הקפאת הליך הכשרה של עמיתי תכנית השמה

עניינה של החלטה זו בבקשתה הדחופה של שדולת הנשים בישראל, עמותה ציבורית ששמה לה למטרה לפעול לקידום מעמד האשה בישראל (להלן: שדולת הנשים), להקפיא את הליך הכשרתם של עמיתי תכנית ההשמה לאקדמאים מהמגזר החרדי - "משפיעים/ות – חרדים לשירות הצבורי" - לתפקידי ליבה בשירות המדינה ובשלטון המקומי (להלן: תכנית משפיעים).

...

לטעמנו הנזק הגלום בהקפאת התכנית אינו נמדד, בהכרח, רק בעלות הכלכלית הישירה של עצירתה, בדרך של חישוב שכרם של 20 העמיתים על פני כמה חודשים, כפי שטענה השדולה.

האיזון הראוי – סוף דבר בסופו של 'מסע' ולאחר שאיזנו בין כלל השיקולים שמנינו באנו לכלל מסקנה כי מה שמכריע את הכף במצב הדברים הנוכחי הוא הפגיעה הקשה והישירה בזכות השוויון שהיא זכות חוקתית.

נוסיף, כי יש להניח שאם יש בידי המדינה לצרף לקורס ההנוכחי מספר זהה של נשים לזה של הגברים (20) היא תעשה כן. אם תבוא המדינה לידי מסקנה כי אין בידה לצרף נשים לקורס הנוכחי מכל סיבה שהיא יוקפא הליך ההכשרה של הגברים מיום 22.4.2018 ועד למתן החלטה אחרת.

הקרן מעניקה שירותי איבחון, שקום מקצועי והשמה לאנשים שסובלים ממגוון רחב של נכויות פיזיות או נפשיות.

עיקר טענות הצדדים בקליפת האגוז טענות התובע והנתבע שכנגד כעבור שנה וחצי ממועד תחילת העסקתו של התובע הוא מונה למנהל מרכז ירושלים – מרכז שקום אשר עוסק באיבחון, הכשרה ושקום של אוכלוסיות מיוחדות, תפקיד אותו מילא עד למועד פרישתו.

ביום 11.7.2013 נחתמה תוכנית הבראה לשנים 2013-2016 בין הנתבעת לבין ההסתדרות, אשר נקבע בו בין היתר, כדלקמן: "פרק ג: הצמדה להסכמים קבוציים

א. במשך שנתיים מיום חתימת הסכם זה, עובדים חדשים וותיקים לא יהיו מוצמדים לתנאי השרות והשכר הנהוגים במדינה; יוקפא שכרם של עובדי הקרן שהחלו עבודתם לפני חתימת הסכם זה עד ליום 1.1.2016, כולל הקפאת קידום בדרגות וותק העובדים.

בנסיבות העניין, בשים לב לאופי הטענות שהועלו כנגד התובע ולא הוכחו, ובשל התארכות ההליכים בעיקר בעטיה של הנתבעת ובשל המנעותה מהגשת סיכומים על אף הארכות החוזרות ונישנות שניתנו, הנתבעת תשלם לתובע הוצאות משפט בסך 5,500 ₪ ושכר טירחת עו"ד בסך 12,500 ₪.

...

] לפיכך, אין מקום ליתן כל סעד על יסוד התביעה שכנגד והיא נדחית בזאת.

סוף דבר לפיכך, הנתבעת תשלם לתובע סך של 96,819 ₪, לפי הפירוט והחלוקה בין הנתבעים לעיל ולהלן: הפרש גמול תפקיד בסך 21,662 ₪.

בנסיבות העניין, בשים לב לאופי הטענות שהועלו כנגד התובע ולא הוכחו, ובשל התארכות ההליכים בעיקר בעטיה של הנתבעת ובשל הימנעותה מהגשת סיכומים על אף הארכות החוזרות ונשנות שניתנו, הנתבעת תשלם לתובע הוצאות משפט בסך 5,500 ₪ ושכר טרחת עו"ד בסך 12,500 ₪.

