הקפאת הליכים לצורך הגשת תלונה במח"ש

המבקשת, גב' סיגל דוגה, הגישה בקשה זו לצוו עשה זמני המורה למשיב 1, נציב שירות המדינה, להקפיא את ביצוע החלטתו בדבר השעייתה של המבקשת מעבודתה כמורה, עד להכרעה בתביעה שבדעת המבקשת להגיש לביטול החלטת ההשעייה.

ביום 3.8.15 היתקבל בנציבות שירות המדינה דיווח על פתיחת חקירה נגד המבקשת, בו נימסר הפרוט הבא: "בתאריך 26.7.2015 הגיעו שוטרי ימ"ר ירושלים בלשים מהזרוע המבצעית לרחוב הבוסתנים 4 על מנת לבצע מעצר של ירון דוגה בעלה בגין עבירות זיוף מירמה והלבנת הון. החשוד ניסה להמלט דרך המרפסת בקומה העליונה. בעת שהבחין בו שוטר החלו השוטרים לנסות ולהכנס לבית, בשלב זה טענה סיגל בפני השוטרים כי ירון לא נמצא בבית בכך ניסתה לשבש את הליכי החקירה ומשפט וסייעה לו לנסות ול(ה)מלט מהשוטרים. בעת שניסו השוטרים להכנס בכול זאת בשימוש בכוח כסמכות נלווית למעצר, החלה סיגל לקלל את השוטרים ולנסות ולמנוע מהם לבצע את מעצרו של ירון בעלה. לציין כי הארוע צולם ותועד על ידי אחד מבני המשפחה וישנם שישה סרטונים שהורדו מתוך הפלפון של סיגל, מהם עולה כי הייתה היתנגדות למעצר ולנסות למנוע את המעצר של ירון דוגה, נגבתה הודעה באזהרה מסיגל דוגה שטענה בעדותה כי הייתה אלימות שוטרים כלפיה ולכן הגישה תלונה במח"ש. לציין כי למח"ש העבירה רק שתי סרטונים מתוך השישה שצולמו על מנת לנסות ולשבש את החקירה.

...

בהתאם לכך, החלטנו לדחות את טענת המבקשת לפיה דין החלטת ההשעיה להתבטל בשל חוסר סמכות.

אשר על כן החלטנו לדחות את הבקשה.

המבקשת תשלם למשיבה הוצאות הבקשה בסך 1,500 ₪.

הינה כי כן, אבחן תחילה את המבחן הראשון לתחולתה של טענת ההגנה מן הצדק, והוא, האם נפל פגם בהליך מחמת מחדלי מח"ש הנטענים: בכל הנוגע לפגם שעניינו העידר אישור שפיטה בתיק, אזי, על פי הנחיות פרקליט המדינה, הנחיה מספר 2.18 שעניינה– 'מדיניות התביעה בתיקי חקירה בהם חשוד בבצוע עבירה כלפי שוטר מתלונן על שימוש בכוח מצד שוטר' (להלן: "ההנחייה")), במקרה של תלונה הדדית של אזרח ושוטר בדבר הפעלת כוח, ביחס לאותו ארוע, על התובע להשהות את הטיפול כנגד האזרח עד להחלטת מח"ש בנוגע לטפול כנגד השוטר.

כך גם צוין במכתב, כי על הנאשם לסור למשרדי מח"ש לצורך הגשת תלונה רשמית, ובאם לא יענה למכתב בתוך 30 יום, ייגנז החומר ללא טפול נוסף.

עם זאת, בעיניין אלקובי שלעיל, מקרה הדומה באופייו למקרה שלפניי, חרף העובדה כי נטען על ידי הנאשמות כי מכתבי היידוע ממח"ש כלל לא הגיעו לידיהן, החליט בית המשפט העליון בסופו של יום לנקוט בדרך ביניים, כך, שמחד גיסא, האישום כנגד הנאשמות לא בוטל, ומאידך גיסא, התיק הוקפא, עד אשר תתברר תלונתן של הנאשמות מחדש במח"ש: "הפרקליטות הודיעה, ובית המשפט המחוזי תיעד שכיום יש מעקב אחר שליחת מכתבים ממח"ש למתלוננים לעניין זכאותם להגיש תלונה מפורטת, מה שלא נעשה בעבר.  בנסיבות המקרה דנא, כיון שלא הוכח שנתקבל מכתב אצל המתלוננות והתיק במח"ש נגנז, ואחר כך הוגש כתב אישום (בעקבות פסק דינו של בית המשפט המחוזי) והוא תלוי ועומד, יוקפא הטיפול בכתב האישום לעת הזאת. המתלוננות יגישו תוך 15 יום את תלונתן המפורטת במסודר במח"ש, ומח"ש תעשה מאמץ לבירור מהיר, שבעקבותיו יוחלט לעניין "אישור שפיטה" כן אם לאו.

...

