לפניי ערעור על החלטתה של ועדת הערר לפי חוק תגמולים לאסירי ציון ולבני משפחותיהם, התשנ"ב-1992 (להלן: חוק אסירי ציון או: החוק).
בהחלטה האמורה, נדחה ערר שהגיש המערער על החלטת ועדת הרשות לאסירי ציון (להלן גם: ועדת הרשות) הפועלת לפי החוק, אשר בהתאם לה נדחתה בקשת המערער להכיר באמו המנוחה כ"הרוגת מלכות".
עם כל הצער בגין הסבל שהיה מנת-חלקה של אמו של המערער, אשר מהעדויות עולה כי הייתה אשה טובת-לב ומסורה, אשר למרבה הצער נפטרה בטרם הגיעה לארץ ישראל בה חלמה לחיות עם משפחתה; ועם כל האמפתיה למערער ולפועלו הצבורי לזכר הנספים מבני הקהילה האתיופית במסעם המפרך ארצה - אין להתערב בהחלטותיהן של שתי הועדות לדחות את הבקשה להכיר באמו המנוחה של המערער כ"הרוגת מלכות", וזאת מאחר שלא הוכחו תנאי ההגדרה לפי סעיף 1 לחוק אסירי ציון.
...
המערער הדגיש בטיעוניו כי פעל רבות למען עליית יהודי אתיופיה לארץ, ינק את הציונות מהוריו, פעל להקמת אנדרטה בהר הרצל לזכר הנספים והנעדרים בני הקהילה האתיופית בדרכם לישראל, ואף כתב ספר על כך. מנגד, טענת המשיב היא כי דין הערעור להידחות, וזאת ממכלול הטעמים שפורטו בעיקרי הטיעון מטעמו.
בהתחשב במכלול הטעמים האמורים, דינו של הערעור להידחות.
בסיום הדברים, ולמען שלמות התמונה, אציין כי דין הערעור היה להידחות גם על הסף, שכן הערעור הוגש באיחור של כחודש ימים (ראו: סוף פס' 4 בדבריי לעיל) בלא שהמערער עתר בבקשה מתאימה להארכת מועד.
אשר על כן, הערעור נדחה.