בית הדין הארצי הורה על ביטול הסעד הזמני שניתן על-ידי בית הדין האיזורי לעבודה בירושלים, בגדריו הוקפא הליך הכשרתם של עמיתי תכנית ההשמה לאקדמאים מהמגזר החרדי "משפיעים/ות – חרדים לשירות הצבורי" (להלן: תכנית משפיעים או התכנית), עד להכרעה בתובענה שהגישה העותרת – שדולת הנשים בישראל, לבית הדין האיזורי לעבודה.

...

משכך, נקבע כי אף אם תתקבל בסופו של דבר עמדת העותרת, פסק הדין יוכל להתממש באופן הצופה פני עתיד.

דיון והכרעה לאחר העיון בעתירה ובתגובה לה הגענו לכלל מסקנה כי דינה להידחות על הסף.

לנוכח כל האמור לעיל, העתירה נדחית.

מונחת בפנינו בקשת המדינה לעיכוב ביצוע החלטתנו מיום 8.4.2018 (להלן: ההחלטה), במסגרתה התבררה בקשת ביניים שהגישה שדולת הנשים ובה עתרה להקפיא את הליך הכשרתם של עמיתי תכנית ההשמה לאקדמאים מהמגזר החרדי "משפיעים/ות – חרדים לשירות הצבורי" (להלן: תכנית משפיעים).

...

שדולת הנשים מצדה סבורה, כי דין הבקשה דחייה וכבר מן הטעם שהיעתרות לה פרושו, הלכה ולמעשה, איון הבקשה לסעד זמני ועיקור ההחלטה מכל תוכן שכן התכנית לגברים בהפרדה תושלם או תהיה קרוב להשלמתה לפני ההכרעה בבקשת רשות הערעור.

אלא שלנוכח העובדה שהמדינה הייתה ערה היטב לסיכונים שהיא שבה ומונה ובפרט מקום שלשיטתה מדובר בתכנית ניסיונית שאין לה מקבילה, לא הופעלה בעבר ולא עמדה לביקורת שיפוטית; העובדה שלא שעתה לכל פניות שדולת הנשים אליה קודם להליכים המשפטיים ושבמסגרתם פרסה בפניה שדולת הנשים את הקשיים הגלומים בתכנית; החליטה לפתוח בתכנית מקום שהיה ברור, כי סילוקה על הסף של העתירה בעניינה מבית המשפט לעניינים מנהליים אינה 'סוף פסוק' ובאיזון בין כלל השיקולים באנו לכלל מסקנה, כי מה שמכריע את הכף במצב הדברים הנוכחי הוא הפגיעה הקשה והישירה בזכות לשוויון שהיא זכות חוקתית.

כך לדוגמא, לא הובהר אלו מהלכים עשתה המדינה מאז מתן ההחלטה? האם ניסתה לפתוח בגיוס מספר הנשים המצומצם שאפשרנו? האם בחנה אפשרויות שונות להשלים עבור אותן נשים את החסר מהשליש הראשון של ההכשרה? סוף דבר, על יסוד כל האמור, הרינו דוחים את הבקשה לעיכוב ביצוע החלטתנו מיום 8.4.2018.

בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 8939/22 לפני: כבוד השופט י' עמית כבוד השופט י' אלרון כבוד השופט א' שטיין העותר: רועי קליין נ ג ד המשיבים: 1. מפקד מיטב 2. ראש חטיבת התיכנון ומנהל כוח אדם 3. היועץ הכספי לרמטכ"ל 4. ראש אגף כח האדם 5. הרמטכ"ל עתירה למתן צו על תנאי בשם העותר: בעצמו בשם המשיבים: עו"ד מיכל ****י ][]פסק-דין

ביום 24.11.2022 פנה העותר לראש תחום ההיתמחות בראיית חשבון במערך הכלכלי, ליועכ"ל ולגורמי הסגל במערך הכלכלי, הלין כנגד מתכונת ההיתמחות הנהוגה במערך הכלכלי, והודיע על כוונתו לפנות למועצת רואי החשבון במשרד המשפטים בדרישה לבטל לאלתר את תכנית ההיתמחות בראיית חשבון במערך הכלכלי.

