הקראת כתב אישום והתחלת משפט

כתב האישום המתוקן (הכולל את מועד פקיעת הרישיון) הוגש לבית המשפט טרם הקראת כתב האישום וטרם תחילת המשפט ועל פיו רישיון הנהיגה פקע ביום 30.1.2011 (תקופת הפקיעה – 6 שנים).

...

בעפת (חי') 6797-01-17 מוחמד אבו ליל נ' מדינת ישראל , קבע חברי השופט ליפשיץ ביחס להשפעת הסרת המחדל על רכיב פסילה בפועל כי : " לאחר ששקלתי את טיעוני הצדדים, בשים לב לנתוניו של המערער ולנסיבותיו הקונקרטיות וכן לנוכח הפסיקה שהוצגה לעיוני ועקרון אחידות הענישה; סבורני שיש להתערב לקולא ברכיב הפסילה בפועל. כפי שצוין לעיל, מדובר במי שהודה במיוחס לו ובמועד גזר הדין כבר החזיק ברשותו רישיון נהיגה תקף. זאת ועוד, עיון בפסיקה מעלה כי במקרים דומים נגזרו עונשים קלים מהמקרה דנן משכך סברתי כי השתת 9 חודשי פסילה בפועל בנתונים אלו, יש מקום להפחית לעונש אחר ברכיב זה." גם אני סבור כי בית המשפט לא נתן משקל ראוי להליך הסרת המחדל בהשתת עונש הפסילה בפועל, ולכן אני סבור כי יש להעמיד את עונש הפסילה בפועל למשך 5 חודשי פסילה בפועל וזאת בעיקר בשל: הסרת המחדל והשגת רישיון נהיגה, הודאתו בהליך וחיסכון זמן שיפוטי , עבירת אי ציות לאות שוטר לא כללה נסיבות ולכן חומרתה מוגבלת-כפי שציין בית משפט קמא.

הערעור מתקבל באופן חלקי כך שעונש הפסילה שנקבע על ידי בית משפט קמא למשך 11 חודשים יומר ל-5 חודשי פסילה בפועל בלבד.

בכפוף לכך, כל טענות המערער נדחות.

סעיף 52 לחוק סדר הדין הפלילי מורה לאמור: "52. נאשם, שלאחר הגשת כתב האישום עליו היה נתון במעצר בשל אותו כתב אישום תקופה המצטרפת כדי ששים ימים ומשפטו לא התחיל - ישוחרר מן המעצר; אולם רשאי בית המשפט להתנות את שיחרורו בתנאים שיקבע". הדרך הרגילה לפתיחתו של משפט היא בהקראת כתב האישום, באחת הדרכים המפורטות בסעיף 143 לחוק סדר הדין הפלילי, היינו בין על ידי השופט ובין באמצעות הסנגור מקום שהנאשם מיוצג על ידי סנגור.

...

בערר שלפני חוזר הסניגור וטוען את אשר טען בפני ערכאות קמא ואני סבור שהערר בדין יסודו.

כך, ראוי לציין, נהג הנשיא אגרנט בפרשת שפיצר הנ"ל, וחזר ונהג השופט ש' לוין בפרשת פלוני הנ"ל. אך הגעתי לכלל מסקנה כי בנסיבותיו של מקרה זה אין זה מן המידה להעניק לתביעה סעד זה. פרשתו של העורר בפני בית משפט השלום התאפיינה, כפי שהוברר, ברצף של תקלות.

אני מקבל את הערר ומורה לשחרר את העורר ממעצרו בערבות עצמית וערבות צד ג', להנחת דעתו של בית משפט השלום בעכו, בסך 10,000 ש"ח (ללא הפקדה).

מטרתו של סעיף 52 לחוק סדר הדין היא להבטיח, שמשפטו של נאשם יתחיל להתברר תוך שישים ימים מיום הגשת כתב האישום; הוראתו של הסעיף האמור היא מנדטורית, ושום התנהגות או השתק מצדו של הנאשם אינם יכולים לעמוד נוכח הוראותיו המפורשות; גרמו בקשותיו של הנאשם לדחיית הקראת כתב האישום, מוסמך שופט בית המשפט העליון לצוות על הארכת המצר לפי סעיף 54, ויש להניח, שבנסיבות כאלה לא יהיה קושי לקבל צו הארכה בגדר הסעיף האמור.

