הקשר והתנאים שבין סעיפים 6א ו 6ב לחוק התאגידים

בית משפט השלום בתל אביב - יפו ת"א 10438-06-15 ל.נ. (המנוח) נ' התאגיד המנהל של המאגר לביטוח רכב חובה ("הפול") בע"מ לפני כבוד השופט שי משה מזרחי התובע: נ.ל.(המנוח) ע"י ב"כ עוה"ד יצחק אברהם הנתבעת: התאגיד המנהל של המאגר לביטוח רכב חובה ("הפול") בע"מ ע"י ב"כ עוה"ד גיל מנצור פסק דין

אשר לזכותו של הניזוק למצות את זכותו בבית המשפט, אכן נפסק כי הדרך שנקבעה בסעיף 6א' לחוק הפיצויים היא הדרך הרגילה לקביעת כל עניין שברפואה וסעיף 6ב' קובע חריג לדרך זו, כאשר מתקיימים כל התנאים הקבועים בחוק.

כן נפסק בפרשת טטרו כי סעיף 6ב' לחוק הפיצויים אינו כולל הוראה המחייבת נפגע לפנות למוסד לביטוח לאומי.

תיקון סעיף 107 לחוק הביטוח הלאומי נעשה מטעמים שאינם קשורים כלל לחוק הפיצויים ולפקודת הנזיקין, אך השפיע עליהם בעקיפין ביוצרו את ההיתנגשות בין זכות הניזוק לבחור את הדרך בו תקבע נכותו הרפואית וזכות הנתבעת לנכוי המענק המלא שיכול הניזוק לקבל מהמוסד לביטוח לאומי בשל נכותו.

חמישית, המנוח אף לא זימן את אמו אשר לטענתו סיפר לה על קורותיו מול הביטוח הלאומי ו/או שתתמוך בגירסתו כי לא נתקבלו מכתבי המל"ל ו/או התקבלו אך לא נימסרו לו, למצער.

...

שנית, על הטופס חתום מעבידו של המנוח, מה שלדעתי מוביל למסקנה כי למנוח היה חלק בהגשת התביעה למל"ל. שלישית, בא כוחו הקודם של המנוח לא זומן לעדות, אף לא אותו עובד אליו כיוון המנוח בעדותו ושלטענתו טיפל בו במשרד.

איני מקבל את הנטען בסעיף 20 לסיכומי המנוח כאילו אפילו הנתבעת אינה יודעת להבחין בין התביעות שהוגשו בגין התאונה מושא כתב התביעה.

] לסיכום: נזק: 226,243 ₪.

בית משפט השלום בכפר סבא 15 ינואר 2019 ת"א 23624-06-16 בקשה מס' 16 לפני כב' סגנית הנשיאה השופטת, רחל קרלינסקי מבקשת התאגיד המנהל של המאגר לביטוח רכב חובה ("הפול") בע"מ משיב פלוני החלטה

דיון המישור הנורמאטיבי כידוע, הוראת סעיף 6ב לחוק הפלת"ד קובעת את החריג למסלול הרגיל שלפי הוראת סעיף 6א הנ"ל, כשמתקיימים כל התנאים הנזכרים בו .

ברע"א 2993/14 הנ"ל נקבע, (בפסקות 7-6), שאין בעובדה שבהחלטת וועדה רפואית של המל"ל לא נכללה קביעה מפורשת בדבר קיומו של קשר סיבתי, כדי ללמד שהועדה לא נדרשה לנושא או שלא נקבע דבר בשאלת הקשר הסיבתי [רע"א 3289/96 כלל, חברה לביטוח בע"מ נ' יצחק אנקווה, פ''ד נ(1) 556 (1996)] המישור העובדתי לאחר שעיינתי בחומר שבפניי ונתתי דעתי לטענות הצדדים, כמו גם לעמדת הפסיקה לגבי הוראת סעיף 6ב בחוק, הגעתי למסקנה כי אין מקום להעתר לבקשה להבאת ראיות לסתור בנסיבות העניין וזאת בהתייחס לכל אחת מטענות המבקשת בנפרד.

