הקמת כביש גישה זמני לאתר פסולת

במסגרת ההתנגדויות נטען, כי התכנית יוצרת כשלים ומפגעים תחבורתיים; כי היא יוצרת בעיות נקוז קשות; כי היא אינה מתמודדת כראוי עם זהום הקרקע הקיים בשטחה; כי היא פוגעת בערכי טבע ייחודיים; כי אין לאשרה ללא פיתרון אספקת מים לשכונה החדשה; כי הפקדתה מבוססת על תשתית עובדתית חסרה; כי היא אינה מתאימה לתיכנון במסגרת הותמ"ל ואינה מגשימה את מטרתה; כי הנה מנוגדת לתכניות מתאר ארציות ללא הרשאה וללא הצדקה תכנונית; כי הנה נעדרת ראיה תכנונית כוללת וסותרת את מגמת התיכנון הארציות והמחוזיות; כי היא אינה קובעת הוראות חיוניות בנוגע לשלביות הפיתוח ומותירה תנאים מהותיים להשלמה ע"י צוות מלווה לאחר אישורה; כי יש להשלים את דיגום הקרקע וסקר סיכונים לפני אישור התכנית וכן להשלים את הטיפול בקרקע כתנאי להגשת היתר בניה ראשון בתכנית כולה, לרבות אישור תכנית נקוז כוללת; כי יש להתנות את ביצוע עבודות הקרקע והיתר הבניה הראשון לתכנית בבצוע המחלף לרבות פיתרון נקוז הנידרש לו; כי יש להבטיח שלביות בניה באישור תכנית קו מים לראש השטח; כי התכנית אינה מתייחסת לערכי טבע; כי יש לקבוע שלביות ביצוע פיתרונות התחבורה; כי יש לבצע אלמנטים בפועל כגון חיבור מים, בניית המחלף בכביש 2 וטיהור הקרקע כתנאי להוצאת היתרי בניה, כמו גם שינוי בהוראות התכניות בתחום נקוז הביוב וכו'; כי יש לבצע סקר מוקדם לאיתור מוקדי זהום במי התהום עפ"י הנחיות רשות המים וכן להוסיף תשתיות ומתקנים לטפול במי תהום מזוהמים בהתאם לתכניות הטיפול.

העותרים הדגישו, כי תמ"א 35 שתכנית אפולוניה כפופה לה, מחייבת דרישה להוראות שלביות בסעיף 12.1.2 לה. פיתרון נושא השלביות באמצעות הצוות המלווה, כגישת הועדה, וקביעה כי תתוסף בתכנית הוראה המבטיחה את ביצוע תשתית המים, הנקוז, הביוב, מערכת הדרכים, השטחים הציבוריים הפתוחים ומבני הציבור בד בבד עם פיתוח המגורים בשכונה, מרוקנת מכל תוכן את ההכרעות התכנוניות העקרוניות במסגרתן נקבע בפועל מה יהיו השלבים בהם תבוצע התשתית הנדונה.

מעבר לכך, אפשר הותמ"ל להקים מתקנים קבועים לטיהור מים וקרקע בשטח של 1,000 מ"ר, בין היתר בשדרה ירוקה בשכונה ובסמיכות לבי"ס מתוכנן באופן שיפגע בפתוח השטחים הציבוריים ועלול להוות סכנה לתלמידי בית הספר וזאת חלף יעוד מיגרש מיוחד למטרה זו. לבסוף התייחסו העותרים להחלטת הותמ"ל המשנה מהמלצת החוקר ומהמלצת מתכננת הותמ"ל לשנע קרקע מזוהמת עפ"י הנחיית הרשות המקומית ולא דרך יציאה זמנית במחלף המתוכנן בכביש החוף.

כיצד ניתן לאשר התכנית מבלי לדעת אילו מחלקיה עלולים להיות מעוכבי ביצוע בשל הצורך בטיפול בקרקע, מהו משך העיכוב הצפוי, האם ניתן לבנות בנייני מגורים מחד, ומאידך ניתן לבצע פעולות של פינוי פסולת מזוהמת.

