הרחבת בית של נכה בכיסא גלגלים

המשיב ביקש להשפט ובמועד הדיון טען כי רכבו משמש להסעת נכים וכי במועד נשוא דו"ח החניה, הגיע למקום על מנת לאסוף נכה בכיסא גלגלים.

מסקנתו של בית משפט קמא היתה כי מעשהו של המשיב "מהוה סטייה קלה בבחינת זוטי דברים" כמשמעותה לפי סעיף 34 יז' לחוק העונשין, וקבע כי למרות שלשון סעיף 76(ב) לתקנות התעבורה מתייחס למונית ולא לרכב הסעה לאנשים עם מוגבלות, יש להחילו גם על רכב הסעה בשכר המיועד לאנשים עם מוגבלות בנסיבות דומות.

קביעת בית משפט קמא בנוגע לפרשנות המרחיבה של תקנה 76(ב) לתקנות התעבורה, תיגרום לכך שיכלי רכב ללא תוו נכה, לרבות רכבים פרטיים, יחנו במקומות אסורים בכל רחבי העיר ויוכלו לטעון כי המתינו או הובילו נוסע בעל מוגבלות וכך תגרם אנדרלמוסיה והפרעה משמעותית בתנועה.

...

אני מקבלת את טיעונה של ב"כ המערערת לפיה גם ההיתר הקבוע בתקנה 76(ב) לתקנות התעבורה, המתיר לנהג מונית לעצור בתחום "אין עצירה", מיועד לעצירה לצורך איסוף והורדה של נוסעים ותו לא. וכי אין מדובר בחנייה במקום אסור לצורך המתנה לבואו של נוסע.

לאור כל האמור לעיל, אני מקבלת את הערעור, מבטלת את פסק דינו של בית משפט קמא ומרשיעה את המשיב על פי הודאתו בישיבת ההקראה ביום 5.1.17.

דירת האם בה מתגורר התובע מצויה בקומת קרקע של בית משותף (בכניסה אמצעית בבנין בן שלוש), מכילה שני חדרי שינה וחדר מגורים, ושטחה עומד על כ- 70 מ"ר. בנגוד להצהרת האם כי עת עבר התובע להתגורר עימה, לא היה הבית מותאם לנכה המרותק לכסא גלגלים, הוכח כי עובר לתאונה הותאמה דירת האם לצרכיה של אחותו המנוחה של התובע, אשר סבלה מנכות מגיל צעיר, והיתה מרותקת לכסא גלגלים, התגוררה עם אמה עד אשר נישאה ורכשה לעצמה דירה.

ד"ר פרבר אשר בדקה את התובע פעמיים, ועמדה בהרחבה בעדותה על פגיעתו הקוגניטיבית של התובע בעקבות התאונה (עמ' 48- 50 לפרוט'), לא ראתה לנכון לקבוע כי נכותו המשולבת של התובע גרמה לפגיעה בכושר השיפוט שלו, במידה המצריכה מינוי אפוטרופוס, וב"כ התובע נימנע מלחוקרה בנקודה זו. לפיכך, איני רואה לפסוק פיצוי בראש נזק זה. כאב וסבל בנתונים המפורטים לעיל, נכותו הרפואית הצמיתה של התובע בשיעור של 100%, מניין ימי האישפוז המרובים, זכאי התובע לפצוי בגובה הסכום המקסימלי בראש נזק זה, בתוספת ריבית מיום התאונה - 189,680 ₪.

...

אין בידי לקבל את טענת התובע, כי פגיעתו של התובע בעקבות התאונה לא גרמה לו קיצור בתוחלת חייו, או כי הוא נמוך מהערכתה של ד"ר פרבר.

לאחר שבחנתי את טענות הצדדים, אני רואה לדחות את תביעת התובע בראש נזק זה. לא נעלם מעיני כי במהלך אשפוזו בעקבות התאונה ובהיותו מחוסר הכרה, הוכרז התובע פסול דין, ובית משפט לענייני משפחה בבאר שבע מינה תחילה את אחותו וגיסו כאפוטרופסים זמניים על גופו.

