הקפאת פרישה מוקדמת לגימלאות תנאים ומגבלות

בפנינו תביעתו המתוקנת של ד"ר עבד אלרחמאן ג'בר (להלן - התובע) כנגד קופת חולים לאומית (להלן – הנתבעת), בטענה, כי פרישתו המוקדמת לגימלאות נעשתה לטענתו תוך אילוץ ואיומים מצדה, דבר אשר גרם לו לפגיעה כלכלית, ובנסיבות הללו, יש לחייב את הנתבעת לפצותו בגין אובדן הישתכרות ותנאים סוצאליים החל ממועד הוצאתו הכפויה לגימלאות.

וביום 22.4.2010, פנה התובע לבית דין זה, בבקשה לצוו מניעה זמני, המורה לנתבעת להקפיא לאלתר את הליך הפסקת עבודתו של התובע, ולהסדיר את יציאתו של התובע לגימלאות, רק לאחר הגיעו לגיל פרישה.

התובע הסביר במסגרת עדותו בפנינו (עמ' 10 משורה 30 לפ'): "אם בתי לא היתה עומדת להתחיל לעבוד כרוקחת בקופ"ח לאומית, בכלל העניין שלי לסיום העסקתי לא היה עומד על הפרק והייתי ממשיך לעבוד. הנתבעת היתנתה את העסקת בתי בהפסקת עבודתי." בהמשך עדותו סיפר (בעמ' 11 שורה 4 לפ'): "נכון שהסכמתי לצאת לגימלאות בתנאי שיקבלו את בתי לעבודה כרוקחת." עדותו של התובע מדברת בעד עצמה, שכן התובע מודה שיצא לפנסיה מוקדמת, על בסיס הבנות אליהן הגיע עם הנתבעת, נוכח מיגבלת הנתבעת להעסיק את בתו, כל עוד התובע ממשיך לעבוד בנתבעת, לאור נוהל איסור העסקת קרובי מישפחה (מדרגה ראשונה).

...

התחייבות הנתבעת להמשיך ולהעסיק את התובע לאחר פרישתו כעובד "עצמאי". באשר לטענת התובע, אשר נטענה לראשונה, במסגרת עדותו (ראה: ת/1, ובעמ' 11 משורה 6 לפ'), לפיה הובטח לו כי לאחר פרישתו יחזור לעבוד עם הנתבעת כרופא עצמאי "על פי הסכם מיוחד". אנו מקבלים את טענת הנתבעת, כי המדובר בהרחבה ושינוי חזית, שכן טענה זו לא בא זכרה בבקשה לסעד זמני, ובתצהיר התומך בבקשה, וגם לא בכתב התביעה המתוקן אשר הפנה בחלק מהסעיפים לתצהיר התומך בבקשה לסעד זמני .

אולם משקבלנו את טענת הנתבעת כי המדובר בהרחבת חזית, ומשטענת התובע בעניין זה עלתה לראשונה רק בשלב הסיכומים, ולא ניתנה לנתבעת הזדמנות ראויה להתגונן מפניה - דינה להידחות.

לאור כל האמור לעיל, במצטבר, התביעה נדחית.

ביום 20.2.2011 קיבלה התובעת הזמנה למשא ומתן בדבר פרישתה מרצון ובהיעדר הסכמה, לשימוע על פיטוריה: "אנו מבהירים כי לאור מסקנות הועדה הרפואית המחוזית והחלטת ועדת הערר אליה פניתם, הגב' גרוס איננה יכולה להמשיך לעבוד בתפקידה התקני כאחות בבי"ח פסיכיאטרי ובמרפאות פסיכיאטריות בלבד. הניסיונות למצוא לה תפקיד כאחות בבתי חולים אחרים ובלשכת הבריאות לא צלחו. בנסיבות אלה אין מנוס אלא לפתוח בהליכי פיטורים. לפי כך הגב' גרוס מוזמנת, שוב, למשא ומתן על פיטוריה שיתקיים ביום 7.3.2011 בשעה 10.00 במשרדי, במהלכו יוסברו לגב' גרוס תנאי פרישתה. אם המשא ומתן לא יעלה יפה כי אז תנתן לה מייד לאחר מכן זכות השימוע, במסגרתו תטען את טענותיה נגד פיטוריה והם יובאו בפני בעל הסמכות לפטרה בטרם שיקבל החלטה בעיניין. אם המועד שנקבע לעיל אינו מתאים, ניתן לשנותו בתיאום. יובהר בזאת, כי במידה ולא תופיע גב' גרוס לדיון יימשך ההליך מבלי שתישמע עמדתה". בהודעה שנמסרה לתובעת ביום 20.3.2011 אושרו לתובעת תנאי הפרישה הבאים: "הקפאת זכויות עד גיל קצבה ותשלום 6 חודשי היסתגלות מייד עם סיום העסקתך או לחילופין, פנייה לועדת פיצויים להענקת 150% פצויי פיטורין. יובהר, כי במידה ותבחרי בחלופה השנייה הפירוש הוא ויתור על פנסיה עתידית..." עוד נאמר בהודעה, כי במידה והתובעת אינה מסכימה לתנאים אלו: "תנתן לך זכות שימוע, במסגרתו תוכלי לטעון את טענותייך נגד הפיטורין בטרם תיתקבל החלטה בעיניין. השימוע יכול להערך, על פי בחירתך, בכתב או בעל פה בתאריך 27.3.2011 בשעה 12:30 במשרדי. במידה ותבחרי לקיים את השימוע בכתב, אבקש להגישו עד 29.3.2011." (נספח כ"ה לכתב התביעה המתוקן).