...

. טענה זו אין בידי לקבל.

אם נאמר כי יש 'לשתף' ברווחי ההשבחה מי שלא זכה לה בתכנית גם בדרך של איחוד וחלוקה נמצא כי אין לדבר סוף ויש מקום 'לאחד ולחלק' את הארץ כולה במסגרת תכנון כולל בו יחולקו רווחי ההשבחה בין כל בעלי הקרקעות בארץ, ולא רק בין שכנים.

סוף דבר לאור כל האמור לעיל, הנני מורה על ביטול החלטת אישור התכנית ועל השבתה לשולחן הותמ"ל, על מנת שתדון פעם נוספת בשאלת הפקדתה לאחר קבלת סקר סיכונים מלא באותם נושאים כאמור לעיל.

העתירה לפניי עתירה המופנית נגד החלטת משיב 1, משרד התחבורה, להורות על סלילת דרך גישה חדשה לאתר הטמנת פסולת "עברון", אשר מוסדרת בתכנית מפורטת; זאת ללא הנפקת היתר סלילה מטעם הועדה המקומית לתיכנון ובנייה חבל אשר, ומכוח סמכותו של משרד התחבורה לסלול דרך ללא הנפקת היתר – לפי סעיף 261(ד) לחוק התיכנון והבנייה, התשכ"ה-1965.

לנוכח האמור, בשים לב לעלויות הגבוהות הכרוכות בחלופה זו, כמו-גם לעובדה שאין צורך אמיתי בהקמת קירות אקוסטיים בתוואי דרך 8611, כאמור בחוות-הדעת האקוסטית, וכן בהיתחשב בצורך הדוחק בסלילת כביש גישה חדש למטמנה, נוכח הסיכונים הרבים הקיימים בכביש הגישה הנוכחי – הרי שלא נפל כל פגם בהחלטה לבחור בחלופה זולה ומהירה יותר, שאותה מוסמך משרד התחבורה לבצע לפי סעיף 261(ד) לחוק התיכנון והבנייה.

למעלה מזאת מוסיף משיב 3, אשר שותף בהפעלת המטמנה, כי כיום נדונה בגופי התיכנון תכנית להרחבת פעילות המטמנה, אך ההרחבה מותנית בסלילת כביש גישה חלופי; ולכן הוא טוען, בין-השאר, כי אם לא תסלל הדרך הזמנית – יוסב לו נזק רב. כן גורס הוא, כי נוכח ההסכמה שנתן עותר 1 לתכנית המטמנה, בכפוף לאישור תכנית להרחבת הלולים של מושב רגבה, כאמור, הרי שהוא מנוע מלטעון נגדה היום.

הנחה זו אף עמדה בבסיס ההחלטות שניתנו בערכאות השיפוטיות בדיונים הקודמים בין הצדדים; ובעניין זה ציינה כב' השופטת א' חיות, בהחלטתה לדחות את בקשת עותר 1 לסעד זמני בעירעור: "כביש זה, בהיותו צר ומפותל, אף אינו מתאים לתנועת משאיות והצורך למצוא לו תחליף ולוּ זמני הוא על כן צורך דוחק", זאת בנוסף לנזק היום-יומי שניגרם לאתר הבהאי הסמוך, כאמור לעיל.

...

על-רקע האמור, נהיר כי דין טענות העתירה להידחות.

אולם, העובדה שבתי-המשפט מצאו את החלטת הוועדה המקומית לאשר את בקשת משרד התחבורה להיתר, בתנאים – סבירה, אינה מובילה בהכרח למסקנה בדבר אי-סבירות ההחלטה לפי סעיף 261(ד) לחוק.

התוצאה אשר על כל האמור לעיל, העתירה נדחית.