משנקבע כי אם יפנה התובע לקבלת ההטבות, לאחר שיעסיק מטפל זר בעל רשיון נהיגה שיתגורר עמו, או אדם אחר שיוכל לשמש עבורו "מורשה נהיגה", לא תהיה כל מניעה לאשר לו הטבה זו. בנסיבות העניין מקובלת עלי טענת הנתבעת כי יש להורות על ניכוי רעיוני של מלוא ההטבות בניידות להן הוא זכאי.

בהעדר כושר השתכרות לתובע בשוק הפתוח משנקבע כי הוא אינו כשיר לנהוג עקב נכותו, ומשנקבע כי הרכב המתאים לו בגין נכותו הינו רכב מסוג VAN, סבורני כי שיעור הקבצה לו זכאי התובע הוא על פי חלופה ד בטבלה -"אינו נוהג ואינו משתכר" – בסך של 974,453 ₪.

הבקשה דנן בבקשתם נסמכים המבקשים, בעקרו של דבר, על פסק דינו של בית משפט זה בעיניין נחום, וטוענים כי פסקי הדין של הערכאות קמא אינם מתיישבים עם ההלכה שנקבעה שם. לגופם של דברים, נטען כי בעיניין נחום נדחתה העמדה לפיה הובלת אנשים או מטען בתוך מקום גאוגרפי אחד אינה מהוה "תחבורה יבשתית" ונקבע כי הכלים אשר יבואו בגדר "רכב מנועי" לפי חוק הפיצויים הם כלים בעלי מנוע, ארבעה גלגלים, הגה וכיסא נהג, אשר נעים אופקית באופן חופשי על מישור (ולא על מסילה), בעודם עמוסים במטען, ואשר הסיכון התעבורתי הוא הסיכון הדומינאנטי בעבודתם.

טעמיה של הלכה זו הובהרו בעיניין לוי בהתייחס לתכלית הכללית שעמדה בבסיס תיקון מס' 4 לחוק הפיצויים (חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים (תיקון מס' 4), התשמ"ג-1983 (להלן: התיקון)) (במסגרתו בין היתר הוכנסה הגדרה מרבה של "טרקטור" לכלל "רכב מנועי"), והיא למנוע הרחבת יתר של המונח "רכב מנועי". וכך צוין בדברי ההסבר להצעת החוק: "... מכיוון שתאונת דרכים כמשמעותה בחוק יכולה לקרות לאו דוקא בדרך, רבו הנוטים להרחיב את משמעות המונח רכב, ויש השואלים אם אין נכללים בו כלים ימיים, מטוסים, כלי עבודה למיניהם, כלי שעשועים לילדים, עגלות נכים, מדרגות נעות, מעליות וכדומה. [...] מוצע למנוע הרחבת יתר של המונח 'רכב' ולמעט מההגדרה כיסא גלגלים, עגלת נכים ומדרגות נעות." (הצעת חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים (תיקון מס' 5), התשמ"ב-1982, עמ' 82).

...

עוד לטענתם, סיווג המלגזה בעניין נחום כ"רכב מנועי" מחייב את המסקנה כי אף הבובקט בא בגדר הגדרה זו. דין הטענות להידחות, שכן הקביעות העובדתיות של הערכאות קמא לגבי מאפייניו של הבובקט מעלות תמונה שונה מזו אשר עולה ממאפייני המלגזה המתוארים בעניין נחום, ומכאן ההצדקה למסקנה השונה לגבי סיווגם של כלים אלה.

בהתאם, נקבע כי המלגזה אשר נדונה בעניין נחום (ואשר תמונתה הוגדרה כת/1) אכן "נועדה לפעול בין מקומות גאוגרפיים שונים" (שם, בעמוד 668), וכי "תחבורה יבשתית" היא ייעודה העיקרי של מלגזה זו. לצד האמור, הודגש כדלקמן: "כדי למנוע אי-הבנות, נחזור ונדגיש שעוסקים אנו במלגזה אשר תמונה שלה הוצגה בפנינו (ת/1)... זוהי מלגזה אשר כדוגמתה קיימות מלגזות רבות שנעשה בהן שימוש להובלת מטענים ממקום גאוגרפי אחד למשנהו. מכאן, שמסקנתנו במקרה הנוכחי אינה מסקנה כללית, המתייחסת לכל 'מלגזה' באשר היא. בכל מקרה ומקרה, יש לבחון אם המלגזה שבה מדובר, על-פי טיבה ועל-פי סוגה, אוצרת בחובה סיכון תחבורתי שהוא הסיכון הדומיננטי בפעולתה" (שם, בעמוד 670).