לשיטת המבקשת, מקום בו מלכתחילה לא טוען המשיב לפגימה בתחום הפה והלסת הרי שאין מקום לאפשר לו "מקצה שיפורים" ולטעון בפני הועדה הרפואית מדרג ראשון טענות בדבר פגימות או נכויות אחרות מאלה שצוינו בתביעה שהגיש למל"ל. המבקשת הבהירה כי היא "אינה 'מתווכחת' עם קביעת הרופא בתחום הפה ולסת ו/או מתייחסת למהות הממצאים והקביעות אלא טוענת ש[המשיב] עצמו לא טען ביחס לתחום הפה והלסת" .

...

ברע"א 2993/14 הנ"ל נקבע, (בפסקאות 7-6), שאין בעובדה שבהחלטת וועדה רפואית של המל"ל לא נכללה קביעה מפורשת בדבר קיומו של קשר סיבתי, כדי ללמד שהוועדה לא נדרשה לנושא או שלא נקבע דבר בשאלת הקשר הסיבתי [רע"א 3289/96 כלל, חברה לביטוח בע"מ נ' יצחק אנקווה, פ''ד נ(1) 556 (1996)] המישור העובדתי לאחר שעיינתי בחומר שבפניי ונתתי דעתי לטענות הצדדים, כמו גם לעמדת הפסיקה לגבי הוראת סעיף 6ב בחוק, הגעתי למסקנה כי אין מקום להיעתר לבקשה להבאת ראיות לסתור בנסיבות העניין וזאת בהתייחס לכל אחת מטענות המבקשת בנפרד.

לא בכדי טרחה המבקשת לציין ולהבהיר כי אינה חולקת על קביעת הרופא בתחום הפה ולסת ולכן מדובר בטענה שאין בידי לקבל בנסיבות העניין.

משכך , מקובלת עליי עמדת ב"כ המשיב בתגובתו לפיה אין מדובר באחד מאותם מקרים חריגים בהם מוצדק להתיר הבאת ראיות לסתור.

לסיכום דין הבקשה, בנסיבות המקרה דנן, להידחות, מאחר ששוכנעתי שהמבקשת אינה עומדת בנטל לשכנע ולהראות כי יש מקום להיעתר לבקשתה להביא ראיות לסתור.

בהתאם להוראות סעיף 25יז לחוק הפיקוח על שירותים פינאנסיים (שירותים פינאנסיים מוסדרים), תשע"ו-2016, תנאי הרישיון להפעלת מערכת לתיווך באשראי אשר מכוחו העניקה המבקשת את ההלוואות ליחיד, אוסרים עליה להעמיד לתאגיד אשראי בסכום העולה על מיליון ₪, והיא זכאית לעשות כן ליחיד המקבל אשראי במסגרת מערכת לתיווך באשראי .

דין טענת המבקשת לקיומו של שסל"ן (שיעבוד לפי סעיף 169(ד) לפקודה) להדחות, שכן אף לא אחד מהאוטובוסים המשועבדים נרכש בפועל על ידי דלהום סוכנויות ותמורתם לא שולמה לתמזה (למעט האוטובוסים נושא שיעבוד מס' 74 שנרכשו באמצעות מימון שהועמד על ידי צד ג' אחר); האשראי ניתן ליחיד ולא לחברות ובאגרות החוב אין כל אזכור כי מדובר בשיעבוד שנועד להבטיח את מימון עסקת יבוא האוטובוסים או כי יש קשר בין האשראי שניתן לבין הנכסים המשועבדים.

