הרג כפול עונשי מאסר עולם חופפים

בית המשפט השית על השלושה את העונשים הבאים: המערער בע"פ 4713/16 (להלן: יוסף) נדון למאסר עולם ו-20 שנות מאסר נוספות במצטבר בגין העבירות הנוספות בהן הורשע; המערער בע"פ 2067/16 (להלן ולשם הנוחות: המערער 2) נדון למאסר עולם ו-3 שנות מאסר בחופף; המערער בע"פ 2277/16 (להלן ולשם הנוחות: המערער 3) נדון בדעת רוב ל-21 שנות מאסר, בעוד דעת המיעוט סברה כי גם עליו יש להטיל מאסר עולם.

אציג בתמצית שבתמצית את קוי ההגנה של שלושת המערערים שבפנינו: יוסף – לטענתו, יש לפטור אותו מאחריות פלילית בשל סייג אי השפיות הקבוע בסעיף 34ח לחוק העונשין, לחלופין יש לייחס לו עבירה של הריגה בשל מצבו הנפשי, ולחלופי חלופין יש להקל בעונשו מכוח סעיף 300א לחוק העונשין.

לא בכדי תיקן המחוקק את סעיף 144ו לחוק העונשין, ולפיו מניע גזעני או עוינות כלפי ציבור מהוה נסיבה מחמירה, שעשויה להביא גם לכפל העונש בעבירות מסוימות (הסעיף עצמו אינו רלוואנטי לענייננו, באשר הוראתו ממעטת עבירות שהעונש שנקבע לגביהן הוא מאסר של עשר שנים ומעלה).

...

בפסק הדין עמד השופט דנציגר על מכלול השיקולים במקרים של רצח על ידי קטינים, וכי על אף ההתחשבות בעצם הקטינות ובשיקולי השיקום: "למרות האמור עד כה, קבע בית משפט זה בעת האחרונה כי בשל ריבוי מעשי האלימות החמורה המסתיימים במותם של חפים מפשע, ניכרת מגמה של החמרה בעונשם של קטינים המורשעים בעבירת הרצח, וכי על אף שהקטינות מהווה שיקול משמעותי אותו יש לשקול במסגרת העונש, יש לתת ביטוי ניכר גם לשיקולי הענישה האחרים..." (פסקה 20 והאסמכתאות שם).

התסקיר אודות משפחת אבו חדיר מדבר בעד עצמו, וממנו נמצאנו למדים כי הזמן קפא בבית המשפחה.

לסיכום הדברים, נוכח הנסיבות לחומרה שפורטו לעיל, מקום בו נחצו לא רק גבולות החוק אלא גם גבולות המוסר האנושי, העונש הוא המסר.

טענה שלישית ואחרונה נסבה על העונש שהוטל על המערער, ובהקשר זה, על כך שהוטלו עליו חמישה מאסרי עולם במצטבר (ולא בחופף).

מדובר במי ששם לו למטרה להרוג כמה שיותר בני אדם ובאופן אנליטי וקר בחר את מיקום הפיגוע בהתבסס על הכרותו עם ערי ישראל.

חומרתה של נסיבה זו כפולה ומכופלת היא, ויחד עם הטעמים שצוינו, יש בה כדי לאבחן את דינו של המערער שלפנינו מדינו של ג'עאערה.

...

כפי שפירטנו הוא "נשאב" בהדרגה אל המעגל של הפעילות החבלנית שהולידה בסופו של דבר את הפיגוע הרצחני.

מצאנו לנכון לציין רקע זה, משום שיש בו כדי לשפוך אור על כך שנגיעתו של המערער לאירוע היתה חלק ממארג של מעורבות בפעילות טרור (הגם שלא היה הדמות המובילה של מהלך זה).

אשר על כן, אנו דוחים את הערעור על כל חלקיו.

