הקריטריונים לקביעת הגמול לתובע הייצוגי ולבאי כוחו

הסוגיות העיקריות העומדות על הפרק לבחינת הסדר הפשרה המתוקן המעודכן: האם בקשת האישור גילתה עילת תביעה לכאורה, האם הקף ההשבה שנקבע הוא ראוי והוגן; האם יש למנות בודק חצוני; וכן אופן חלוקת גמול ושכר טירחה למבקש ולבאי כוחו.

כך נקבע כי "התכלית העיקרית של הגמול לפצות את התובע הייצוגי על הטירחה שטרח, ועל הסיכון שנטל על עצמו נוכח האפשרות כי התובענה הייצוגית שהגיש תידחה, והוא יחויב בהוצאות הנתבע. גמול זה משמש גם מעין פרס לתובע המייצג, אשר נועד להגביר את הכדאיות בהגשת תובענות ייצוגיות ראויות, במיוחד במקרים שבהם אין די בפצוי על הנזק הקונקרטי כדי להפוך את הגשת התובענה לכדאית" (עע"מ 2395/07 אכדיה סופטוור סיסטמס בע"מ נ' מדינת ישראל (27.12.2010), פיסקה 20).

בהתייחס לשיקולים אלה נאמר כי: "קריטריונים אלו מציירים קווים מנחים אשר מהם ניתן ללמוד על מגמתו של החוק ועל המטרות אותן ביקש להשיג באמצעות מוסד שכר הטרחה בתובענות ייצוגיות" (ע"א 9134/05 לויט נ' קו אופ צפון אגודה שיתופית לשירותים בע"מ (7.2.2008), להלן: " עניין לויט") בעיניין לויט סיווג בית המשפט את השיקולים כדלקמן: "דומה, כי ניתן להצביע על שלושה סוגי שיקולים המשתקפים בקריטריונים המנויים בסעיף. סוג שיקולים אחד נוגע לסוגיית התמריץ להגשת תביעה ייצוגית. בעיניין זה קיים מתח בין שני שיקולים נוגדים אשר יש לאזן ביניהם: יצירת תמריץ חיובי להגשת תביעות ייצוגיות ראויות אל מול הצורך למנוע הגשתן של תביעות סרק ייצוגיות או מנופחות יתר על המידה.... סוג שיקולים שני עניינו הכוונת היתנהגות "בא כוח מייצג", כהגדרתו בסעיף 2 לחוק, בנוגע לאופן ניהול התובענה והבקשה לאישורה.

...

נחה דעתי כי הסדר הפשרה המתוקן המעודכן משקף את הסיכויים והסיכונים בהמשך ניהולה של התובענה הייצוגית.

לאור האמור, ועל מנת שלא לסרבל את הדיון באישור הסדר הפשרה ולא להכביד על הצדדים בעלויות מיותרות, מצאתי לנכון להיעתר לבקשה שלא למנות בודק.

סוף דבר הריני מאשרת את הסדר הפשרה המתוקן המעודכן בין המבקש למשיבה ונותנת לו תוקף של פסק דין.

א. הקריטריונים לקביעת שיעור הגמול לתובע הייצוגי ולבאי כוחו סעיף 22(ב) לחוק תובענות ייצוגיות, שעניינו גמול לתובע המייצג, קובע כדלהלן: "בקביעת שיעור הגמול יתחשב בית המשפט, בין השאר, בשיקולים אלה:

...

במסגרת החלטתי הנוכחית נותר להכריע בגמול לתובעת המייצגת ובשכר הטרחה לבאי כוחה, לפי הוראות סעיפים 9(ג), 22(ב) ו-23 לחוק תובענות ייצוגיות.

אשר לשאלה האם ההסדר עומד בתנאי סעיפים 3 ו-4 לחוק תובענות ייצוגיות ציינתי כי: "אני סבורה גם, כי התובענה שהתבקש אישורה עומדת לכאורה בתנאים הקבועים בסעיפים 3, 4 ו-8(א) לחוק תובענות ייצוגיות, וכי סיום ההליך בהסדר פשרה הוא אכן הדרך היעילה וההוגנת להכרעה במחלוקת בנסיבות העניין...במקרה שלפניי, קיימת קבוצת תובעים פוטנציאלית אשר סבלה מהרעש הנטען, והפיצוי שנקבע בהסדר הפשרה (הקמת יער מאכל וחידוד הנהלים בשימוש במפוח עלים כך שלא ייעשה בו שימוש שלא כדין אשר יפריע לתושבים) הינו לטובת חברי הקבוצה ויניב להם תועלת. בנסיבות אלה, נחה דעתי כי הסדר הפשרה משקף חלוקת סיכונים ראויה בין בעלי הדין, וכי סיום ההליך בהסדר פשרה הוא אכן הדרך היעילה וההוגנת להכרעה במחלוקת בנסיבות העניין" (עמ' 5-6).