בעניינינו, דלהום סוכנויות יצרה לטובת הבנקים שעבודים צפים, הכוללים תניית הגבלה האוסרת על מכירה/שיעבוד/מישכון של נכסי דלהום סוכנויות, ללא קבלת הסכמה מראש ובכתב של הבנקים (סעיפים 4.1-4.2 לאגרת החוב של בנק הפועלים וסעיף 6א לאגרת החוב של הבנק הבנלאומי -נספחים 1 ו-2 להודעת הנאמנים מיום 24.5.20).

...

מאחר שהסכם ההלוואה הראשון עם המבקשת נחתם ביום 3.10.19 ואילו האוטובוסים הנ"ל הגיעו לארץ כחודש-חודשיים לפני, לאחר שתמורתם שולמה, המסקנה המתבקשת היא כי לא היו אלה כספי המבקשת שמימנו את רכישתם.

אין בידי לקבל טענה זו של המבקשת.

התוצאה לאור כל האמור לעיל, אני מורה על דחיית הבקשה לאכיפת שעבודים.

בית המשפט המחוזי בחיפה בשבתו כבית-משפט לערעורים אזרחיים רע"א 42066-06-22 התאגיד המנהל של המאגר לביטוח רכב חובה ("הפול") בע" נ' אלמוני תיק חצוני: בפני כבוד השופטת, סגנית הנשיא דיאנה סלע המבקשת התאגיד המנהל של המאגר לביטוח רכב חובה ("הפול") המשיב פלוני החלטה

בהקשר זה, נקבע בפסיקה כי אמנם אין לקבוע רשימה סגורה וממצה של המקרים בהם תותר הבאתן של ראיות לסתור, אך נקבע, בעקרו של דבר, כי הטעמים להבאת ראיות לסתור עשויים להיות טעמים משפטיים, כגון פגם מהותי שנפל בקביעות הועדה הרפואית של המל"ל, פגיעה בעקרונות הצדק הטבעי וכיוצא באלה; או טעמים עובדתיים כבדי משקל, כדוגמת שינוי מהותי שחל במצבו של הניזוק או גילוי נתונים חדשים שלא עמדו בפני הועדה (ראו: ר"ע 634/85 עודה נ' "רותם"- חברה לביטוח בע"מ, פ"ד לט (4) 505, 510-509 (1985); שמואל מורד "התנאים להפעלת סעיף 6ב לחוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה-1975" הפרקליט לז(ג) 362, 382-379 (1987); אליעזר ריבלין תאונת הדרכים 774 (מהדורה רביעית, 2011); יצחק אנגלרד פיצויים לנפגעי תאונות דרכים 534-529 (מהדורה רביעית, 2013)).

  זאת ועוד, נדמה כי הצגתה של חוות דעת פרטית בפני ועדה רפואית של המל"ל אינה מתיישבת עם תכליתו של תיקון מס' 5 לחוק הפיצויים, בגדריו נחקק סעיף 6א, אשר מכוחו הותקנו תקנות פיצויים לנפגעי תאונות דרכים (מומחים), התשמ"ז- 1986 השוללות, למעשה, את האפשרות להגיש חוות דעת רפואיות מטעם הצדדים לבית המשפט או למומחה שמונה מטעמו.