בית המשפט קמא דחה עתירה שהגיש הועד המקומי מושב רגבה (להלן: המבקש) כנגד החלטה של המשיבה 1, הועדה המקומית לתיכנון ולבניה חבל אשר (להלן: הועדה המקומית) לאשר בתנאים את בקשת המשיב 2, משרד התחבורה (להלן: משרד התחבורה), לקבל היתר בניה לסלילת כביש גישה זמני לאתר הטמנת הפסולת עברון.

לטענת המבקש משרד התחבורה החליט להפעיל סמכות שונה ונפרדת מההליכים שנוהלו עד כה לשם סלילתו של כביש הגישה הזמני – סעיף 261(ד) לחוק התיכנון והבניה, תשכ"ה-1965 (להלן: חוק התיכנון והבניה) הקובע כך: "(ד) על אף האמור בסעיף 145, מותרת התוותה של דרך, סלילתה או סגירתה, בידי המדינה או בידי רשות שהוקמה לפי דין או בידי כל גוף הפועל מטעם המדינה לאחר שהוסמך לכך לפי החלטת הממשלה, אם נעשתה בהתאם לתכנית מפורטת מאושרת או בהתאם לתכנית מיתאר מקומית מאושרת הכוללת הוראות של תכנית מפורטת, ובילבד שניתנה הודעה על כך לרשות המקומית ולוועדה המקומית הנוגעות בדבר". לטענת המבקש החלטה זו הובאה לידיעתו באופן מקרי, ביום 6.11.2012, לאחר שבאותו יום הודיע משרד התחבורה לועדה המקומית על כוונתו לפעול לסלילת כביש הגישה הזמני מכוח סעיף 261 (ד) לחוק התיכנון והבניה.

...

בתגובה צוין כי החלטת המדינה לסלול את כביש הגישה מכוח סעיף 261(ד) לחוק התכנון והבנייה מהווה החלטה מינהלית חדשה שאותה יש לתקוף בערכאה המתאימה ולא בבקשה למתן סעד זמני בערעור זה. דין הבקשה שבפני להידחות.

העד חילף ציין כי אינו מכיר באופן אישי את התובעים או את בתיהם (עמ' 65, שורות 1-2), וציין במספר הזדמנויות את השם של אבו גאנם: "לשאלת ביהמ"ש שאני אומר במכתב ששמו פסולת ובעל הקרקע החליט להפוך את זה לאתר פסולת שלו, למי אני מתכוון אני משיב כי אני מתכוון לאבו גאנם שמונע ממני את הכניסה. הוא מבחינתי מי ששפך את הפסולת" (עמ' 66, שורות 1-3).

טענת הנתבעת בהקשר זה כי נתקלה כבר מן השלבים הראשונים בהתנגדות מצד התובעים ובסילוק הקבלן, נטענה בעלמא ולא הוכחה הזיקה למי מהתובעים עצמם, וזאת מבלי לגרוע מן האפשרות כי הערייה אכן נתקלה בקשיים מצד גורמים שהילכו עליה אימים, בין אם מדובר במשפחת אבו גאנם ובין אם מדובר בבעלי חלקות סמוכות אשר נפגעו בעקבות סלילת הכביש, והתוכנת שהוקם מכוחה, ואשר כאמור, לא התחשבה במתן דרך גישה לחלקות שלהם.

בהחלטה נ"ל צוין כי: " הלכה למעשה, המבקשים [התובעים כאן- א.ז] דרשו, והמשיבה הסכימה כי תמנע מהשלמת העבודות בדרך המובילה אל הכיכר החוסמת את הגישה לביתם של המבקשים, על אף כי דרך זו אושרה בתוכנית ונועדה לטובת הציבור [ההסכמות מיום 14.1.2018]. במועד אישור ההסכמה, המשיבה סברה, על פי הדברים אשר עלו בדיון לפניי ביום 4.9.19, כי עד להשלמת העבודות בחלקים שונים בכיכר , תספיק לאשר תוכנית חלופית אשר תעניק למבקשים את מבוקשם. משלא הצליחה לעשות כן, והעבודות הושלמו והתקדמו [ת] לאותו מקטע מושא ההסכמות, החלה המשיבה לחפש פיתרון נוסף וזה הגיע עת אותרה דרך חלופית זמנית בחסות "הסולחה"".

