הקשר בין פוסט טראומה לסוכרת

הסוכרת אצל המערער אובחנה לראשונה 28 שנים לאחר הפציעה שבגינה פיתח המערער תיסמונת פוסט טראומטית, הפגימה המוכרת.

הועדה נמקה מדוע אין בידה לקבל את קביעתו כי יש להכיר בקשר סיבתי בין PTSD לסוכרת מסוג 2; הן מן הטעם שחלקם של המאמרים מדבר על סוכרת סוג 1 ולא על סוכרת סוג 2; הן מהטעם שחלקם של המאמרים אינם קובעים קשר גרימה גם אם הם מוצאים קורלציה בין מצב של סטרס להתפרצות סוכרת; הן מן הטעם שחלקם של המאמרים מדבר על הפרעה חולפת במשק הסוכרים ולא גורם למחלת הסוכרת ומכל מקום מפנים להלכה שאין די במאמרם ספורדיים כדי לבסס קביעה מדענית רצינית לקיומו של קשר כאמור.

כך גם לא היתקיים דיון בטענות הנוספות שהעלה המערער ואשר נוגעות לקשר בין סוג התרופות שהוא נוטל לאורך שנים והתפרצות סוכרת, לטענה לעליה במשקל בסמוך לאחר התפרצות הסוכרת ולשאלה האם קיימת תורשה של סוכרת במשפחה.

...

ב"כ המשיב טוען מנגד: אין לאפשר למערער להגיש מסמכים מאוחרים שלא הונחו בפני הוועדה, לרבות חוות דעתו של ד"ר ויינשטיין.

מכאן שיש לדחות את הערעור.

אין בידי לקבל את טענת ב"כ המערער כי לא הוכן מראש שהוועדה תבקש לבחון האם ישנה אסכולה רפואית שתומכת בטענת המערער.

"עבודתו של COSGROVE משקפת חוסר תמימות דעים בעיניין של סטרס נפשי וסוכרת. המחברים מודעים למיגבלה בהסקת דיעה נרחצת בנושא עקב שוני באוכלוסיות שנבדקו, העידר סטנדרטיזציה בשיטות המחקר, שימוש בשאלונים אישיים על מנת להגדיר סטרס ואיבחון של סוכרת. בתיק הנוכחי, לא ניתן לקבוע קשר סיבתי, מאידך, שילוב של גורמי סיכון, לחץ נפשי ממושך כתוצאה ממשפט פלילי, המתנה להכרעת הדין תרמו להווצרות מחלת הסוכרת במועד הספציפי או להחמרתה". בחוות דעתך את מציינת ספרות המצביעה על אפשרות של סוכרת מסוג 2 לאחר ארוע קשה עם התפתחות PTSD.

אתה מופנה למאמר של COSGROVE משנת 2012 מסוג מטא-אנלזיס, המסתכם במסקנה כי סטרס מתמשך לא גורם לסוכרת סוג II. "בעבודה זו GOSGROVE מסכם את הקשר בין מתח תעסוקתי והתפתחות סוכרת בתנאי "work related psychosocial stress or job strain". המאמר פורסם במגזין Occupational medicine בשנת 2012.

...

בנסיבות אלה, יש לקבל את התביעה ולקבוע קשר סיבתי בין שלושת האירועים המיוחדים שאירעו במהלך עבודתו של התובע להתפרצות מחלת הסוכרת.

בנסיבות אלה, אנו סבורים כי קיים קושי לקבל את האמור בחוות דעתה של המומחית מן הטעם שהעובדה השגויה בנוגע למועד האירוע השני השפיעה על גיבוש עמדתה והובילה לכך שהיא זקפה את מצבו הנפשי של התובע משנת 2001 (המועד השגוי של האירוע השני) ועד שנת 2004 (מועד האירוע השלישי) להתפתחות המחלה.

בנסיבות אלה, אנו מאמצים את האמור בחוות דעתו של המומחה השלישי שלפיה קיים קשר סיבתי רפואי בין האירועים המיוחדים למחלת הסוכרת ממנה סובל התובע וכי אלמלא התרחשו אירועים אלה, הייתה הופעת המחלה נדחית למועד מאוחר יותר.