עבור הסכום "המשתלם" לקבוצה מהתועלת של גינת המאכל, החלטתי לקבוע כנקודת הפתיחה של 100,000 ₪, המייצגים את עלות ההקמה של גינת המאכל, ולא את הסכום המלא שעתיד להתפרש על מספר שנים רב, ובוודאי לא את הסכום המשוער אותו הביא המבקש (850,000 ₪).

אני סבורה כי סכומים אלה, מגלמים את ההשקעה והמאמץ שהשקיעו התובע ובא כוחו, מתמרצים תובעים עתידיים לפעול באותו אופן.

סוף דבר לאחר שנתתי דעתי לשיקולים השונים המשתקפים מסעיפים 22(ב) ו-23(ב) לחוק תובענות ייצוגיות, כמפורט לעיל; לשווי הקמת גינת המאכל, המהווה את הסעד הניתן לכימות במקרה זה; לכך שהתובע הקדים פניה לעירייה בטרם הגיש התובענה וכן לתרומת התובענה לקבוצה ולציבור, וכן הבאתי בחשבון כי הגמול ושכר הטרחה ישולמו מתוך הקופה הציבורית, אני מורה על תשלום גמול לתובע המייצג בסך 8,000 ₪, ושכר טרחה לבא כוח המייצג בסכום כולל של 35,000 ₪ (כולל מע"מ).

א. הקריטריונים לקביעת שיעור הגמול לתובע הייצוגי ולבאי כוחו השיקולים השונים המשתקפים מסעיפים 22(ב) ו-23(ב) לחוק תובענות ייצוגיות, אשר אותם יש להביא בחשבון במסגרת קביעת שיעורם של הגמול לתובע המייצג ושכר טירחתם של באי-כוחו, הוצגו בהרחבה בע״א 2046/10 עיזבון המנוח משה שמש נ׳ דן רייכרט (23.5.2012, להלן: עניין רייכרט), וניתן לחלקם לשלושה סוגים עקריים: הסוג הראשון הם שקולי תשומה: שיקולים הנוגעים לעלויות ולסכון שנטל על עצמו התובע המייצג ועורך הדין, כגון טירחה, סיכון, הוצאות ומורכבות ההליך.

...

במסגרת החלטתי הנוכחית נותר להכריע בגמול לתובעת המייצגת ובשכר הטרחה לבאי כוחה, לפי הוראות סעיפים 9(ג), 22(ב) ו-23 לחוק תובענות ייצוגיות.

בהקשר זה יצוין, כי המצב הייחודי שבו נדחית בקשה לאישור תובענה שהוגשה נגד רשות מינהלית כתובענה כייצוגית, מפאת הודעת חדילה שפרסמה הרשות, מחייב מתן משקל למספר קריטריונים נוספים ובכללם החלטת הרשות לשנות מהלכיה והתנהלותה, באופן המשיג את התכלית שלשמה הוגשה התובענה.

בית המשפט דחה טענתה המקדמית של המועצה המקומית בקובעו כי יש לקבל טענת המשיבים בדבר השתק בעניין זה, שכן טענה זו היה על המועצה להעלות במסגרת ההליך שהתקיים בפני וועדת הערר ולא במסגרת הליך הערעור (פסקה 11ג' לפסק הדין): "יש ממש בטענת ההשתק לה טוענים המשיבים. המערערים, ניהלו את הערר בפני ועדת הערר משך תקופה ארוכה, ולא העלו כל טענת חוסר סמכות. פסק הדין בענין עיריית רעננה ניתן קודם למתן ההחלטה בוועדת הערר, כך שהמערערים יכלו להעלות את טענת חוסר הסמכות בפני ועדת הערר. המערערים הם גורמים ציבוריים, ויש להציב בפניהם רף התנהגות גבוה, שאינו מאפשר העלאת טענות סותרות לדרך התנהלותם במשך שנים. שאלת תקפותה של טענת השתק אל מול טענת חוסר סמכות, דורשת בירור נוסף, אליו איני נכנס מאחר וגם ללא טענת ההשתק, אין בידי לקבל את טענת חוסר הסמכות – וזאת מהטעמים שפורטו לעיל". בעניינו, הבקשה לאישור הסדר הפשרה הוגשה ביום 10.7.16, כחודש בטרם ניתן פסק הדין בעניין אספיאדה (פסק הדין בעניין אספיאדה ניתן כאמור ביום 16.8.16).

