התובעים מציינים כי כל הנתבעים, למעט הנתבע 3, נכחו בפגישות ושמעו על ההיתר להרחבות ועל החלטת הועדה המקומית שכללה בין היתר את הבקשה לבניית מרתף בדירת התובעים ולא היתנגדו לכך.
בכל הנוגע לבקשה להיתר ההרחבות, הנתבעים טוענים כי הבקשה נתבקשה אך ורק להרחבה דו צדדית של שתי דירות אמצעיות בקומת הקרקע ודירה אחת בקומה א', כולל בניית ממ"ד עבור כל אחת מהדירות.
...
"
עוד נקבע כי:
"אין בתביעה שכנגד כל טענה בנוגע לפגם בהליך השיפוטי לאישור הסדר הדיוני שבין הצדדים. למעשה, אין בידי התובעים שכנגד גם כל טענה בדבר בטלות ההסכם. התובעים טוענים לזכותם לביטול ההסכם (אשר קיבל תוקף של החלטה כאמור) בשל מצגי שווא, הטעיה וחוסר תום לב של הנתבעים שכנגד וטעות בהתקשרות מצידם, כל זאת כאשר התובעים שכנגד היו מיוצגים באותה העת".
כלומר- המפקח בהחלטתו מיום 16.6.2016 הורה על מחיקת התביעה הן בסוגית הסעד ההצהרתי לחיוב הנתבעים לחתום על התכניות מחדש והן באשר לסעד ההצהרתי לביטול ההסכמות מיום 18.10.2015, ולכן איני נדרש להכריע בגין סוגיות אלו, כך שדין הטענות הנוגעות לצו עשה לחיוב הנתבעים לחתום על התכניות מחדש נידחות, באשר הן הוכרעו עוד בטרם הועבר ההליך לבית משפט זה.
למעלה מן הצורך אעיר, כי גם עמדתו של כב' המפקח הבכיר לגוף העניין מקובלת עלי לחלוטין.
בנוסף, התובעים טענו בכתב ההגנה שהגישו בהליך בפני המפקח כי:
"לאור העבודה שההיתר להחרבת הדירות פקע, אין משמעות ובסיס להיתר שניתן לבניית המרתף, שכן לא ניתן לבצע את הבניה של המרתף ללא ביצוע ההרחבה של הדירות על פי היתר ההרחבות האמור. הדבר אף מעוגן מפורשות בהיתר המרתף. בנסיבות אלה מגישים הנתבעים 2-1 בקשה לבטל את היתר זה. בנסיבות אלה ממילא דין התביעה להידחות שכן הפכה לתיאורטית".
מכאן שהתביעה לנזקים בשל היתר המרתף מתייתרת, זאת שעה שהתובעים מיוזמתם את ההיתר למרתף.
סוף דבר
הפועל היוצא הוא שהתביעה נדחית אפוא במלואה.
