הקצאת אגרות חוב מיועדות לקופות גמל וביטוח מנהלים

טענות התובעת במסגרת כתב התשובה לתביעה שכנגד: א. דין התביעה שכנגד לסילוק על הסף מהטעם כי כל עוד לא הופר חוזה לא ניתן לטעון לעוולה של גרם הפרת חוזה; וכן, מהטעם כי בתביעה נזיקית לא ניתן להגיש כתב תביעה ללא כימות סכום התביעה ותשלום אגרה בגינו.

דיון והכרעה: בחוק קופות הגמל נקבעו ההגדרות הבאות, הרלוואנטיות לנושא שבפנינו: "עמית-שיתופי" - עמית בקופת גמל לתגמולים שהוא קבוץ או מושב שיתופי, המשלם כספים לקופת הגמל בעד חבריו; "קבוץ" – כהגדרתו בסעיף 54(א) לפקודת מס הכנסה; "קרן הישתלמות" - קופת גמל המיועדת לתשלום דמי הישתלמות לעובדים, לעצמאים, לחברי קבוץ, לחברי מושב שיתופי או למוטבים שלהם;"

תקנון האגודה השיתופית הוא 'הסכם בין האגודה לבין חבריה המסדיר את היחסים המשפטיים ביניהם וקובע את הזכויות והחובות ההדדיות שלהם' (ראו: ע"א 4245/00 לאה חן - קבוץ תל קציר אגודה שיתופית, פ"ד נז(6) 10 (2003)).

במסגרת התקנון נקבע, בין היתר, כי מטרת האגודה "ליצבור ולנהל, במסגרת קרן מילואים עפ"י הוראות סעיף 41 לפקודת האגודות השיתופית, כספים ונכסים שהוקצו ואשר יוקצו בעתיד כמענקים, או כהלוואות לצרכים סוצאליים של חברי קבוץ יזרעאל (להלן: "קבוץ יזרעאל" או "הקבוץ") לרבות לצורכי פנסיה ותשלומי גמל אחרים, עזרה הדדית, צרכים רפואיים, קרנות לדמי עזיבה, קרן חסכון והורשה וכיו"ב" (ראו סעיף 3.1 לתקנון קרן המילואים).

כך למשל, מפקיד הקבוץ כספים לצורך יצירת בטחון סוצאלי לחבריו לקרנות פנסיה או לביטוח מנהלים או לקופות גמל אחרות, לרבות קרנות הישתלמות, בהתאם להחלטותיו מעת לעת וזאת על מנת להביא את החברים לצבירה "פנסיית יעד" בהתאם לותק החבר בקבוץ.

...

טענות התובעת במסגרת כתב התשובה לתביעה שכנגד: א. דין התביעה שכנגד לסילוק על הסף מהטעם כי כל עוד לא הופר חוזה לא ניתן לטעון לעוולה של גרם הפרת חוזה; וכן, מהטעם כי בתביעה נזיקית לא ניתן להגיש כתב תביעה ללא כימות סכום התביעה ותשלום אגרה בגינו.

לאור האמור לעיל, אנו סבורים כי בהתאם למטרות הקיבוץ שהובאו לעיל, לתקנון הקיבוץ, לתקנון קרן המילואים, למארג ההסכמים שבין הצדדים ובהתאם לנסיבות בהן הקיבוץ הפקיד את הכסף שהצטבר בקופות המנוהלות על ידי חברת אלשטולר ולא המנוחה, למטרת הכלל ולא למטרת הפרט, כפי שהוסבר בהרחבה לעיל, אין לנו אלא לקבוע כי הכספים הרשומים על שמה של המנוחה שייכים לקרן המילואים ולא למנוחה כטענת התובעת ועל כן אין התובעת זכאית לכספים אלו.

התובעת לא הוכיחה כי היא מוטב בקרן והיא אינה זכאית לזכויות בקרן כיורשת מעבר לנדרש ולאחר שמצאנו כי הכספים בחברת אלטשולר שייכים לקרן המילואים, לאחר ששקלנו את טענות הצדדים, מצאנו, כי התובעת לא הוכיחה את טענתה לפיה היא מונתה כמוטב יחיד בקרן (סעיף 7 לכתב התביעה) או כי היא זכאית לכספים כיורשת.

סוף דבר: בנסיבות שפורטו לעיל תביעת התובעת נדחית.

דמי הגמולים בגין רכיב הפרמיה הממוצעת והגמלאות המשולמות בגינה הם כספים "צבועים" הצבורים בחשבון נפרד אשר כונה בחלק מהמסמכים והדו"חות "קרן הפרמיות". סכומם של הכספים בקרן הפרמיות, אשר הושקעו באגרות חוב ייעודיות מסוג "מירון" המוקצות לקרנות פנסיה בלבד ואשר הוקצו לקרן עד למועד סמוך לאחר מינוי מנהל מיוחד לקרן בשלהי שנת 2003, עומד כיום על מאות מיליוני שקלים.