מהלך הבדיקה ותלונות המשיב מתוארים במסמך הקרוי "דו"ח וועדה רפואית לערר", הן בפרק הקרוי "פירוט הליקויים מפי התובע ובאי כוחו", והן בפרק "הממצאים", תחת פסקת "הבדיקה", המתחיל במלים "לבוש תואם, אפקט דיספורי ללא סימני עוררות יתר...". מסקנות הועדה מפורטים בפרק "המסקנות", כדלהלן: "מדובר בתובע הסובל מהפרעות היסתגלות עם סימנים חלקיים של PTSD וסימני חרדה ודכאון, ללא עבר פסיכיאטרי, נמצא במעקב סדיר ונוטל טפול תרופתי, לאחר החמרה במצבו הקשורה סיבתית לתאונה הנידונה כפי שרשם גם הפסיכיאטר המטפל, שההפרעה בתיפקוד המיני בקשר הזוגי קשורה למצבו הנפשי בעקבות התאונה. הועדה עיינה בחוות דעתו של ד"ר חלבן מ-20/7/21 ומקבלת את חוות דעתו וקובעת נכות בשיעור לפי סעיף 34ב 3. לסיכום הועדה דוחה את ערר המוסד. שאר הנכויות כפי שנקבעו בעבר בשיעור 10% לפי סעיף 35 1 ב בשיעור 5% לפי סעיף 75 1 א-ב מותאם". רק לאחר העיון בכל החומר ובדיקה עצמאית ועדכנית של המשיב על ידי הפסיכיאטרית ד"ר סיגלר והועדה כולה, ראתה הועדה לקבל את המלצתו של ד"ר חלבן בחוות הדעת הפרטית.

ראו דבריה של כב' הש' וילנר במצב דומה;   "24.     כמו כן, לא מצאתי ממש בטענת המבקשת המתבססת על הפער בין שעורי הנכות הנוירולוגית שנקבעו למשיב על-ידי הועדה הרפואית וועדת הערר. זאת, הן נוכח ההלכה לפיה אין די בשינוי שיעור נכות על-ידי ועדת ערר כדי להצדיק מתן היתר להביא ראיות לסתור (ראו: רע"א 2592/01 כלל חברה לביטוח בע"מ נ' חג'ג',  פסקה 3 (8.5.2001)); והן מן הטעם שהלכה למעשה, לא מדובר בפער ניכר אלא במעבר בין סעיף 32א(1)(ג) לבין סעיף 32א(1)(ד) לתוספת. ממילא, ראיתי לדחות את טענת המבקשת לפיה צרופו של פער זה לעובדה שחוות הדעת הפרטית הוצגה בפני ועדת הערר מטה את הכף לטובת קבלת בקשתה". (רע"א 2851/20 הנ"ל).

‏ אשר לטענת המבקשת בדבר בחירתה של הוועדה להעלות את שיעור הנכות, מבלי שנדרשה לכך, בנגוד לאמור בערר, וללא ערר נגדי של המשיב, סעיף 30 לתקנות מקנה לועדה סמכות בין השאר לשנות ו/או לבטל את החלטת הוועדה גם מבלי שנתבקשה לעשות כן; סביר להניח כי הדבר נועד להבהיר לכולי עלמא כי הוועדה אינה כבולה בהחלטות קודמות, ומי שמבקש לערור ו"לפתוח" את הנושא מחדש, עשוי להביא לבדיקה מחודשת של העניין כולו, ובמסגרת זו אף עלול למצוא עצמו במצב נחות מזה שבו היה טרם עירעורו.

...

בקשת המבקשת לאפשר לה להביא ראיות לסתור את קביעתה של וועדת הערר נדחתה ביום 30/6/22 בהחלטתו של בית משפט קמא, אשר קבע כדלהלן: "לאחר עיון בטענות הצדדים אני דוחה את הבקשה להבאת ראיות לסתור. אשר להבאת חוות דעת פרטית בפני המל"ל, זו כשלעצמה אינה הצדקה להבאת ראיות לסתור, כאשר הוועדה הרפואית הפעילה שיקול דעת עצמאי (ראה: רע"א 2851/20 שומרה חברה לביטול בע"מ נ' פלוני [ניתן ביום 15/7/2020]. בענייננו, התובע נבדק בדיקה עצמאית על ידי פסיכיאטרית יועצת שנתנה חוו"ד לוועדה הרפואית ביום 21/7/22 (ד"ר יאנינה יאגורובסקי) ולפיכך, אינני סבור שהוועדה הסתמכה באופן עיוור על חוות הדעת הפרטית. אשר לטענה כי בהעדר ערעור החליטה הוועדה להעלות ל-20 אחוז ולא להוריד או להותיר על כנה את קביעת הנכות של הוועדה מהדרג הראשון, על פי תקנה 30 לתקנות הביטוח הלאומי(קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), התשט"ז – 1956, ועדת הערר יכולה להעלות או להוריד את אחוז הנכות, בלא קשר לשאלה, האם הוגש ערר באותו נושא (ראה: בר"ע (ארצי) 66200-12-19 דנינו נ' המוסד לביטוח לאומי [ניתן ביום 24/3/2020]). לפיכך בלא קשר לשאלה על מה הוגש ערר המל"ל, לא נפל כל פגם מהותי בהליך בפני וועדות המל"ל, ולפיכך אין הצדקה למתן היתר להבאת ראיות לסתור. נוכח דחיית הבקשה יגישו הצדדים השלמה לתחשיבי הנזק מטעמם: התובע בתוך 30 יום מהיום והנתבעת בתוך 30 יום לאחר מכן. תזכורת מעקב ליום 22/6/30". המבקשת מיאנה להשלים עם החלטתו של בית משפט קמא, ומכאן הבקשה הנדונה דידן.