...

נראה לי שעקרונית הבקשה למעצר מחדש היא מוצדקת, ולא שמעתי מפי פרקליט העורר כל טעם של ממש, המהווה עילה להיתנגד לה. הלכה פסוקה היא, שאם התחיל המשפט לאחר שכבר עברו 60 יום מיום הגשת כתב האישום, קמה מחדש סמכותו של בית המשפט לעצור את הנאשם עד לגמר ההליכים: ב"ש 217/66; לפיכך אין מניעה, שהתביעה תעתור לבית המשפט המחוזי בבקשה למעצרו מחדש של העורר; לא ראיתי עילה לכך, שאני אדון בבקשת המעצר כאילו נדון העניין בבית המשפט המחוזי בערכאה ראשונה, אך מצאתי צידוק, נוכח חומרת העבירה ונסיבות העניין, לנהוג כפי שנהג הנשיא אגרנט, בב"ש 242/66 ולהורות על מעצרו של העורר לתקופה מוגבלת כדי לאפשר למדינה לפנות לבית המשפט המחוזי בבקשה למעצר.

התוצאה היא, שאני מורה על מעצרו מחדש של העורר לתקופה של 15 יום מהיום, וזאת כדי לאפשר למדינה לפנות לבית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו בבקשה חדשה למעצרו של העורר עד לגמר ההליכים.

הנני מורה על איסור פרסום שמו של המשיב.

בהתאם לסעיף 143 לחסד"פ, מתחיל המשפט בהקראת כתב האישום לנאשם: בתחילת המשפט יקרא בית המשפט את כתב האישום באזני הנאשם, ויסביר לו, אם ראה צורך בכך, את תכנו, אולם רשאי בית המשפט לא לעשות כן לגבי נאשם המיוצג על ידי סנגור, אם הודיע הסנגור לבית המשפט, כי קרא את כתב האישום באזני הנאשם והסביר לו את תכנו, ואם אישר הנאשם את ההודעה; דברי הנאשם וסניגורו יירשמו בפרוטוקול.

...

בסופו של דבר, נראה כי ההלכה הרלבנטית היא זו שנקבעה ב-ע"פ 63/79 עוזר נ' מדינת ישראל, פ"ד לג(3) 606 (1979) (להלן: הלכת עוזר), על ידי השופט (כתוארו אז), א' ברק, שם נקבע כדלקמן (איזכורים הושמטו – ח"מ): "נראה לי כי תנאי שני זה – 'הזדמנות סבירה להתגונן' – כולל בחובו שני יסודות. היסוד האחד הוא טכני דיוני, דהיינו, הזדמנות סבירה העומדת לרשות הנאשם להתנגד להבאת ראיות לענין עובדות שאינן מוזכרות בכתב האישום, לחקור עדים, ולהביא ראיות משלו. היסוד האחר הוא עניני מהותי, דהיינו הזדמנות סבירה העומדת לרשות הנאשם לפתח ולייצב קו הגנה כנגד אישום שאינו מופיע בכתב האישום, אך העולה מתוך העובדות שהובאו לפני בית המשפט. לענין יסוד שני זה השאלה היא אם הנאשם הופתע, והאם כתוצאה מכך נמנעה ממנו האפשרות לפתח קו הגנה חדש שיש בו כדי להתגונן כנגד האישום בו הורשע, אף שזכרו לא בא בכתב האישום. על כן מקובל הוא לשאול נאשם, הטוען להיעדרה של הזדמנות סבירה להתגונן 'במה היית מתגונן, ואיזה קו הגנה נמנע ממך'. עולה מהאמור, כי אם קו ההגנה שבנה לעצמו הנאשם כלפי האישום שהופיע בכתב האישום כולל בחובו גם את קו ההגנה אותו היה מציב הנאשם לאישום בו הורשע אין לומר כי הנאשם הופתע, וכי לא ניתנה לו הזדמנות סבירה להתגונן. לעומת זאת, אם הנאשם נמנע מלהציב קו הגנה – כגון 'סיכון כפול', או תחולתו של חריג לאחריות – משום שקו הגנה זה לא נתבקש על פי העובדות המקוריות, אך עלה מתוך העובדות החדשות על פיהן הורשע, אומרים כי לנאשם

