על הלכה זו חזר בית המשפט העליון במספר פסקי דין; ראו הדברים שנקבעו לאחרונה ברע"א 6737/20 הראל נ' ד"ר שלמה נס עו"ד ורו"ח, פסקה 33 (16.08.2021):
"בפסיקה נקבע כי במקרים שבהם מדובר בתביעה של תאגיד, אזי התנאי השני – ידיעת התובע על העובדות המקימות את עילת התובענה – מיתקיים בעת שאורגן של התאגיד ידע, או היה יכול לדעת, את העובדות המקימות את עילת התביעה (..) ואולם, לצד זאת, בע"א 5017/92 מרכז הארגזים בע"מ נ' עוזר, פ"ד נא(2) 200, 213-212 (1997) (להלן: עניין מרכז הארגזים), נקבע כי ידיעת נושאי המשרה הנתבעים על העובדות המקימות את עילת התביעה נגדם, אינה מהוה ידיעה שממועד התגבשותה תחל תקופת ההתיישנות, שכן 'לא ייתכן שידיעתו וכיסויו של החוטא על מעשיו תיחשב ל'גילוי' שממנו ואילך תימנה תקופת ההתיישנות' (שם). הינה כי כן, תקופת ההתיישנות של תביעת תאגיד נגד נושאי משרה בו, תחל במועד שבו מעשיהם של נושאי המשרה הנתבעים נתגלו, או יכולים היו להתגלות בשקידה ראויה, לגורם רלוואנטי אחר, כגון מנהלים נוספים שידם לא הייתה במעל".
ההיגיון שבקביעה הנ"ל הוא לשם היתמודדות עם "בעיית הנציג" בדיני החברות, דהיינו מצבים שבהם למקבלי ההחלטות אינטרס אישי שונה מזה של החברה עצמה (כפי שארע על-פי הנטען במקרה שלפניי), וכאשר קיים חשש שמא החברה תמנע מלממש את זכות התביעה שברגיל היתה מעוניינת לממש (עניין בנק דיסקונט, פסקה 14).
ראשית, כאמור לעיל, לא ניתן לצפות כי כרמל תעלה טענות נגד הנתבעים, במועד שבו היא נשלטה, כך על פי הנטען, על-ידם; שנית, ביקורת המל"ג אינה מהוה מעשה בית דין; שלישית, כפי שטענה התובעת, התביעה לא הוגשה בהתבסס על ביקורת המל"ג, כי אם לאור מימצאי החקירה שבוצעה במסגרת הליכי חידלות הפרעון של החברה, בדבר היתנהלות החברה וניהולה בתקופה שעובר למועד מתן צו הקפאת ההליכים, כאשר היא נסמכת על עילות תביעה רחבות משמעותיות ועל אירועים שהתרחשו גם אחרי השנים 2013-2014; ורביעית, אף טענה זו טעונה בירור עובדתי.
...
על כן, סבורני כי בשלב זה דין בקשת הסילוק על הסף מחמת התיישנות להידחות, כאשר רשאים הנתבעים לשמור טענותיהם בעניין זה לשלב מתקדם יותר בהליך כאשר תונח בפני בית המשפט תשתית עובדתית רחבה יותר.
כמו כן, לא מצאתי מקום להיעתר לבקשת הנתבעים לדחיית התביעה מחמת השתק ומניעות.
לאור כל האמור לעיל, דין הבקשה לסילוק התביעה על הסף להידחות, מבלי לדחות טענות הסף לגופן.