הקצאת קרקעות להתיישבות יהודית בארץ ישראל

קק"ל הוקמה על מנת לגייס כספים מיהודים ברחבי העולם לצורך רכישת קרקעות בארץ ישראל והכשרתן להתיישבות יהודית (לרקע הסטורי ראו, למשל, יוסי כץ בחזית הקרקע: קרן קיימת לישראל בטרם מדינה (התשס"ב)).

המשמעות היא, שגם אם הסוכנות היהודית עצמה רשאית לפעול לטובת בני העם היהודי בלבד (שאלה שלא נדונה באותו פסק-דין), הרי שהמדינה אינה רשאית להקצות לה מקרקעין שבהם תנהג באופן זה. מן האמור ניתן ללמוד כי גם אם קק"ל פועלת, כשלעצמה, עבור בני העם היהודי בלבד, הרי שמשעה שקרקעותיה מוגדרים בחוק יסוד: מקרקעי ישראל כ'מקרקעי ישראל', ומשעה שקרקעות אלו מנוהלות על-ידי רמ"י כפי הקבוע בחוק, הרי שהחלטותיה של רמ"י בנוגע למקרקעין של קק"ל כפופות אף הן לעיקרון השויון.

...

לפיכך, אין בידי לקבל את טענת העותרים לפיה המתינו עד ליישומו של החוק כדי להגיש את העתירה.

בנדון דידן החלטנו לדון בטענות לגופן, בשים לב לטיב הטענות שהועלו בה ובחשיבות שבהבהרת המיקום הגאומטרי שלהן במסגרת הביקורת החוקתית; אולם ראיתי לנכון להבהיר גם את נושא השיהוי.

סוף דבר: דין העתירה להידחות, וכך אציע לחברַי להורות.

בבית המשפט העליון רע"א 1870/15 לפני: כבוד השופט נ' סולברג המבקשים: 1. עיזבון המנוח מכלוף אמאר ז"ל 2. עיזבון המנוחה חנה אמאר ז"ל 3. דוד אמאר 4. ישראל אמאר 5. תמר מויאל 6. יהונתן אמאר נ ג ד המשיבים: 1. מלח הארץ עתלית בע"מ 2. רשות מקרקעי ישראל 3. החברה להתיישבות היהודים בארץ ישראל "פיקא" 4. לישכת רישום המקרקעין בחיפה בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בחיפה בת"א 39983-07-13 מיום 15.2.2015 שניתנה על-ידי השופט ד"ר מ' רניאל בשם המבקשים: עו"ד יוסף סגל; עו"ד יגאל גרוסמן בשם המשיבה 1: עו"ד יוסף ליבנה; עו"ד אורי שרם בשם המשיבות 2 ו-4: עו"ד שמרית גולן בשם המשיבה 3: עו"ד מורן קגן-סיגל החלטה

החברה הפניתה לכך שטענות המבקשים סותרות הצהרות קודמות של המנוח, אשר ניתנו במסגרת עדותו בבית המשפט בהליך אחר בשנת 1983 (ת"א 1760/83 צדיק בן יעקב נ' חברת המלח מארץ ישראל בע"מ), בתביעה דומה של שכנו נגד החברה, אשר עסקה בזכויותיו של הלה בדירת שירות שהוקצתה לו על-ידי החברה.

...

דיון והכרעה בהתאם לסעיף 41(ב) לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984, ובהתאם לסמכותי מתוקף תקנה 410 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד-1984, סבורני כי מן הראוי לדון בבקשה כבערעור.

יחד עם זאת, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הערעור גופו להידחות.

סבורני כי טוב יעשו בעלי הדין אם יוותרו על סגנון שכזה, כדי לקיים מה שנאמר "דִּבְרֵי חֲכָמִים בְּנַחַת נִשְׁמָעִים" (קהלת ט, יז).

החטיבה להתיישבות היא גוף וולונטרי, אשר תפקידה ומעמדה תוארו והוכרו בחוק מעמדן של ההסתדרות הציונית העולמית ושל הסוכנות היהודית לארץ-ישראל, התשי"ג-1952, ובאמנות שנכרתו בינה לבין ממשלות ישראל בשנים 1954 ו- 1979.

ביום 1.4.95, על-פי הסכם הרשאה, הקצה הממונה לחטיבה להתיישבות אדמות מדינה, לצורך הקמת היישוב גבעון החדשה (הסכם ההרשאה – נספח א' לכתב ההגנה מטעם הממונה).

