מאגר משפטי לחיפוש בעזרת בינה מלאכותית
רוצים לראות איך משתמשים בדין רגע? לחצו כאן

הקמת בריכת שחיה כזכות מותנית טענות העוררים

בהליך תיק אזרחי בסדר דין רגיל (ת"א) שהוגש בשנת 2019 בשלום קריות נפסק כדקלמן:

עיקרה של התוכנית הפוגעת כולל שינוי יעוד מאיזור מגורים א' לאיזור ספורט, שנועד להקמת בריכת שחייה ציבורית, תוך כדי הגדלת שטח הבניה המותר.
על פי החלטת ועדת הערר, תשלום הפיצויים יהיה מותנה בהמצאת אישור "מערכאה מוסמכת" לפיה התובעים הנם בעלי הזכויות הבלעדיות במיגרש מס' 500/3 בגוש 19315 חלקה 128 , ובמגרש 500/2 בגוש 19315 חלקה 128 (להלן: "המגרשים").
...
משלא עשו כן, אין בידי לקבל כל טענה המועלית ישירות או בעקיפין כנגד החלטת וועדת הערר.
בסיום הדיון בה"פ 193-08 נרשם בפסק הדין המורה על מחיקת ההליך ביום 25.2.10 כדלקמן: "לאור בקשת עו"ד אבו ריא אני מורה על מחיקת ההמרצה.
אשר על כן, אני מקבלת את התביעה ומחייבת את הוועדה המקומית לשלם לתובעים את מלוא הפיצויים המגיעים להם בהיותם המחזיקים הבלעדיים במגרשים 500/2 ו- 500/3, בשיעור שנקבע בהחלטת ועדה הערר בתוספת שכר טרחת עו"ד בשיעור 10% כמצויין בהחלטת ועדת הערר.

בהליך עתירה מנהלית (עת"מ) שהוגש בשנת 2020 בהמחוזי חיפה נפסק כדקלמן:

התכנית המוצעת נבחנת על יסוד מיגוון שיקולים תיכנוניים, לרבות: מטרות חברתיות, כלכליות, אסתטיות ואקולוגיות, כאשר העובדה שהעותרת רכשה זכויות במקרקעין שמימושם מותנה בייבוש הים, אין בה כדי לחייב את אישורה של התכנית המוצעת לייבוש הים, וראוי לבחון בנושא זה אם מדובר במהלך ראוי על בסיס מכלול השיקולים שפורטו.
" העתירה והסעדים שהתבקשו במסגרתה העותרת מיאנה להשלים עם החלטת ועדת העררים והגישה את העתירה דנן, במסגרתה, עתרה לקבלת הסעדים הבאים: להורות על ביטולה של החלטת ועדת העררים מיום 06/02/19, ולקבוע כי התכלית של הקמת מבנים במקרקעי העותרת לפי התכנית שמבקשת העותרת לקדם וכן הרחבת החוף לצורך מימוש התכנית היא תכלית ראויה לאור המצב התיכנוני התקף ברמה הארצית (תמ"א 3/13 ותמ"א 1/12), ברמה המחוזית (תמ"מ 6) וברמה העירונית הכוללת (תכנית חפ/2000).
מכל מקום, טענה העותרת כי ככל שקיימות בתסקיר בעיות טכניות, כגון: הווצרותו של פגם נופי כתוצאה משוברי גלים ארוכים, העידר הלימה בעיניין בטיחות המתרחצים, רוחב המים לשחייה לציבור, נסיגת קו החוף, הצורך בתחזוקת החוף וכיו"ב, היה מקום לאפשר לעותרת לתקנם ולא להורות על דחיית התסקיר.
אשר לתהיות שהעלתה ועדת העררים ביחס לסמכות העותרת להגשת התכנית, טענה העותרת כי התכנית הוגשה על ידה מכוח הסכם ההרשאה לתיכנון שנחתם עם רמ"י. לבסוף, ובאשר להחלטת הועדה המחוזית לדחות את התכנית ואת התסקיר, טענה העותרת כי החלטה זו התקבלה מתוך עמדה מקדמית שלא לאפשר בנייה במקרקעי העותרת בשל מיקומם, מתוך רצון להעתיק זכויות העותרת במקרקעיה למקום אחר, ולא משיקולים עינייניים.
...
עם זאת, סבורני כי דחיית התסקיר על הסף בנסיבות העניין, חורגת ממתחם הסבירות.
סבורני כי התוצאה הסבירה והראויה במצב הדברים שנוצר, הינו השבת התסקיר לוועדה המחוזית, שתיתן ביחד עם המשרד להגנת הסביבה הנחיות לעותרת לתיקון התסקיר, ותאפשר לעותרת לפעול לתיקונו.
סוף דבר סיכומו של דבר – אני מקבלת את העתירה, ומורה על השבת התכנית המוצעת ותסקיר ההשפעה על הסביבה שהוגש במסגרתה לוועדה המחוזית, כמפורט לעיל.