הנה כי כן, ובכל הנוגע למבחן השלישי להחלתה של טענת ההגנה מן הצדק, ומששוכנעתי כי קיומו של ההליך אינו כרוך בפגיעה חריפה בתחושת הצדק וההגינות, מחד גיסא, ומאידך גיסא, כי לא ניתן להתעלם מהפגמים שבכל זאת נפלו בהתנהלות מח"ש, יש מקום לבחון האם ניתן לרפא את הפגמים שנתגלו באמצעים מתונים ומידתיים יותר מביטולו של כתב-האישום: לאחר ששמעתי את טיעוני הצדדים, ועיינתי באסמכתאות שהוגשו לי, מצאתי כי במקרה זה ניתן לנקוט בדרך הביניים בה בחר בית המשפט לנקוט בעניין אלקובי שלעיל (וראו גם, ת"פ (שלום ת"א) 13073-08-16 מדינת ישראל נגד רודיאון שרפמן (פורסם בנבו, 06.12.2017)).

לדידי, יהא בכך לאזן בין הפגמים שנתגלו בהתנהלותה של מח"ש לבין המחדלים שהתגלו במעשיו של הנאשם עצמו, מה גם, שאף הצדדים בטיעוניהם עלי כתב ציינו כי דרך זו הינה דרך חלופית המקובלת עליהם.

התביעה תעביר את תוכן החלטתי למשרדי מח"ש שמתבקשת לפעול בהתאם להחלטתי זו. ניתנה היום, כ"א טבת תשפ"א, 05 ינואר 2021, במעמד הצדדים.

טענות הצדדים בדיון אשר היתקיים לפניי ביום 28/10/20 טען ב"כ הנאשם כי בכוונתו לטעון טענה מקדמית לביטול כתב האישום, ובית המשפט דחה מועד הדיון לצורך הגשת הבקשה וקבלת תגובת ב"כ המאשימה לה. ביום 16/11/20 הוגשה הבקשה המונחת לפניי כעת, לפיה עותר כאמור ב"כ הנאשמים לביטול כתב האישום מטעמים של הגנה מן הצדק, ולחילופין להקפאת ההליך, וזאת מאחר ולטענתו טרם מוצה הליך החקירה במח"ש לעניין הארוע המתואר בכתב האישום.

כמו כן, באותו המקרה אף לא התקבלה טענת הגנה מן הצדק אלא אך נקבע כי "יוקפא הטיפול בכתב האישום לעת הזאת", וזאת עד להגשת התלונה באותו המקרה ובירורה המהיר ככל הניתן על ידי מח"ש. לאור האמור, אני דוחה בקשת ב"כ הנאשמים לביטול כתב האישום כנגד הנאשמים מחמת טענת הגנה מן הצדק.

...

אך באשר לשאלה האם קיים פגם בניהול ההליך בעת שהוגש ערר על החלטת מח"ש, בתוך פרק הזמן שהוקצב לכך, יתכן שקיים פגם כלשהו, על אף שאני סבורה כי אין בניהול ההליך לאחר הגשת ערר טעם לפגם, וזאת בדומה לעמדתו של כב' השופט מלמד במ"י 45335-06-15 לפיה: "סבור כי הנחיות פרקליט המדינה כלל אינן מתייחסות להליך הערר אלה להחלטה הראשונית של מח"ש". עם זאת, גם אם יש מקום לקבוע כי יש בניהול ההליך בשלב זה משום טעם כלשהו לפגם – אזי ודאי שעוצמתו של פגם זה קלה ביותר, מאחר ותלונותיהם של הנאשמים כבר נבחנו, וברי כי קיום ההליך הפלילי, בשים לב לקיום הפגם הקל, ככל שקיים, אין בו משום פגיעה בתחושת הצדק וההגינות.

לעניין עוצמת הפגיעה המצדיקה ביטול כתב האישום מטעמי הגנה מן הצדק כבר נקבע בע"פ סרנקו כי: "...מבעד למבחן המשולש האמור, לא יהא זה נכון לקבל את טענת המערערת בדבר החלת הדוקטרינה של ההגנה מן הצדק. זאת, בשל שלושה נימוקים מצטברים. האחד, תלונתה של המערערת נבדקה והמסקנה הייתה שהשוטרים לא עברו כל עבירה כלפיה. כך גם מסקנתי. השני, מהותה של הטענה אשר מופנית נגד עיתוי בדיקת תלונת המערערת. אף אם היה על רשויות התביעה לברר את תלונת המערערת טרם הגשת כתב האישום נגדה, אין לומר שיש בכך "פגיעה חמורה בתחושת הצדק וההגינות". בל נשכח, שתוצאות הבירור היו כי השוטרים פעלו על פי דין במהלך האירוע – בניגוד להתנהגות המערערת.

מסקנתי היא אפוא שהמקרה רחוק מלהתאים לכללי ההגנה מן הצדק באופן שמוביל לביטול כתב האישום.

לטענתה, בנסיבות אלו, ניתן להקפיא את המשך בירור כתב האישום לצורך הגשת תלונה מפורטת למחלקה לחקירות שוטרים.