ביום 26.10.97, פנה היישוב למהנדס המועצה האזורית בעיניין מיגרש 377, וציין כי: "אנו מגישים במחובר עם בקשה של הסוכנות היהודית לאשר עקרונית את המיגרש בהקדם האפשרי היות והאשור יסיים תהליך משפטי העשוי לדעת היועץ המשפטי של הסוכנות לסכן את מיפעל הבניה בארץ ישראל..." (נספח לב' לתצהיר התובע).

...

בהינתן כל האמור – הנני קובע כי הנתבעים, לא הפרו את הסכם הפשרה שקיבל תוקף של פסק בשנת 1998 והיישוב, עמד בחיוב ההשתדלות שנטל על עצמו בהסכם.

לאחר ששקלתי את טענות הצדדים בעניין הזה, באיזון הכולל, סבורני שלסכומים אלה יש להוסיף הצמדה בלבד, אולם לא מיום ביצוע התשלום אלא מיום 5.3.99, עת התובע פנה ליישוב במכתב התראה וביקש פיצוי, כאמור לעיל (ראו – מכתב עו"ד סיטון – נספח נט' לתצהיר התובע), והסכום הכולל נכון ליום פסק הדין הוא בסך של 192,158 ₪.

סוף דבר אשר על כן – התביעה נדחית, למעט החזר בסך של 192,158 ₪, שישולם לתובע על ידי הנתבעת 1, תוך 30 יום מהיום.

עקרי העובדות הרקע העובדתי בהתאם ל"הסכם הרשאה" שנחתם ביום 1.1.1984 בין הממונה על הרכוש הנטוש והממשלתי באיזור יהודה ושומרון (להלן – הממונה על הרכוש) לבין ההסתדרות הציונית (בהתאם לסמכויותיה ולתפקידיה מכוח חוק מעמדן של ההסתדרות הציונית העולמית ושל הסוכנות היהודית לארץ ישראל, התשי"ג-1952), נימסרה להחזקתה של ההסתדרות הציונית משבצת מקרקעין ששיטחה כ-9,500 דונם באיזור ריחן (כיום ולהלן – פארק שח"ק, שח"ק או המשבצת).

ביום 1.11.2000 החליטה הועדה להקצאת קרקעות של החטיבה להתיישבות בהסתדרות הציונית להקצות לנתבעת שטח של חמישה דונם למטרת הקמת חוות עיזים ודיר עיזים ועוד שטח מרעה בשטח של 2,000-1,500 דונם, בהתאם לגודלו של העידר (כמפורט בהחלטה) (להלן לפי העניין – החלטת ההקצאה; הפרויקט או חוות עיזים; שטח החווה או השטח).

...

המסקנה המתבקשת היא אפוא, כי אפילו הייתה רלוונטיות לכך שבמקום פועלת חוות עזים, הרי שהוכח כי לא כך הם פני הדברים.

(4) שאלת זכאות הנתבעים לפיצוי ושיעורו לנוכח המסקנה כי על הנתבעים לפנות את השטח, נותר לבחון אם הם זכאים לפיצוי בשל פינויים ממנו.

אולם ככל שזה נדרש, ניתן לתובעת היתר זה. תוצאת הדברים היא אם כן, שהתביעה מתקבלת.

רקע עובדתי תמציתי נתבעת 1 היא אגודה שיתופית (להלן: האגודה), שהוקצה לה שטח קרקע במסגרת "הסכם משולש" (למהותו של הסכם זה ראו למשל ע"א 8378/11 יגל מושב עובדים להתיישבות חקלאית שיתופית בע"מ נ' הסוכנות היהודית לארץ ישראל (27.10.2016)).

...

הכרעה לאחר עיון בטענות ההדדיות ובמכלול החומר המצוי בתיק, יש לטעמי להורות כי התובע ישלם לאגודה "דמי שירותים" בסכום כולל של 12,000 ₪ לשנה.

על מנת להשיג יציבות ביחסי הצדדים מחד גיסא, ולאפשר גמישות בהתאם לשינוי הנסיבות מאידך גיסא, אני מורה כי תוקף ההוראה הנזכרת יהיה מן המועד שבו תוקצה לתובע הקרקע הנוספת והוא יוכל לקבל בה חזקה, ועד ליום 31.12.2027.

לעניין הוצאות המשפט ושכר טרחת עורך דין, הרי שיש לשקול מכלול של שיקולים, ובין היתר את השיקולים שלהלן: מחד גיסא, בסופו של דבר עתירה מרכזית של התובע נתקבלה.