בהליך ערעור פלילי (ע"פ) שהוגש בשנת 2019 בעליון נפסק כדקלמן:

ובלשונו של בית המשפט: "... אילמלא 'מלכודת' זו ממילא בכל דרך אחרת, המשיב לא היה מרצה את ימי מאסר אלה באופן כפול. או שהיה מישתחרר שיחרור מוקדם ומוסגר להולנד, או שהיה מסיים לרצות את עונשו בישראל בסטאטוס של עצור, וימים אלה יכול שהיו מנוכים ע"י שילטונות הולנד בהתאם לשיקול דעתם. במצב דברים זה, כאשר נשללו מהמשיב כל זכויותיו כאסיר המשפיעות על חופש התנועה שלו, ממילא יש לראות בו כעצור בפועל לצורך הליך ההסגרה". על ההחלטה האמורה הוגש העירעור שלפנינו.
לפיכך, במקרה זה, בו אין מחלוקת שהמשיב המשיך לרצות את עונש המאסר שהושת עליו במרוצת הליך ההסגרה בגין ביצוע העבירות בהן הורשע בישראל, סיווג ריצוי העונש כשהות במעצר היה מוטעה, ועלול להקים מצג לפיו יש לנכות את תקופת המאסר (בדמות "מעצר") מתקופת המאסר שעליו לרצות בהולנד.
אלא מאי, שגם כאן, לשונו של סעיף 11 לחוק העונשין מורה מפורשות כי תחולתו מותנית בכך שהן המעצר והן המאסר יהיו בשל אותה עבירה, שלא כבמקרה זה, בו כאמור המשיב ריצה עונש בישראל בשל ביצוע עבירות סמים שונות לחלוטין מאלו שביצע בהולנד.
בהחלטת בית משפט זה (השופטת ד' ברק-ארז) בעיניינו של המשיב בבש"פ 10191/17 אלצ'יק נ' היועץ המשפטי לממשלה (14.1.2018), היתקבל ערר שהגיש המשיב על החלטת בית המשפט המחוזי בירושלים (הנשיא א' פרקש) לעצרו עד תום הליכי ההסגרה, תוך שנקבע כי המשיב "יועבר לחלופת מעצר במתכונת של המשך ריצוי מאסרו" (שם, בפיסקה 9; ההדגשה הוספה – י' א').
...
אלא שהיא עשתה כן בסופו של דבר בשל הסכנה המשמעותית הנשקפת ממנו, והחשש להימלטותו.
ועל כל אלה נראה לי כי יש צדק בטענת המערער כי עמדת המשיב נגועה במידה לא מעטה של תחכום משפטי שאינו ראוי שיינקט על ידי מדינת ישראל כלפי המדינות איתן היא כרתה הסכמי הסגרה.
התוצאה היא אם כן, כי לנוכח החלטתו של בית משפט זה בבש"פ 10191/17 הנ"ל, יש לראות את התקופה השנויה במחלוקת כתקופת מאסר, ולא כתקופת מעצר.

בהליך ערעור מנהלי (עמ"נ) שהוגש בשנת 2021 בהמחוזי מרכז נפסק כדקלמן:

ערעור מינהלי המכוון נגד החלטת ועדת הערר המחוזית לתיכנון ובניה פיצויים והיטלי השבחה במחוז מרכז (להלן "הוועדה" או "ועדת הערר"), מיום 21.9.2020 (בתיק ערר שוהם/8039/0719), בה דחתה ועדת הערר את ערר המערער על חיובו בתשלום היטל השבחה (להלן "ההיטל") בעקבות החלתה של תכנית שה/1000 (להלן "התכנית" או "התכנית המשביחה") שהתירה בניה בחלל גג רעפים והקמת בריכת שחיה בחצר.
ועדת הערר קבעה כי "במצב דברים זה ומשלא שוכנענו, כי יש בטיעוני העורר (המערער בפני – ז.ב.) כדי לשנות מההחלטות שניתנו ביחס לערר שהגישה בת זוגו של העורר, אין לנו אלא להפנות לנימוקים ולקביעות שניתנו בהן, ולאורן לדחות את טיעוני העורר כנגד גובה השומה ועצם החיוב". ועדת הערר דחתה את הטענה בדבר הפגיעה באנטרס ההסתמכות שהתבססה על העמדה שהציגה הועדה המקומית בדיון בהתנגדות לתכנית המשביחה, לפיה אין בכוונתה לגבות היטל השבחה בגין אישורה של התכנית המשביחה אלא לעת מימוש בפועל בדרך של היתר בניה.
ביחס לבריכת השחייה, המצב התיכנוני החדש הופך את הזכות להקים בריכת שחייה ל"זכות מוקנית", בנגוד למצב התיכנוני הקודם, בו ניתן היה להנפיק היתר בנייה לבריכת שחייה רק על דרך של "הקלה". שינוי זה במצב הזכויות מהוה השבחה של המקרקעין ולכן אין בסיס לעמדת המערער לפיה ניתן גם היום להקים בריכת שחייה בדרך של הקלה.
...
מקובלת עליי טענת המשיבה לפיה האפשרות להקמת בריכת שחייה בשטח המקרקעין הפכה, בעקבות אישור התכנית המשביחה, לזכות מוקנית ולא נותרה זכות בשיקול דעת הועדה לאחר ביצוע פירסומים המאפשרים הגשת התנגדויות.
סיכום החלטת ועדת הערר סבירה ואין מקום להתערב בה, ולפיכך הערעור נדחה.
המערער ישלם למשיבה, הועדה המקומית שוהם את הוצאות המשפט בסכום של 15,000 ₪.

בהליך עתירה מנהלית (עת"מ) שהוגש בשנת 2023 בהמחוזי חיפה נפסק כדקלמן:

לטענתם, בפני ועדת הערר טענו לשלילת זכות הטיעון בועדה המקומית משום שלא הוצגו לחברי הועדה המקומית נימוקי ההיתנגדות והטיעונים והעובדות בדבר הקירבה בין הבריכה המבוקשת לדירת העותרים.
לטענת העותרים, נפל פגם בהחלטת ועדת הערר בפרשנות הוראות חפ/1840, אשר התנה הקמת בריכות שחייה בבתים משותפים "באישור מיוחד של הועדה המקומית לאחר בדיקת השטח הפנוי בחצר הבית...". לטענתם אישור בניית בריכת שחייה בבית משותף היא ארוע חריג הדורש טעם מיוחד הבא לידי ביטוי באישור מיוחד.
נטען, כי ועדת הערר סברה בטעות שעליה לבחון את ההקלה המבוקשת בפניה כהקלה שצריך סיבה לא לאשר אותה, "מסלול ירוק ללא הקלות". זאת, כאשר דרוש אישור מיוחד, ואין הוא מותנה רק בגודל החצר בבית המשותף.
...
אני דוחה את טענת העותרים שלא עמדה בפני הוועדה המקומית ובפני ועדת הערר התשתית העובדתית הדרושה להכרעה בהתנגדות ובערר של העותרים, שכן לא צוין המרחק מדירת העותרים.
נאמר בתקנות שבמקרים אלה ניתן לאשר הקלה כאשר קיימת "חריגה מקווי בניין". לא נאמר שניתן לאשר הקלה כאשר הבנייה נעשית "מחוץ לקווי בניין". אני דוחה את פרשנות המשיבים כאילו מכיוון שהתקנות קבעו שניתן לאשר בריכת שחייה לא מקורה בחריגה מקווי בניין, מתקין התקנות התכוון לראות כהקלה גם בריכת שחייה לא מקורה מחוץ לקווי בניין.
אני דוחה את טענת המשיבים, כאילו טענת העותרים שלא ניתן לאשר כהקלה בניית בריכת שחייה מחוץ לקווי הבניין, כך שניתן לאשר רק בריכת שחייה צמודה יותר לבנין, סותרת את טענתם שבניית בריכת שחייה קרוב אליהם תגרום להם מטרד.
קבלת מראה מקום

השאירו פרטים והמראה מקום ישלח אליכם



עורכי דין יקרים, חיפוש זה מגיע מדין רגע - מערכת סגורה המאפשרת את כל סוגי החיפוש בהקלדה בשפה חופשית מתוך הפסיקה בנט המשפט ובבית המשפט העליון. כחלק ממהפכת הבינה המלאכותית, אנו מלמדים את המערכת את השפה המשפטית, אי לכך - אין יותר צורך לבזבז זמן יקר על הגדרות חיפוש מסורבלות. פשוט כותבים והמערכת היא זו שעושה את העבודה הקשה.

בברכה,
עו"ד רונן פרידמן

הצטרפו לאלפי עורכי דין שמשתמשים בדין רגע!

בין לקוחותינו