דוגמא ליישום בתי המשפט את הפסיקה המתייחסת לתיקון כתבי אישום, ממנה ניתן להקיש בשינויים המחויבים גם לעניינו, ניתן למצוא בפסיקת בית המשפט המחוזי במסגרת תפ (י-ם) 28759-05-15  מדינת ישראל נ' ערן מלכה (הופרד) (להלן: "עניין מלכה") (פורסם בנבו, 20.11.16)  " סבורני כי בנסיבות התיק הנוכחי אין בתיקון כתב האישום המבוקש בדרך של המרת העבירה של לקיחת שוחד בעבירה של תיווך בשוחד כדי לקפח את הגנתו של הנאשם:

לאור כל האמור החלטתי לאפשר למאשימה לתקן את כתב האישום כמבוקש על דרך של מחיקת הוראות החיקוק השלישית והרביעית המנויות בכתב האישום והחלפתן בהוראות חיקוק של התנהגות הגורמת נזק, וחבלה של ממש.

בעיניין זה הרחיב הסנגור וטען בדיון לפניי, כי עמדת המבקשת, כאילו הקראת כתב האישום מהוה תחילת משפט, פוגעת בנאשמים ומנוגדת ללשון החוק ולרוחו, וכי תחילת משפט היא לכל הפחות קבלת תשובה מלאה לאישום ומסירת עמדה כללית לגבי אופן היתנהלות התיק והעדים שאמורים להישמע.

...

המבקשת ביקשה לדחות את הבקשה, על שני ראשיה: ראשית טענה המבקשת, כי דין הטענות ביחס לאופן ביצוע ההקראה להידחות על הסף, שכן ב"כ המשיב הסכים כי תתקיים "הקראה פורמלית" בהעדרו, ועל כן הוא מנוע מלטעון בעניין זה – ובדיון לפני הציגה ב"כ המבקשת התכתבות בין הפרקליטה אשר הופיעה לפני המותב בתיק העיקרי ובין ב"כ המשיב, ממנה עולה כי ב"כ המשיב שלח לפרקליטה נוסח הודעה, אותה ביקש שתמסור בשמו למותב הדן בתיק, ובה הסכים לקיום ההקראה שלא בנוכחותו.

דיון והכרעה לאחר שנתתי דעתי לטענות הצדדים, ראיתי כי דין שתי הבקשות להידחות: הבקשה לשחרור ממעצר באין הקראה לא מצאתי ממש בטענה כי משפטו של המשיב טרם החל: מפרוטוקול הישיבה בתיק העיקרי מיום 28.9.23 עולה, כי ב"כ המבקשת הודיעה לבית משפט בפתח הדיון, כי ב"כ המשיב ביקש ממנה להודיע לפרוטוקול שהמשיב ובני משפחתו ביקשו ממנו שהוא ייצג אותו, אך הדבר עוד לא הוסדר, וכי "הסניגור מסכים שתתקיים הקראה פורמלית בלעדיו ובתוך 7 ימים הוא יודיע אם הוא מייצג אותו" - והדברים תואמים במדויק את תוכן ההודעה שביקש ב"כ המשיב מהפרקליטה שהופיעה בדיון למסור בשמו למותב.

ר' בהקשר זה בש"פ 2546/18, אבו כף (ההדגשה שלי, י.מ.), שם נפסק: לכך יש להוסיף את יתר הנסיבות שפורטו בהחלטתו של בית המשפט המחוזי, ובכלל זה את העובדה כי המבקשים לא העלו מיוזמתם כל טענה בנושא אי קיום ההקראה, דבר התומך במסקנה כי המבקשים הבינו את תוכנו של כתב האישום ואת טיב ההליכים המתנהלים נגדם.