בבקשה המתוקנת טענו המבקשים כי דירקטוריון טבע אישר את עסקת אקטביס בפזיזות ובאדישות לחובותיו כלפי החברה, וזאת בין היתר לאור לוח הזמנים המהיר בו אושרה העסקה, ומאחר שמנכ"ל טבע אישר אותה עוד לפני שנודעו לטבע כלל הנתונים הרלוואנטיים של אקטביס ואלרגן.
לטענת הייט, סכום זה משקף רק חלק קטן מהכספים שטבע נדרשה לשאת בהם בקשר עם הסכם הלידודרם, שכן רק בשנת 2018 הבשילו חלק מהסכמי הפשרה בתביעות הייצוגיות שהוגשו בהקשר זה. בנוסף הושגה בשנת 2019 פשרה נוספת בתביעה שהגישה מדינת קליפורניה לגבי הסכם הלידודרם שסכומה לא היה ידוע להייט במועד הגשת הבקשה.
בהקשר של תביעה נגזרת, יש להביא בחשבון גם שיקולים הנוגעים לטובת החברה, כגון החסכון בזמן ובעלויות שהיו כרוכות בניהול התביעה, ובכלל זה עלויות ישירות ועקיפות כמו עיסוק של עובדי החברה בהכנות לתביעה, חשיפת מידע וחומר שהחברה לא מעוניינת בחשיפתם, השלכות עתידיות לעובדה שהחברה תובעת עובדים לשעבר בה וכד'.
בפסק הדין בת"א (כלכלית) 48851-02-12 מטרת מיזוג חברות בע"מ נ' אולטרה שייפ מדיקל בע"מ (16.07.2012), קבע השופט ח' כבוב שכאשר בית-המשפט נידרש לבחון את היתנהגות הדירקטורים, המבחן העקרי שיש ליישמו הוא מבחן השיקול הדומינאנטי, שמכוחו בודק בית-המשפט מה היה השיקול העקרי שהנחה את הדירקטוריון בהחלטתו.
יחד עם זאת, היא תזכה למשקל משמעותי בבחינת טיבו של הסדר הפשרה (להרחבה על הבסיס התאורטי לעמדה זו, ראו אסף חמדני ורות רונן "מי שולט בתביעה הנגזרת?" ספר דנציגר 211, 230-229).
...
למסקנה דומה הגיע בית-המשפט בעניין אוסטרובסקי, בו נוספה מדרגה נוספת על זו שנקבעה בעניין רייכרט, לאור ההבדלים בין שני ההליכים ביחס למשך ההליך ומידת ההשקעה של עורכי-הדין בהם.
יישום המדרגות שנקבעו בעניין רייכרט ובעניין אוסטרובסקי מביא למסקנה לפיה הסכום הכולל של שכר הטרחה והגמול צריך לעמוד על 12,353,200₪.
אני סבורה כי יש להפחית מסכום זה, לאור העובדה שבהליך הנוכחי לא נדונה לגופה אף אחת מבקשות האישור (בניגוד לעניין אוסטרובסקי בו הושג הסכם הפשרה לאחר שהבקשה לאישור תביעה נגזרת אושרה על-ידי בית-המשפט).