סוף דבר לאור כל האמור לעיל, אציע לחבריי לדחות את הערעור.

האחד, בהגדרת "תאונת דרכים" הוצע, כי אחרי הדיבור "עקב שימוש ברכב מנועי", יבוא "למטרות תחבורה" (סעיף 1(1) להצעה השני, כי תוחלף ההגדרה של "רכב מנועי" בהגדרה חדשה בזו הלשון: "... רכב הנע בכוח מיכאני על פני הקרקע ועיקר יעודו לשמש לתחבורה יבשתית, לרבות טרקטור ומכונה ניידת הכשירה לנוע בכוח מכאני בכביש, ולמעט רכבת, כיסא גלגלים, עגלת נכים ומדרגות נעות כלי נגרר או נתמך על ידי רכב אחר אינו רכב בפני עצמו, אולם אם הוא מחובר לרכב, דינו כחלק מאותו רכב" (סעיף 1(2)).

בדברי ההסבר להצעת החוק נאמר כי הפירוש שניתן לדיבור "תאונת דרכים" בפסיקתו של בית המשפט העליון - ובעיקר בפרשת שולמן - הרחיב את תחולת החוק מעבר למטרות שלשמן חוקק.

...

נמצא, כי חזקה חלוטה זו חלה, בין השאר, באותם מצבים בהם תחולתה של ההגדרה הבסיסית נמנעת משום שהמאורע נגרם תוך כדי הפעלת הרכב שלא "למטרות תחבורה". פרופ' אנגלרד ציין כי "זוהי מסקנה בלתי רצויה מבחינה שיטתית, אך דומה, כי לפי פשט לשון ההוראה אין מנוס מלהסיקה" (אנגלרד, בספרו הנ"ל, עדכון משולב, בעמוד 67).

גישה פרשנית זו אינה מקובלת עלינו.

מטעמים אלה אנו מקבלים הערעור.

. ש: יש בתמונה עוד עמוד בטון, בנוסף רכב מגיע מימין והרכב שלי לא יכול להפריע לשום רכב או משאית שיפנו ימינה לתוך הרחבה של בית המשפט, זו פניה ימינה.

במקרה שלפנינו, כאשר הנאשם מתנייד בכיסא גלגלים, אני סבור כי החניון המצוי מעבר לכביש, אשר מצריך את הנאשם לקום מכיסאו על מנת לעלות על מדרכות, וכן לחצות כביש דו מסלולי אינו מספיק "סמוך" לבית המשפט, ובנסיבות המקרה אני סבור שהנאשם עמד בנטל להוכיח שלא היה מקום פנוי מספיק בסמוך למקום בו העמיד הנאשם את רכבו.

אני סבור, כי כשם שיש להבחין, לעניין חוק הנכים בין מקום סמוך בהקשר של נכה משותק רגליים המתנייד בכיסא גלגלים בלבד, לבין נכה אחר, כך יש ליצור מקומות חניה שיוחדו לנכים שכאלה.

...

נוכח האמור, אני סבור כי הנאשם עמד בנטל, במאזן ההסתברות, להוכיח הגנתו הקבועה בסעיף 2 לחוק הנכים.

אני סבור, כי כשם שיש להבחין, לעניין חוק הנכים בין מקום סמוך בהקשר של נכה משותק רגליים המתנייד בכסא גלגלים בלבד, לבין נכה אחר, כך יש ליצור מקומות חניה שיוחדו לנכים שכאלה.

סוף דבר מחמת הספק שיש לי האם רכבו של הנאשם הפריע הפרעה ממשית לתנועה, אני מזכה את הנאשם מהעבירה שיוחסה לו בכתב אישום.