הקלטת בדיקה רפואית של מומחה שמונה על ידי בית המשפט

הקלטת הבדיקה על ידי התובע מבלי שיידע את המומחית, אינה מקובלת ונגועה בחוסר תום לב. בעיניין זה יפים דבריו של השופט הנדלר בפסק דין רע"א 2948/10 יואב גליצנשטיין נ' מדינת ישראל (נבו 01.02.2012): "מקובלת עליי קביעת בית המשפט המחוזי: "נקודת המוצא לדיון היא כי תובע המבקש להקליט את מהלך הבדיקה אינו רשאי לעשות כן בסתר...". מעבר לכך, שהתנהגות כזו עלולה לפגום באיכות הבדיקה.

ראו לעניין זה פסק דין רע"א 2948/10 יואב גליצנשטיין נ' מדינת ישראל (נבו 01.02.2012), דברי כב' השופט ריבלין: "... קשה להניח כי נכונותו לשתף את המומחה הרפואי בפרטים אינטימיים ופרטיים הנוגעים למצבו הגופני או הנפשי, לא תהיה מושפעת מנוכחותו של מכשיר ההקלטה. משכך, הקלטת הבדיקה הרפואית עשויה אף להכביד על שתוף הפעולה ועל גילוי הלב אשר נדרשים לעיתים לשם גיבוש הממצאים הרפואיים. .... לשם המחשה, בדיקה פסיכיאטרית דורשת בדרך כלל חשיפה כנה ואמיתית של נבכי נפשו של הנבדק, ולכן ככלל, נטיית בתי המשפט להצדיק את דרישת הנבדק להקלטתה, תהיה נמוכה". העתרות לבקשת התובע במקרה הנוכחי, משמעה מתן הכשר להתנהלותו הפסולה.

בהתאם להנחיות הנשיאה בעיניין מינוי מומחים רפואיים וכן בהתאם להלכות של בית הדין הארצי לעבודה, נידרשת הצדקה ממשית למינוי מומחה אחר: "מינוי מומחה אחר משמעו פסילת חוות דעת המומחה הראשון שמונה. לא על נקלה תפסל חוות דעתו של המומחה, אלא צריך טעם ממשי לפסילתה; כמו - היתעלמות חוזרת ונשנית מן המסכת העובדתית למרות ששימת הלב הופנתה לנסיבותיה, או התקבעות בדיעה מסוימת חרף ההנחיה המשפטית שניתנה, או פגם אישי שנפל בנותן חוות דעת לבית הדין." עב"ל (ארצי ) 421/09 המוסד לביטוח לאומי - יעקב בן סימון (נבו 08.03.2010) במקרה שבפניי, התובע נימק את בקשתו באמצעות דוגמה אחת - בעיניין בעיות שינה.

...

לאחר ששקלתי את טענות הצדדים הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להידחות, מהטעמים שיפורטו להלן.

הקלטת הבדיקה על ידי התובע מבלי שיידע את המומחית, אינה מקובלת ונגועה בחוסר תום לב. בעניין זה יפים דבריו של השופט הנדלר בפסק דין רע"א 2948/10 יואב גליצנשטיין נ' מדינת ישראל (נבו 01.02.2012): "מקובלת עליי קביעת בית המשפט המחוזי: "נקודת המוצא לדיון היא כי תובע המבקש להקליט את מהלך הבדיקה אינו רשאי לעשות כן בסתר...". מעבר לכך, שהתנהגות כזו עלולה לפגום באיכות הבדיקה.

סיכומו של דבר, בקשת התובע נדחית.

הנתבעת סברה כי מצבה של התובעת קל יותר מזה שנימצא בבדיקתה אצל מומחה בית המשפט, בשל העובדה שכחצי שנה לאחר בדיקה זו, עמדה התובעת בפני וועדה רפואית של המל"ל, שקבעה כי לא נותרה לה נכות עקב התאונה מאחר שלא נמצאה הגבלת תנועה.