רשות שוק ההון חוזרת על טענתה בבית הדין האיזורי לפיה החלטת אגד להפקיד בגין חבריה דמי גמולים עבור רכיב הפרמיה הממוצעת לא עוגנה מעולם בתקנון הקרן כרכיב פנסיוני ולכן הקרן לא הייתה רשאית לנהל את הכספים שהופקדו בגין הפרמיה הממוצעת יחד עם כספי הפנסיה המנוהלים על ידה; ההסכמים וההסכמות בין הצדדים בגין הפרמיה הממוצעת נעשו כהסכמי צד חצוניים לתקנון; אין בעובדה כי הקרן רכשה אגרות חוב מיועדות בכספי חשבון הפרמיה, וכן ניהלה את חשבון הפרמיה תחת אותו אישור לניהול קופת גמל שניתן לה עבור ניהול כספי הפנסיה של חברי אגד, כדי להכשיר תשלום גמלאות בגין רכיב זה, אשר יכול להעשות רק בהתאם לתקנון.

לצד זאת נוסיף ונבהיר כי פסק דיננו מצטמצם לקביעה לפיה רכיב הפרמיה הממוצעת אינו ולא היה בכל שלב שהוא חלק מהשכר הקובע המבוטח בקרן או מנכסי הקרן, אלא רכיב שנוהל על ידה, בדרך-לא-דרך, מחוצה לה. משכך, איננו מחווים דעתנו בטענות שונות שעלו אגב ההליך המשפטי בדבר זכותה של קרן הפרמיות להמשך הקצאת אגרות חוב ייעודיות וסבסוד כקרנות גרעוניות נוספות או לחלופין לקבלת "כרית הבטחון" לקרנות ותיקות, כפי שבנסיבות מסוימות היתה זכאית להם אילו נערכה ההסדרה כמתחייב מהוראות ההסדר התחיקתי במועד.

...

תם אך לא נשלם בחלק המסכם את עמדת המאסדר הן בבית הדין האזורי והן בהליך הערעור, נכתב כך: "רכיב הפרמיה הממוצעת שולם לאורך השנים בהתאם להסכמים לבר תקנוניים ... פועל יוצא מעמדתנו הוא כי אין מנוס אלא לראות בניהול חשבון הפרמיה הממוצעת על ידי קג"א כניהול של קופת גמל נפרדת מקרן הפנסיה המנוהלת על ידה ומשכך על קג"א לפנות לרשות שוק ההון בהתאם להוראות הדין בבקשה להסדרת חשבון הפרמיה הממוצעת כקופת גמל, על מנת שבקשה זו תוכל להיבחן על ידי הרשות". הנה כי כן, כעולה מפסק דיננו ואף מעמדת המאסדר, מזה למעלה מארבעים שנים מנוהלת קרן פנסיה (קרן הפרמיות) שלא כדין, על בסיס הסכמים לבר תקנוניים, בידיעה מלאה של המאסדר, תוך שעניינה של הקרן הלא מאושרת מהווה חלק מהסכם ההבראה (1989), נציג משרד האוצר מעיד בעניינה (עמ' 12 בפסק הדין בעניין הררי) ונערכים בקרן הלא מאושרת באישור המאסדר הסדרים שונים.

בנסיבות העניין, בהן לאגד, לקרן ולמאסדר תרומה משמעותית למצב שנוצר, לא מצאנו לחייב את המערערים בהוצאות ההליך.

סוף דבר – הערעור נדחה, למעט בעילת ניכוי דמי הניהול אשר תוחזר בכפוף לנפסק בסעיף 103 לעיל להכרעת בית הדין האזורי.

נציין, מבלי לגלוש לפירוט יתר, כי הפרקטיקה דלעיל התפתחה בין היתר עקב קשיים מעשיים של "חילוץ" מרכיב הפיצויים מערך הפדיון הכולל של פוליסות "מעורבות" ששיווקו בשנות השמונים המוקדמות של המאה הקודמת ולא כללו הפרדה בין מרכיבי הביטוח והחסכון (השוו: רע"א 9778/16 זליגמן נ' הפניקס חברה לביטוח בע"מ. פסקה 6 (31.5.2018)) ומהאפשרות שהוקנתה עד לשנת 1988 לייעד חלק מכספי הפיצויים לרכישת ביטוח חיים ("ריסק").

החל משנת 1992 הופסק לחלוטין שיווקן של פוליסות ביטוח נושאות תשואת מובטחת והוחל בשיווקן של פוליסות שכנגדן לא הוקצו לחברות הביטוח אגרות חוב ייעודיות, אלא כספיהן הושקעו, בכפוף למיגבלות רגולטוריות שאינן לענייננו, בשוק החופשי.