התובעת העידה כי למעשה לא ראתה בהחלטת הוועדה כמחייבת אותה בנוגע למצבה הרפואי: "לשאלתך, מדוע לא קבלתי את העבודות שהוצעו לו, אני משיבה שאני מודעת למיגבלות שלי ואני מעולם לא עשיתי שום דבר כאחות חוץ מבית חולים פסיכיאטרי. אני לא הכשלתי את הריאיון. מסרתי להם חוות דעת של רופא תעסוקתי והם סרבו לקבל אותי. אני ממשיכה לעבוד כיום בתנאים שאני יכולה לעבוד בהם.

אי לכך, אין בידינו להעתר לעתירתה הראשית של התובעת לקבוע את זכאותה לקיצבת פרישה מוקדמת החל מחודש 9/08, אלא לכל היותר וככל שיקבע כי היתקיימו בתובעת התנאים המזכים על פי החוק, יהא מקום לשקול להענות לעתירתה החלופית, היינו להעמידה בפני וועדה רפואית לפי החוק, שתיקבע את כושרה לעבודה ואת זכאותה לפרוש לקיצבה עקב מצב בריאותה.

...

אשר על כן, תביעתה ברכיב זה נדחית.

אשר על כן, ומכל הטעמים גם יחד, דין תביעתה לפיצוי בגין אי קבלת דמי לידה, שלא הוכח, להידחות.

סיכום תביעת התובעת על כל ראשיה נדחית.

עוד טוענים המשיבים, כי אפילו נפגעה זכות חוקתית כלשהיא של העותרים, הרי שהתיקון לחוק עומד בתנאי פיסקת ההגבלה של חוק היסוד, שכן הוא נועד לתכלית ראויה, ועומד במבחן המידתיות, על כל מבחני המשנה שבו; הסדר ההקפאה, הבנוי על גיל פרישת-חובה, מושפע, בין היתר, מהמגבלות התקציביות החלות על משרד הבטחון וצה"ל במסגרת הקיצוצים התקציביים שהיוו רקע ועילה לשיחרור העותרים ומשרתי קבע אחרים מצבא הקבע.

נבחן את תנאי פיסקת ההגבלה, אחד לאחד: פגיעה חוקתית במסגרת חוק – דרישה זו מתקיימת במקרה זה, שכן הסדר הקפאת הזכויות לגימלה מעוגן בחוק הגימלאות בצה"ל. הלימה לערכיה של מדינת ישראל – משמעות דרישה זו היא הלימה לערכיה של המדינה כמדינה יהודית ודמוקרטית (ענין לה"ב, פסקה 105; אהרן ברק פרשנות במשפט כרך שלישי – פרשנות חוקתית 517-518 (2001), להלן: ברק, פרשנות חוקתית).

כך, העותרים יוכלו להיות זכאים לקבלת הקיצבה גם בשלב מוקדם יותר מגיל פרישת החובה, בהתקיים אחד התנאים המנויים בס"ק (1)-(3) שלעיל – סעיפים המשקפים מצבים קונקריטיים שבהם הגיע הפורש בגיל הביניים אל קצה דרכו התעסוקתית מסיבות שונות.

...

כדעת חברי השופט מלצר, אף אני סבור כי הזכות לקצבה היא בעלת מאפיינים קנייניים וכי באופן עקרוני פגיעה בקצבת הפרישה עשויה להוות פגיעה בזכות הקניין המוגנת במשפט החוקתי.

סיכומו של דבר, כאמור, מצטרף אני לדעת חבריי כי דין העתירה להידחות.

המשנה לנשיאה לפיכך, התוצאה היא כאמור בפסק דינה של השופטת פרוקצ'יה. ניתן היום, ז' בשבט התשע"א (12.1.2011).