בכל הנוגע ליסודותיו של סעיף 300(א)(4) לחוק, נותר, איפוא, לידון בטענת המערער לפיה אין מיתקיים בעיניינו הרכיב הנסיבתי של "עבירה אחרת". זאת, היות ולטענתו, העבירה של "נשיאת נשק שלא כדין" אינה יכולה להוות "עבירה אחרת" לצורך סעיף זה, ממספר סיבות: ראשית, לטענתו, העבירה של נשיאת הנשק שלא כדין אינה העבירה העיקרית אלא רק עבירה נלווית בנסיבות העניין; שנית, היות ולטענתו, על "העבירה האחרת" לצורך סעיף זה לבוא לידי ביטוי במעשה נפרד, אשר בא על סיומו בטרם בוצע מעשה גרם המוות, ואילו העבירה של נשיאת הנשק שלא כדין הנה עבירה מתמשכת, אשר לא באה לכדי סיום בטרם בוצע מעשה גרם המוות ולפי הטענה היא נבלעת בו ואינה עומדת בפני עצמה כעבירה עצמאית; ושלישית, היות והעבירה של נשיאת נשק שלא כדין אינה מסוג העבירות בעלות החומרה המיוחדת – הקיימת בעבירות כגון הצתה, שוד ואינוס – המצדיקה את החמרת האחריות הפלילית בגין גרם המוות מהריגה לרצח ואת החמרת הענישה מעונש מאקסימום של עשרים שנות מאסר, בכפוף לשיקול דעת שפוטי, לעונש חובה של מאסר עולם.

על-פי ההלכה שיצאה מלפני בית משפט זה בע"פ 97/57 כדורי נ' היועץ המשפטי לממשלה, פ"ד יב 1345, נקבע כי: "בדיני סיכון כפול רואים שתי עבירות כזהות אף כשעבירה אחת רק מלווה תוצאות נוספות, שלא היו קיימות בעבירה האחרת, ואם בדיני סיכון כפול כך, מתקבל על הדעת לפרש פירוש דומה גם את הסעיף 214(ג) [אשר הוחלף על-ידי סעיף 300(א)(3) והזהה לו – ד. ב.], המביא להחמרת העונש עקב היצטברותם של גרם-מוות ובצוע עבירה אחרת." (בעמ' 1354לפסק-הדין).

באשר לעונש אשר נגזר על המערער, לאחר שאישרנו את הרשעתו בעבירת רצח לפי סעיף 300(א)(4) לחוק, אין ניתן לשנות את העונש של מאסר עולם אשר נגזר עליו ואשר מתחייב מהרשעה בעבירה זו. נוכח זיכויו של המערער מהעבירה של ניסיון לרצח, מתבטל עונש המאסר בן 5 השנים אשר הוטל עליו בחופף בגין עבירה זו. ה נ ש י א ה השופט י' עדיאל: אני מסכים לפסק דינה של חברתי הנשיאה ד' ביניש.

...

היסוד העובדתי הנדרש לשם הרשעה בעבירה זו הינו כי המעשה שבוצע על-ידי הנאשם ייצא מגדר פעולת הכנה בלבד ויהווה חוליה בשרשרת המעשים שאמורה להביא בסופו של דבר לביצועה של עבירת הרצח המושלמת.

כשם שלא ראינו להתערב בממצאיו העובדתיים של בית המשפט המחוזי לעניין ההרשעה ברצח, כך גם לא מצאנו עילה לשנות מקביעותיו העובדתיות של בית המשפט ביחס להרשעת המערער בעבירה של ניסיון לרצח.

סוף דבר נוכח האמור לעיל, אנו מותירים על כנה את הרשעת המערער בעבירת רצח לפי סעיף 300(א)(4) לחוק, ועל כן איננו נדרשים להכריע במגוון השאלות המתעוררות נוכח הרשעתו בבית המשפט המחוזי גם לפי סעיף 300(א)(3) לחוק.