למרבה הצער, למרות שעניינו של הנאשם הועבר למחלקה לחקירות שוטרים מספר חודשים לאחר שניתן רע"פ אלקובי, המחלקה לחקירות שוטרים לא פעלה לפי המתוה שקבע בית המשפט העליון; השני, בנגוד לרע"פ אלקובי – שם התעורר ספק אם המכתב נשלח, אם לאו - במקרה הנידון, לא היתה כלל מחלוקת כי המחלקה לחקירות שוטרים לא זימנה הנאשם באמצעות דואר רשום, וזאת ללא כל הסבר; השלישי, היה בידי המחלקה לחקירות שוטרים מידע בדבר פרטי הנאשם, לרבות כתובת ואף פרטי סנגורו בהליכי המעצר ולא ניתן הסבר כלשהוא מדוע לא זימנה המחלקה לחקירות שוטרים את הנאשם בדואר רשום או באמצעות בא כוחו בהליכי המעצר; הרביעי, מהמסמך שהוגש נראה, כי המחלקה לחקירות שוטרים ביצעה אך שיחת טלפון אחת בניסיון לאתר את הנאשם, וזאת בהנחה שניתן להתייחס לפרטים שרשומים במסמך שלא נהיר כלל מי ערכו ובאילו נסיבות לא היה מענה.

...

לאור האמור, אני מורה על ביטולו של כתב האישום מחמת הגנה מן הצדק ואכיפה בררנית.

הינה כי כן, ובכל הנוגע לטענת ההגנה לפיה, מח"ש לא פתחה בחקירה בזמן ביצוע העבירות, אלא בשיהוי ניכר ורק בחלוף כשנתיים וחצי ממועד ביצוע העבירות – נראה, כי מותב זה דן בכך בהרחבה ואכן מצאתי כי הטענות בעיניין זה מוצדקות בחלקן ובהמשך לכך, אף נתתי (כאמור), סעד מתאים בדמות הקפאת ההליך וההזדמנות לנאשם להגיש את תלונתו למח"ש באופן פורמלי ואולם, לא מצאתי כי היה מקום לבטל את כתב האישום בגין היתנהלותה של מח"ש, במיוחד נוכח "תרומתו" המשמעותית של הנאשם בזניחת התלונה, עת הלה חדל מלפעול במשך תקופה ממושכת, ולא טרח לבדוק מה עלה בגורל תלונתו.

ואולם וכזכור, ההגנה עתרה במסגרת טענותיה המקדמיות, עובר להבאת הראיות בתיק זה, כי בית-המשפט יורה על ביטולו של כתב האישום או לחילופין יקפיא את הטיפול בו לצורך הגשת תלונה מחודשת בהתאם לעניין אלקובי (ראו לעניין זה, רע"פ 3588/16 אלקובי נגד מדינת ישראל (נבו, 27.03.2017) (להלן: "עניין אלקובי")).

...

מעבר לעובדה כי על פני הדברים לכאורה, המעשים המיוחסים לנאשם בעניין זה הולמים יותר את עבירת ההדחה בחקירה לפי סעיף 245 לחוק העונשין ולא את עבירת השיבוש, הרי משראיות אלו היו פרושות לנגד עיני המאשימה עובר להגשת כתב האישום, תוך שהמאשימה מצידה מצאה לנכון שלא להגיש כתב אישום כנגד הנאשם בגין עבירת השיבוש אזי, יש בכך נימוק כבד משקל שלא להיעתר לבקשת המאשימה להרשיע את הנאשם בעבירה זו. יתרה מכך, לדידי, בהתאם למבחנים שהותוו בפסיקה לצורך הרשעה בעובדות שלא נטענו בכתב האישום לפי סעיף 184 לחוק סדר הדין הפלילי, לא ניתנה לנאשם הזדמנות סבירה להתגונן כנגד האשמה זו, לא במישור הטכני, ולא במישור המהותי.

משכך, מצאתי לקבוע, כי לא הייתה בידי ההגנה האפשרות הטכנית והמהותית להתגונן מפני עבירת השיבוש, ועל כן הנני דוחה את עתירת המאשימה להרשיע את הנאשם בעבירה זו. למעלה מן הצורך יוער, כי לדידי, בבקשתה זו, מנסה המאשימה לאחוז את החבל בשני קצותיו.

סוף דבר, ומכל הטעמים שפרטו לעיל, מצאתי לזכות את הנאשם מחמת הספק מעבירת החזקת הסם לצריכה עצמית לפי סעיף 7(א) +7(ג) סיפא לפקודת הסמים המסוכנים; להרשיע את הנאשם בשתי עבירות של הפרעה לשוטר במילוי תפקידו לפי סעיף 275 לחוק העונשין; לדחות את עתירת המאשימה להרשיע את הנאשם בעבירה של שיבוש מהלכי משפט לפי סעיף 244 לחוק העונשין; ולדחות את עתירת ההגנה הנוספת ל'הגנה מן הצדק'.