...

בהתאם בקשת התובעים לתשלום פיצוי בגין מרכיב זה נדחית.

משכך, לשיטת הנתבעת, אין מקום לפסוק לתובעים פיצוי בגין ראש נזק זה. לאחר שבחנתי את טענות הצדדים מצאתי לקבל את טיעוני התובעים בעניין כריתת העצים ולחייב את הנתבעת לשלם עבור כריתת 14 עצי זית, עץ רימון ועץ שקד.

סוף דבר : בהתאם ולאור הנימוקים אשר הובאו לעיל – אני מקבלת את התביעה חלקית ומחייבת את הנתבעת לשלם לתובעים סך של 100,000 ₪ בגין הפרת ההסכם, וסך של 106,000 ₪, קרי סך כולל של 206,000 ₪.

לאחר מכתב זה, ביום 20.9.05 כתב מהנדס המשיבה 4 ליו"ר הצוות המלווה לאתרי קומפוסט במשרד הפנים, בהתייחס לאתרה של העותרת "הבקשה להיתר אושרה לאחר שהוכן ואושר מיסמך סביבתי מפורט בתיאום עם המשרד לאיכות הסביבה. הבקשה אושרה ע"י משרד הבריאות, מקורות, השירות ההידריאולוגי, רשות הניקוז, חברת תשתיות נפט ועוד". לטענת המשיבים נטען בפניהם, כמו גם בפני משרד החקלאות, כי המדובר "באתר למחזור פסולת חקלאית בלבד". תימוכין לטעונם מצאו המשיבים בהמלצת מר צפניה שאולקר מנהל מחוז במשרד החקלאות ופיתוח הכפר במחוז השפלה וההר מיום 13.2.05, לפיה המליץ "לאשר הקמת מתקן לטפול בזבל פרות קומפוסטציה כפתרון קצה לרפת יהודה בה קבוץ נתיב הל"ה שותף. המתקן כולל משטחי אספלט למניעת חלחול ובריכה לאיגום השטפים מהמשטחים" (נספח יא לעתירה הראשונה).

כן נקבע כי ככלל, החלטה ליתן רשיון עסק לעסק שאינו עומד בדיני התיכנון והבניה, תהיה החלטה בלתי סבירה אך עדיין מסור לרשות שיקול דעת מוגבל ליתן רישיון לעסק שאינו עומד בדיני התיכנון "בנסיבות מיוחדות וחריגות" כגון במקרים של חריגות בניה קלות (זוטי דברים), או אז ניתן ליתן רשיון זמני עד להכשרת הפגם, או במקרה בו העסק נמצא בבנין ישן אשר לא נמצא לו היתר בניה.

כמו כן העותרת, לטענתה, אינה אחראית למשאיות היוצאות ממטש"ים משאינן בשליטתה או בעלותה, והן נכללות ברשיון העסק של המט"ש. לטענת המשיבים 1,2 לעניין תנאים 4-5-הסדרת כניסה מבחינה סטאטוטורית וסלילת כביש גישה-הדבר מתחייב על פי דין.

לעניין תנאים 6-7-הגבלת תנועת המשאיות לכבישים ראשיים-לטענת המשיבים 1,2 ההגבלה נידרשת מאחר והמשאיות חצו מושבים ובין היתר, סיכנו את הציבור במהירות שנכנסו למושב, גרמו למטרדי ריחות קשים, פסולת בוצה שנשפכה מהמשאיות, גרמה לריחות והתפתחות זבובים, ומשאיות סיכנו את התנועה ביציאתם מהאתר.

...

טענת המשיבים מקובלת עלי, ולכן התשובה לפלוגתא העשירית הינה שלילית, היינו שהעותרת אינה זכאית לרישיון הזמני.

לנוכח האמור לעיל, הנני דוחה את העתירה הראשונה.

גם הבקשה לסעד הרביעי בעתירה השניה דינו להידחות.