי ואין צורך להרחיב בו. נתבע 1 הורשע, על פי הודאתו בגרימת מותו של המנוח כתוצאה מרשלנותו, בכך שניכנס לצומת באור אדום וגרם לתאונה.

לאחר מכן, מכיוון שנקבע כי התובעת 2 אינה זכאית לפצוי לפי חוק הפלת"ד, יש לחלץ מתוך תביעת התלויים, את חלקו של התובע 3 בלבד.

...

לא הובאה כל עדות או ראיה להוכחת אשם תורם מצד המנוח ועל כן אני קובע כי האחריות לתאונה מוטלת על נתבע 1 באופן מלא.

בעדותה בעמ' 6 לפרוטוקול חזרה על גרסתה זו. יחד עם זאת, לא הובאה כל ראיה לתמוך בגרסה זו. על כן, בהתחשב בכך שלמנוח לא הייתה אשרת עבודה ובכך שלא הובאו ראיות נוספות להכנסות כלשהן, אני קובע כי לא הוכח שלתובע היו הכנסות ממשיות עובר לתאונה.

התוצאה התוצאה היא כי התביעה מתקבלת.