סוף דבר לאחר שנתתי דעתי לשיקולים השונים המשתקפים מסעיפים 22(ב) ו-23(ב) לחוק תובענות ייצוגיות, כמפורט לעיל, לסכום ההשבה במקרה הנדון, לכך שהתובעת לא הקדימה פניה לעירייה בטרם הגישה התובענה וכן לתרומת התובענה לקבוצה ולציבור, וכן הבאתי בחשבון כי הגמול ושכר הטרחה ישולמו מתוך הקופה הציבורית, אני מורה על תשלום גמול לתובעת המייצגת בסך 7,000 ₪, ושכר טרחה לבא כוחה המייצג בסכום כולל של 30,000 ₪ (כולל מע"מ).

דיון והכרעה הקריטריונים לקביעת שיעור הגמול לתובע ייצוגי ולבאי כוחו סעיף 22(ב) לחוק תובענות ייצוגיות, שעניינו גמול לתובע המייצג, קובע כי: "בקביעת שיעור הגמול יתחשב בית המשפט, בין השאר, בשיקולים אלה:

...

אני סבורה כי באיזון מכלול השיקולים במקרה זה, מרכיב ההרתעה גובר על צמצום הנזק לקופה הציבורית.

לסיכום, עניין רייכרט קובע אכן את מדרגת התשלום הסטנדרטית בשיעור של 25% מהפשרה, אך הן הסכום, הן השיקולים בקביעתו אינם מהווים רשימה סגורה, אלא יש לבית המשפט הדן בו שיקול דעת ועליו להביא בחשבון את נסיבות התיק הספציפי.

במסגרת זו, לאחר שנתתי דעתי לשיקולים השונים המשתקפים מסעיפים 22(ב) ו-23(ב) לחוק תובענות ייצוגיות כמפורט לעיל; לכך שהתובע הקדים פניה לעירייה בטרם הגיש התובענה ונדחה; להשבה המהווה את הסעד הניתן לכימות במקרה זה שהוסכמה לבסוף לאחר מינוי מומחית והתערבות היועמ"ש; לתרומת התובענה לקבוצה ולציבור לעתיד, הן זו הניתנת לכימות לשנתיים הבאות הרלוונטית להתחשבות לאור התנהלות העירייה שהתעקשה להמשיך כדרכה, הן להסדרה העתידית שאינה ניתנת לכימות מדויק; וכן הבאתי בחשבון כי הגמול ושכר הטרחה ישולמו מתוך הקופה הציבורית, אני מורה על תשלום גמול לתובע המייצג בסך 350,000 ₪, ושכר טרחה לבא כוח המייצג בסך 1,124,000 ₪ בתוספת מע"מ. סכומים אלה יישאו הפרשי הצמדה וריבית מהיום הקבוע לתשלום ועד לתשלום המלא בפועל.

המלצות הצדדים ביחס לסכומי הגמול ושכר הטירחה המלצות הצדדים המוסכמות ביחס לסכומי הגמול ושכר הטירחה שייפסקו למבקשים ולבאי כוחם: 20.1.

בסעיפים 23-22 לחוק תובענות ייצוגיות נקבעו הקריטריונים בהם יש להיתחשב בקביעת שיעור שכר הטירחה והגמול.

בין השאר נקבע, כי יש להיתחשב בטרחה שטרחו התובע הייצוגי ובא כוחו ובסכון שלקחו על עצמם בניהול התביעה; בתועלת שהביאה התובענה הייצוגית לקבוצה; ובחשיבות שבניהול התובענה הייצוגית.

...

סיום ההליך בהסדר פשרה הוא הדרך היעילה וההוגנת להכרעה במחלוקת בנסיבות העניין לאחר שבחנתי את הסדר הפשרה על יסוד הוראות אלה כמפורט לעיל ולהלן, מצאתי כי הסדר הפשרה משקף פתרון ראוי והוגן לתובענה.

פטור ממינוי בודק מצאתי כי בנסיבות העניין יש מקום להיעתר לבקשת הצדדים ואין מקום למינוי בודק לפי סעיף 19(ב)(1) לחוק תובענות ייצוגיות.

סוף דבר אני מאשרת את הסדר הפשרה ונותנת לו תוקף של פסק דין.