התכנית המוצעת נבחנת על יסוד מיגוון שיקולים תיכנוניים, לרבות: מטרות חברתיות, כלכליות, אסתטיות ואקולוגיות, כאשר העובדה שהעותרת רכשה זכויות במקרקעין שמימושם מותנה בייבוש הים, אין בה כדי לחייב את אישורה של התכנית המוצעת לייבוש הים, וראוי לבחון בנושא זה אם מדובר במהלך ראוי על בסיס מכלול השיקולים שפורטו.
"
העתירה והסעדים שהתבקשו במסגרתה
העותרת מיאנה להשלים עם החלטת ועדת העררים והגישה את העתירה דנן, במסגרתה, עתרה לקבלת הסעדים הבאים:
להורות על ביטולה של החלטת ועדת העררים מיום 06/02/19, ולקבוע כי התכלית של הקמת מבנים במקרקעי העותרת לפי התכנית שמבקשת העותרת לקדם וכן הרחבת החוף לצורך מימוש התכנית היא תכלית ראויה לאור המצב התיכנוני התקף ברמה הארצית (תמ"א 3/13 ותמ"א 1/12), ברמה המחוזית (תמ"מ 6) וברמה העירונית הכוללת (תכנית חפ/2000).
מכל מקום, טענה העותרת כי ככל שקיימות בתסקיר בעיות טכניות, כגון: הווצרותו של פגם נופי כתוצאה משוברי גלים ארוכים, העידר הלימה בעיניין בטיחות המתרחצים, רוחב המים לשחייה לציבור, נסיגת קו החוף, הצורך בתחזוקת החוף וכיו"ב, היה מקום לאפשר לעותרת לתקנם ולא להורות על דחיית התסקיר.
אשר לתהיות שהעלתה ועדת העררים ביחס לסמכות העותרת להגשת התכנית, טענה העותרת כי התכנית הוגשה על ידה מכוח הסכם ההרשאה לתיכנון שנחתם עם רמ"י.
לבסוף, ובאשר להחלטת הועדה המחוזית לדחות את התכנית ואת התסקיר, טענה העותרת כי החלטה זו התקבלה מתוך עמדה מקדמית שלא לאפשר בנייה במקרקעי העותרת בשל מיקומם, מתוך רצון להעתיק זכויות העותרת במקרקעיה למקום אחר, ולא משיקולים עינייניים.
...
עם זאת, סבורני כי דחיית התסקיר על הסף בנסיבות העניין, חורגת ממתחם הסבירות.
סבורני כי התוצאה הסבירה והראויה במצב הדברים שנוצר, הינו השבת התסקיר לוועדה המחוזית, שתיתן ביחד עם המשרד להגנת הסביבה הנחיות לעותרת לתיקון התסקיר, ותאפשר לעותרת לפעול לתיקונו.
סוף דבר
סיכומו של דבר – אני מקבלת את העתירה, ומורה על השבת התכנית המוצעת ותסקיר ההשפעה על הסביבה שהוגש במסגרתה לוועדה המחוזית, כמפורט לעיל.