ההדגשה הוספה – ר.פ) – המבטח, המעסיק והעובד (ל"מערכת היחסים המשולשת" בין מעסיק, עובד וקופת גמל – ויוזכר כי פוליסת ביטוח מנהלים מסווגת גם כקופת גמל – ראו בין היתר: ע"ע (ארצי) 1137/02 אדיב - המערערת לפיתוח ולמלונאות רחביה בע"מ. פסקות 1 ו - 5 (19.01.2003) ו - ע"ע (ארצי) 201/09 ‏טורעני - ראשד ז"ל. פסקה 17 (19.12.2013)), תוך שזכותו של העובד כלפי המעסיק "יונקת את חיותה" מלשון חוזה הביטוח על חלקיו השונים.

...

מצאנו, לפיכך, לקבל את ערעור המערערת ולבטל את פיצויי הלנת פיצויי הפיטורים שהושתו עליה, באופן שהסכום של 30,863 ₪ יישא הפרשי הצמדה וריבית כדין ממועד סיום העבודה (31.3.2015) ועד למועד הפקדתו בחשבון המשיבה (27.5.2015).

סוף דבר ערעור המערערת נדחה, בכפוף להפחתת פיצויי ההלנה כאמור בסעיף 57 בפסק הדין.

בנסיבות העניין, ובהן תקדימיות הסוגיה וחשיבותה, לא מצאנו לנכון לעשות צו להוצאות בערעור.

לטענת הנתבעת 1, משפעלה לפי רצונה של המנוחה וביטחה אותה בקופת גמל בהתאם לבחירתה הרי שפעלה בהתאם לחובותיה שבדין, ודין התביעה כנגדה להדחות.

נוסף על כך, נקבע שם כי: "אכן, קיים לכאורה אינטרס כללי של ציבור העובדים להיות מבוטח בקרן מקיפה, הכוללת לצד צבירה פנסיונית גם ביטוח אובדן כושר עבודה וביטוח שאירים. זהו לכאורה גם אינטרס של המדינה. כמצוין לעיל, תכלית זו מקודמת באמצעות קביעת בררת מחדל, בצו ההרחבה (סעיף 3ב' לצוו) ובהנחיות רשות שוק ההון, לפיה אם לא הודיע העובד על בחירה במוצר פנסיוני מסוים, חובה על המעביד לבטחו "בקרן פנסיה מקיפה". כמו כן המדינה מעודדת עובדים לבטח עצמם בביטוחי אובדן כושר עבודה ושאירים באמצעות הקצאת אגרות חוב מיועדות הנושאות תשואה מועדפת במימון המדינה.

המנוחה אף כתבה במפורש שהיא מבקשת להעביר כספים באופן שוטף ל"ביטוח מנהלים" – כשבפועל לא היה לה ביטוח מנהלים אלא קופת גמל.

...

לטענת הנתבעת 1, משפעלה לפי רצונה של המנוחה וביטחה אותה בקופת גמל בהתאם לבחירתה הרי שפעלה בהתאם לחובותיה שבדין, ודין התביעה כנגדה להידחות.

משכך, התביעה לפיצוי בגין עגמת נפש נדחית.

מהאמור לעיל, דין התביעה נגד הנתבעות להידחות.

סוף דבר דין התביעה נגד הנתבעות להידחות.

השופט י' עמית: המדינה תומכת בחסכונות הפנסיוניים של תושביה באמצעות אגרות חוב מיועדות, והעתירות שבפנינו עוסקות באופן ההקצאה של אותן אגרות חוב.

כיום אג"ח מיועדות מוקצות רק עבור קרנות הפנסיה, ובמסגרת העתירה בבג"ץ 6925/14 התבקשנו להורות למשיבים להקצות אג"ח מיועדות גם עבור קופות גמל ותכניות "ביטוח מנהלים". במסגרת העתירה בבג"ץ 5128/17 נתקפו תקנות הפיקוח על שירותים פינאנסיים (קופות גמל) (זקיפת תשואה בקרן פנסיה חדשה מקיפה), התשע"ז-2017 (להלן: תקנות זקיפת התשואות).

לאחר פירוט ההבדלים בין מכשירי החסכון השונים נפסק: "ההבחנה שערכה הממשלה בין קרנות הפנסיה החדשות, לקופות הגמל ותכניות 'ביטוח מנהלים', לעניין ההשקעה באיגרות חוב מיועדות, מבוססת על שיקולים עינייניים וסבירים, הנוגעים לשוני הקיים בין מסלולים אלה, שוני שהוא רלוואנטי לתכלית העומדת בבסיס ההטבה הגלומה באיגרות החוב המיועדות" (פסקה 49).

...

אשר על כן, גם עתירה זו דינה להידחות.

המסקנה אליה הגעתי, היא כי לא הוכחה עילה להתערבותנו במדיניות הכלכלית שנבחנה.

סוף דבר: אציע לחבריי לדחות את שתי העתירות מבלי שייעשה צו להוצאות.