סוף דבר התביעה מתקבלת.

הועדה הרפואית התרשמה שאין קשר בין הסכיזופרניה, הסוכרת ויתר הפגיעות לבין תופעת ה - PTSD אך מתוך הבנה שאכן חלה החמרה במצבו הנפשי, הועלה שיעור נכותו בגין ה - PTSD בלבד ל - 30% נכות.

הועדה הבהירה מדוע במקרה של המערער התמונה שונה שכן קיימים אצלו, לצד סימנים של PTSD, גם סימנים פסיכוטיים עם תוכן ביזארי ללא כל קשר לסיטואציה הטראומטית.

...

לאור כל האמור לעיל בכל הנוגע לדיון הוועדה בטענת המערער לקשר בין הנכות המוכרת בגין –PTSD לבין הסכיזופרניה, אני קובעת כי הוועדה קיימה דיון מקיף ויסודי ולא מצאתי כי נפל פגם בעבודתה.

גם הטענה כי הוועדה השתהתה במתן החלטתה דינה להידחות במקרה זה. לעיתים קרובות נטען כנגד הוועדות שהן כלל אינן משקיעות זמן לצורך עיון בחוות הדעת שמונחות בפניהן ובספרות המקצועית שתומכת באותן חוות דעת.

סוף דבר עם כל ההבנה למצבו של המערער דין הערעור להידחות.

המשיב הגיש כתב תשובה, בו טען כי בעת היתרחשות האירועים שלטענת המערער היתרחשו בשנת 2012, הוא כבר היה חולה סוכרת בשלב הקליני, וכי בכל מקרה לא קיים קשר בין החמרה של המחלה הנפשית (PTSD) לבין החמרה של הסוכרת.

עוד הוא הסביר כי שרותו של המערער ביחידת גששים, בהיותו בפעילות מבצעית בחוד של לוחמים בפתיחת צירים, מלווה מטבעו במתח ולחץ רב, קל וחומר בתקופות שירות בגזרת לבנון, ברצועת עזה ובאזורי יהודה ושומרון, שהיו רוויות בחוויות טראומתיות ("רצף ארוך של 'מיקרו-טראומה'").

...

הקשר בין התאונה לבין מחלת הסוכרת בהינתן המסקנה לעיל כי אין מניעה להוכיח את הקשר הסיבתי אף בהעדרה של אסכולה רפואית מקובלת, עולה השאלה האם אכן הצליח המשיב להוכיח, בדרך אחרת, את הקשר בין התאונה לסוכרת.

התוצאה לאור מסקנתנו בפסקה 14 לעיל, החלטנו לדחות את הערעור.

העובדה כי לא היו תלונות בכל המסמכים האלה מעידה כאלף עדים על כך שאין כל קשר בין התלונות – המועלות לראשונה במסגרת העירעור בפני בית הדין, לבין הפגיעה בעבודה.

ב"כ המערער השיב לתגובת ב"כ המשיב, וציין כי די בעובדה שהוגשו בפני הועדה הרפואית לעררים מסמכים רפואיים שבהם מצוין כי בעקבות ארוע התאונה המערער התחיל לסבול מ-PTSD, סכרת ויתר לחץ דם, על מנת שהועדה תתייחס למסמכים אלה ותידון בשאלת הקשר הסיבתי בין המחלות לבין הארוע בעבודה.

הערר שהוגש כנגד ההחלטה של הועדה מדרג ראשון לא היה מנומק, ולא צוינו בו תלונות על תיסמונת פוסט חבלתית ו/או סכרת.

...

לאור הבדיקה, הוועדה אישרה את המסקנה של הוועדה מדרג ראשון, ודחתה את הערר.

אותו דין לגבי התלונות לגבי יתר לחץ דם. על כן, דין טענות אלה, שאינן מבוססות על תיעוד רפואי, להידחות.

לסיכום: לאור האמור לעיל, אני מקבלת את הערעור, כך שעניינו של המערער יוחזר לוועדה רפואית לעררים באותו הרכב, על מנת שתתייחס למסמכים הרפואיים בתחום הפסיכיאטרי ותקבע באופן מנומק, האם נותרה למערער נכות בתחום זה בגין הפגיעה בעבודה.