במסגרת התיקון לחוק שונה מדרג עבירות ההמתה, כשבין היתר, בוטלה עבירת ההריגה שהיתה קבועה בסעיף 298 לחוק ואשר העונש המרבי לצידה עמד על 20 שנות מאסר, ותחתיה הוספו עבירה של המתה בקלות דעת, שעונשה המרבי הועמד על 12 שנות מאסר (סעיף 301ג לחוק) ועבירת רצח שדינה מאסר עולם כעונש מרבי (סעיף 300 לחוק).

נקבע כי על פי עובדות כתב האישום, שבהן הודה המערער, ההריגה בוצעה בקלות דעת וכי אף שמדובר בארוע אחד של תאונה, יש לראות בו ככזה הכולל את מספר החיים שנקטלו, כך שניתן – ולו באופן פוטנציאלי – לגזור על המערער את מכפלת עונשי המאקסימום הקבועים לצד כל אחת מן העבירות.

בנוסף, קבע בית המשפט כי לאור ערך קדושת החיים ולנוכח קלות הדעת במעשי המערער ומכלול היתנהגותו – יש ליצבור את העונשים בגין המעשים "בחפיפה מסויימת" ולא מלאה, על מנת לשמור על יחס הולם בין חומרת מכלול המעשים לבין תקופת המאסר.

...

כך גם לא מצאנו כי יש הצדקה להתערב במידת העונש על רקע טענה לחריגה מרמת הענישה במקרים אחרים.

אולם, כפי שצוין לעיל, בעבירות מסוג זה משקלן של הנסיבות האישיות מוגבל ולא שוכנענו כי נפלה שגיאה במשקל שיוחס להם בגזר הדין באופן המצדיק התערבות ערכאת הערעור.

מכל האמור לעיל, לא מצאנו מקום להתערב בעונש המאסר בפועל שהוטל על המערער ומשך תקופת פסילת הרישיון.

טיעוני הצדדים לעונש ב"כ המאשימה, עו"ד נטלי חגי, טענה כי הנאשם הודה והורשע ברצח בנסיבות מחמירות כפולות, ובהתאם עותרת המאשימה לגזור עליו עונש מאסר עולם חובה, באשר לא מתקיימים טעמים מיוחדים לחרוג מכך.

מדובר בנוכחות מכוונת של הקטינים ולא בנוכחות מקרית ופאסיבית, ובשימוש בילדים ככלי; פניית המנוחה לעזרת בתה, והאופן בו הנאשם מסכל זאת באגרסיביות; הירי במנוחה בעוד היא מתחננת על חייה, זאת לעיני הקטינים, ולאחר מכן הירי לעבר הראש כוידוא הריגה; צעקותיו של הנאשם לאחר הירי, כאשר המנוחה מוטלת על הריצפה.

לשיטת ההגנה, גם אם יקבע מיתחם ענישה נפרד לעניין העבירות הנוספות בהן הורשע הנאשם, הרי שיש להורות על חפיפת העונש בגין עבירות אלה במלואו לעונש מאסר עולם, זאת בשים לב כי מדובר בעונש חובה, וכן מתוך נכונות לפסוע פסע קטן לטובת הנאשם אשר לקח אחריות על מעשיו.

...

סעיף 30ב לחוק שחרור על תנאי ממאסר אשר לעתירת המאשימה לקבוע כי הנאשם ביצע את מעשה הרצח בנסיבות חריגות בחומרתן, וזאת לצורך החלת סעיף 30ב לחוק שחרור על תנאי, נאמר כי לאחר בחינת טענות הצדדים בעניין, אנו סבורים כי בנסיבותיו של מקרה זה, אין מקום לעשות שימוש בהוראת החוק.

מכל האמור לעיל ניתן להבין כי המקרה הנדון בענייננו שנסיבותיו קשות, שונה מהמקרים בהם הופעל סעיף 30ב עד כה בפסיקה, והוא אף אינו נכנס בגדר הדוגמאות המפורטות בהנחיית פרקליט המדינה.

סוף דבר אנו גוזרים על הנאשם את העונשים הבאים: מאסר עולם שתחילתו מיום מעצרו בתיק זה - 5.2.2021.