מהלך הבדיקה ותלונות המשיב מתוארים במסמך הקרוי "דו"ח וועדה רפואית לערר", הן בפרק הקרוי "פירוט הליקויים מפי התובע ובאי כוחו", והן בפרק "הממצאים", תחת פסקת "הבדיקה", המתחיל במלים "לבוש תואם, אפקט דיספורי ללא סימני עוררות יתר...". מסקנות הוועדה מפורטים בפרק "המסקנות", כדלהלן: "מדובר בתובע הסובל מהפרעות הסתגלות עם סימנים חלקיים של PTSD וסימני חרדה ודיכאון, ללא עבר פסיכיאטרי, נמצא במעקב סדיר ונוטל טיפול תרופתי, לאחר החמרה במצבו הקשורה סיבתית לתאונה הנידונה כפי שרשם גם הפסיכיאטר המטפל, שההפרעה בתפקוד המיני בקשר הזוגי קשורה למצבו הנפשי בעקבות התאונה. הוועדה עיינה בחוות דעתו של ד"ר חלבן מ-20/7/21 ומקבלת את חוות דעתו וקובעת נכות בשיעור לפי סעיף 34ב 3. לסיכום הוועדה דוחה את ערר המוסד. שאר הנכויות כפי שנקבעו בעבר בשיעור 10% לפי סעיף 35 1 ב בשיעור 5% לפי סעיף 75 1 א-ב מותאם". רק לאחר העיון בכל החומר ובדיקה עצמאית ועדכנית של המשיב על ידי הפסיכיאטרית ד"ר סיגלר והוועדה כולה, ראתה הוועדה לקבל את המלצתו של ד"ר חלבן בחוות הדעת הפרטית.

אני סבורה כי לא עלה בידי המבקשת להוכיח שהצגתה של חוות דעת זו בפני ועדת הערר פגמה בשיקול דעתה העצמאי באופן המצדיק הבאת ראיות לסתור בענייננו".

       סוף דבר בקשת רשות הערעור נדחית, איפוא.

בית משפט השלום בחיפה ת"א 66426-12-18 בפני כבוד סגנית הנשיא, השופטת שולמית ברסלב התובע פלוני ע"י ב"כ עוה"ד אלון הוברמן ואח' הנתבעת התאגיד המנהל של המאגר לביטוח רכב חובה ("הפול") בע"מ ע"י ב"כ עוה"ד וסים אבו חאטום ואח' החלטה