הבקשה הוגשה על ידי ההסתדרות הכללית וארגון רבני השכונות והיא למתן סעד זמני להקפיא את הוצאתם לגמלה של רבני השכונות ולמתן צו הצהרתי קבוע לפיו חל על רבני השכונות סעיף 3.3 לנספח ג' להסכם הקיבוצי מיום 6.9.88 כהסדר ייחודי ומכוחו אין לכפות על רבני השכונות פרישה מאולצת לגמלאות על פי הגיל הקבוע בחוק שירות המדינה (גמלאות)[נוסח משולב], תש"ל-1970.

(2) לקבוע כי הגיל שבהגיעו אליו זכאי עובד לקבל גמלה מחמת פרישתו מעבודתו בשל גילו אף בטרם הגיע לגיל הפרישה, יהיה נמוך מגיל הפרישה המוקדמת, ובלבד.

אלא שלגרסת המבקשים הוסכם להשאיר את העניין "פתוח" ולהמשיך את המצב הקיים לפיו אין קיימת מיגבלה של גיל פרישה לרבנים, בעוד שלדידם של המשיבים לא הושגה כל הסכמה להשאיר את העניין "פתוח" אלא נקבע גיל פרישה "עד הפנסיה" כלומר-לפי גיל הפרישה הקבוע בחוק הגימלאות והתוספת בכתב יד "כמקובל עד היום" לא היתה מוסכמת.

(ד) אין בדחיית הבקשה על ידינו כדי לגרוע מסמכותו של נציב שירות המדינה או הגורם המוסמך המקביל לו במועצות הדתיות, לאשר המשך שרות של רב שכונות, כהסדר אינדיוידואלי, מכוח סמכותו לפי סעיף 18(א) לחוק הגימלאות ובתנאים הקבועים בו. (ה) הואיל ומדובר בסכסוך קבוצי, אין צו להוצאות.

...

סוף דבר 46.

(א) הבקשה נדחית ועמה בטל צו המניעה שנתנו במהלך הדיון.

(ב) אנו קובעים כי גיל הפרישה המחייב לגבי רבני שכונות הוא גיל הפרישה הקבוע בחוק הגמלאות ובחוק גיל פרישה (כיום גיל 67).

ביום 31.8.2014, לפני גיל 60, פרשה המשיבה מעבודתה בערייה במסגרת פרישה מוקדמת לגימלאות.

בנגוד לטענת המדינה הראציונאל העומד בבסיס רציפות זכויות פנסיה הוא לא שימור הקיים, שמשמעותו הקפאת זכויות, אלא דוקא התפתחות מהקיים, קרי שמירה על זכויות העובד המתקדם בעבודתו מבלי שהמעבר יפגע בזכויותיו הפנסיוניות.

מיגבלות לחישוב המשכורת הקובעת שהוסכמו בין הצדדים להסכם הרציפות צוינו בו במפורש, כך למשל בסעיף 6ה בו נקבע כי הגדלת שיעור הקצבה על ידי הבעלות האחרונה בנסיבות מסוימות לא תובא בחשבון על ידי הבעלות המעבירה המשתתפת בתשלום.

וכך קובע הסעיף: "(א)שר האוצר רשאי להיתקשר עם מעסיק בהסכם - כללי או מיוחד לאדם ששמו נקוב בהסכם - שלפיו תקופת עבודתו, כולה או מקצתה, של העובר משירות המדינה לעבודה אצל המעסיק או להיפך, תבוא בחשבון לענין זכויות לגימלאות, כולן או מקצתן, מן המדינה לפי חוק זה או מן המעסיק שלא לפי חוק זה, וכן מקצתן מזו ומקצתן מזה, הכל לפי תנאים שיראו לקבוע בהסכם, לרבות תשלום ותחולה למפרע.

...

העובדה כי מאן דהוא עלום הגיע בחלוף עשרות שנים למסקנה פרשנית אודות האופן בו יש לקרוא את הסכם הרציפות, אינה שוללת את המסקנה כי דווקא האופן בו נהגה המדינה עשרות שנים הוא זה שמשקף את אומד הדעת שלה (ושל יתר הצדדים) להסכם הרציפות.

לאור המקובץ, מצאנו לדחות את הפירוש לו טוענת המדינה ולדחות את ערעור המדינה בעניין זה. משכך, אין לנו צורך להידרש לטענות שעלו בערעור בקשר למצבים בהם חל שינוי בסולם השכר של העובד העובר.

בענייננו, לא מצאנו כי מתקיים חריג המצדיק סטייה מכלל זה. סוף דבר ערעור המדינה נדחה.