בתגובתם, טענו המשיבים כי דין העתירה להדחות על הסף מכיוון שלא הונחה תשתית ראייתית מספקת להוכחת הנטען בה; בשל חוסר ניקיון כפיו של העותר אשר ציין בעתירתו דברים שנאמרו לכאורה על ידי גורמים בכירים בצה"ל, אך בפועל לטענת המשיבים מעולם לא נאמרו; מחמת שהוי בהגשת העתירה, שכן העותר פנה לראשונה לגורמים הרלוואנטיים למעלה משמונה חודשים לאחר שיבוצו בתפקיד, למרות שכתב ההיתחייבות דורש להעלות טענה מסוג זה בתוך שלושה חודשים לכל היותר; ובשל אי-צירוף מועצת רואי חשבון כמשיבה ואי-מיצוי ההליכים מולה בטרם הגשת העתירה.

נטען בין היתר, כי כתב ההיתחייבות מול העותר היה לשבוץ רלוואנטי למקצועות שלמד במסלול האקדמי, שהם כאמור מנהל עסקים בהתמחות בחשבונאות; כי שיבוץ של עתודאי שלמד חשבונאות אך לא הוסמך כרואה חשבון בתפקיד המחייב ביצוע פעולות של ראיית חשבון הוא אף לא חוקי; כי העותר שובץ בתפקיד אשר לעמדת גורמי המיקצוע בצה"ל דורש הבנה כלכלית וחשבונאית מקיפה בהתאם להכשרה שהוקנתה לו בתואר; ומעל לכל, כי מדובר בהחלטה הנוגעת להשמה של כוח אדם, החלטה המצויה בליבת שיקול הדעת הצבאי-מקצועי.

העותר ביקש להשיב לתגובת המשיבים, ובתשובתו טען כי בכל הנוגע לטענת השהוי, הרי שלא ניתן ביטוי לתקופת ההכשרה של העותר, והיו אלו המשיבים שפעלו בחוסר תום לב בכך שגרמו ל"סחבת" בטיפול בטענות העותר; כי אין מחלוקת בין הצדדים שבמערך הכלכלי לא קיים תפקיד לעתודאי אשר מחייב החזקה ברישיון לראיית חשבון; כי המשיבים מסרו מידע שגוי ומטעה, בין היתר באשר להכשרת קודמיו של העותר בתפקיד ובאשר לתפקידו של העותר; וכי ראוי שבית משפט זה יתערב בהחלטת צה"ל, כי אם לא כן, ייגרם לעותר נזק עצום שכן הוא "התחייב לשירות ארוך אך ורק בכדי לשרת בצה"ל במקצוע שלמד, לאחר שמימן בעצמו כ-70% משכר לימודיו" (ההדגשות במקור – י"ע).

...

בתגובתם, טענו המשיבים כי דין העתירה להידחות על הסף מכיוון שלא הונחה תשתית ראייתית מספקת להוכחת הנטען בה; בשל חוסר ניקיון כפיו של העותר אשר ציין בעתירתו דברים שנאמרו לכאורה על ידי גורמים בכירים בצה"ל, אך בפועל לטענת המשיבים מעולם לא נאמרו; מחמת שיהוי בהגשת העתירה, שכן העותר פנה לראשונה לגורמים הרלוונטיים למעלה משמונה חודשים לאחר שיבוצו בתפקיד, למרות שכתב ההתחייבות דורש להעלות טענה מסוג זה בתוך שלושה חודשים לכל היותר; ובשל אי-צירוף מועצת רואי חשבון כמשיבה ואי-מיצוי ההליכים מולה בטרם הגשת העתירה.

אף לא שוכנענו כי העובדה שהחודשיים הראשונים של העותר בתפקיד הוקדשו להשתלמויות ולמידה, יש בה כדי "לדחות" את המועדים להגשת בקשה לפטור אותו משירות קבע.

על כן, העתירה לוקה בשיהוי משמעותי, וגם בשל כך דינה להידחות (ראו והשוו: בג"ץ 8806/21 פלוני נ' צבא ההגנה לישראל (24.12.2021)).

אשר על כן, העתירה נדחית.