דיון והכרעה התובע מכוח חוק הפלת"ד רשאי לפעול באחד משני המסלולים: האחד, מסלול הגשת חוו"ד רפואיות, קרי: מינוי מומחה מטעם בית המשפט אשר יחווה דעתו בענין הנכות הרפאית שנותרה לו עקב התאונה, עפ"י סעיף 6א לחוק הפלת"ד; והשני, מסלול קביעת נכות עפ"י דין, אשר תחייב גם לצורך התביעה עפ"י סעיף 6ב לחוק הפלת"ד. ודוקו: המסלול בסעיף 6א לחוק הפלת"ד הוא הכלל בעוד במסלול בסעיף 6ב לחוק הפלת"ד הוא החריג לכלל (ראו: רע"א 1619/93 אליהו חברה לביטוח בע"מ נ' טטרו, פ"ד מז(4) 89 (1993) – להלן "עניין טטרו"; רע"א (מחוזי מרכז) פלוני נ' פלוני (17.10.17); א. ריבלין "תאונת הדרכים – תחולת החוק, סדרי הדין וחישוב הפיצויים (מהדורה חמישית – 2020) עמוד 679 – להלן "תאונת הדרכים").

אם כן, לפי לשון הסעיף יש לבחון כל קביעת נכות על פי דין בפני עצמה על פי התנאים הקבועים בסעיף, ובפרט השאלה אם היא ניתנה לפני או אחרי "קו פרשת המים" של תחילת שמיעת ראיות (הגשת חוות הדעת הרפואית הראשונה)"; וכי "גישה זו עלולה לפגוע ביעילות הדיונית, ואף בזכות לשויון בין הנפגעים. כך, הלכה למעשה, יישומה של הגישה האמורה יוביל למצב, שבמסגרתו משעה שנקבעה על-ידי המל"ל נכות בתחום כלשהוא, יהיה על בית המשפט לחדול ממלאכתו, לעכב את המשך שמיעת התיק, ולהמתין עד לקביעה סופית של המל"ל ביחס לנכויות בכל יתר התחומים, קביעה העלולה להימשך על פני שנים עד למיצוי ההליכים במל"ל ובבית הדין לעבודה, על ערכאותיו.". בהתאמה, נפסק כי: "לפי הדין הנוהג, קביעה לפי כל דין תחייב לפי סעיף 6ב לחוק בתביעה המתנהלת בבית המשפט, רק אם הקביעה הנ"ל התקבלה לפני מועד תחילת שמיעת הראיות, שהוא, לצורך סעיף 6ב לחוק, מועד הגשת חוות הדעת הרפואית הראשונה – בכל תחום שהוא – לתיק בית המשפט.". לו בכך היה מסתיים הילוכנו, הרי ששומה היה לקבוע כי מכלול קביעת המל"ל - אשר ניתנה טרם הגשת חו"ד לתיק בית המשפט - עדיפה על חו"ד; ובהתאמה, כי את נכותו הצמיתה של התובע היא 9.75%.

ראשית, ביום 27.5.19 התובע ביקש ארכה בת 30 יום להגשת כתב הגנה מאחר ו-"הצדדים מצויים במו"מ לגבי מינוי המומחים, כאשר קיימות כבר הסכמות חלקיות, דבר שייתר הכרעה של כבוד בית המשפט בבקשה כולה". ביום 16.6.19 הודיע התובע כי הצדדים הגיעו להסדר דיוני, בצרפו את הסכם המינוי, ובקש ליתן תוקף של החלטה, ובקשתו נעתרה.

מנגד, בכל הקשור לתלונות התובע בדבר כאבי ראש וסחרחורות, המומחה, ברוב הגינותו, ציין כי הן אינן בתחום מומחיותו, אלא בתחום של נורולוג.

...

על כן, אני קובעת כי, בנסיבות, הסכם המינוי גובר על ההסדר הדיוני הנקוב בסעיף 6 לחוק הפלת"ד; ובהתאמה, חו"ד עדיפה על פני קביעת המל"ל, ונכותו הצמיתה של התובע היא בשיעור של 14.5%.

סוף דבר דין הבקשה להידחות.

בהתאמה, אני קובעת ישיבת קדם משפט, לאחר תחשיבי נזק, ליום 21.5.23 שעה 9:30.