בהליך שבו נקבעת נכותו של תובע על ידי מומחה מטעם בית המשפט, קביעת המל"ל אינה מחייבת, אינה בעלת משקל כלשהוא ואינה מהוה נתון נידרש בהליך, מעבר להשלכתה על תגמול כספי שניתן לניזוק כתוצאה מהתאונה.

" על פי ההלכה הפסוקה, לבית המשפט הסמכות לקבוע את הנכות הרפואית שנגרמה, והוא אינו מחויב לקבל את קביעת המומחה הרפואי שמונה.

המומחה ציין שם כי "בדיקת טווח התנועה מושפעת משיתוף פעולה של הנבדק מחד ומתגובתו לכאב מאידך. לא התרשמתי בבדיקתו מניסיון ברור להאדרה של מידת מוגבלותו..." (בהמשך ההליך הופחתה נכות שנקבעה לאחר שהוצגה קלטת המציגה טווח תנועות משופר של התובע כפי שנצפה על ידי חוקר מטעם המבטחת).

...

כך למשל, קבע בית המשפט העליון בע"א 2541/02 צבי לנגר נ' ששון יחזקאל, נח(2) 583 [2004] (בפסקה 11 – עמ' 593): "במקום שבו ממכלול חומר הראיות המונח לפני בית-המשפט עולה מסקנה השונה מחוות-דעתו של המומחה הרפואי, בית-המשפט רשאי לא רק שלא לקבל את מסקנתו של המומחה, אלא גם להגיע למסקנה שונה... וחשוב להדגיש בהקשר זה כי סמכותו של בית-המשפט לתקן את טעותו של מומחה רפואי קיימת אף אם מכלול חומר הראיות אינו כולל חוות-דעת רפואית של מומחה בתחום שהוא מושא המחלוקת. כך למשל טעותו של מומחה ניתנת לתיקון על סמך משקלם המצטבר של מסמכים רפואיים בסוגיה שבמחלוקת, על סמך אימוץ מסכת עובדתית רלוונטית שונה מזו שעליה התבסס המומחה ועל סמך נסיבות נוספות." הנתונים כפי שהוצגו למומחה מעלים כי לתובעת הגבלה משמעותית בשלושה מתוך ששה הטווחים של תנועות הצוואר, וכי המומחה רואה במגבלה כמתאימה לסיווג של "קלה" בשל העובדה שאין הגבלה מכנית.

בנסיבות אלו, אני מקבלת את עמדת ב"כ התובעת, וקובעת כי מדובר בנכות צמיתה בשיעור של 15% בגין עמוד השדרה הצווארי, התואמת הגבלה בין קלה לבינונית בשל קיומה של הגבלה קלה ב-3 מהטווחים והגבלה בינונית ב-3 הטווחים האחרים.

באשר לעתיד ועל יסוד כל המפורט לעיל, אני קובעת כי יש לערוך חישוב גלובלי של הפסדי השכר של התובעת לעתיד.

בשים לב לאלה, אני קובעת שיש לפסוק לתובעת פיצוי גלובלי בגין הצורך בעזרה, בעבר ולעתיד, בסכום של 50,000 ₪.

ריכוז סכומי הפיצויים הפסדי שכר ופנסיה לעתיד 107,000 ₪ הוצאות – עבר ועתיד 10,000 ₪ עזרה – עבר ועתיד 50,000 ₪ כאב וסבל 32,000 ₪ סה"כ 199,000 ₪ בניכוי תגמולי המל"ל 5,000 ₪ יתרת הפיצוי לתשלום 194,000 ₪ סוף דבר 51218.

בטרם אפרט את נימוקי, אקדים ואעיר כי חקירת המומחה הוקלטה באמצעות נט המשפט.

למרות זאת, ולאחר שניתנה לצדדים היזדמנות להודיע כצד מבקשים להתקדם בתיק, אף אחד מהצדדים לא ביקש להשלים חקירת המומחה ובא כוח הנתבעת טען כי הקטיעות בחקירת המומחה היא "לא כצעקתה". ברע"א 337/02 מזרחי נ' כלל חברה לביטוח בע"מ, פד"י נו(4), 673, קבע בית המשפט, מתי ראוי למנות מומחה רפואי נוסף ומה השיקולים למינוי זה: "המומחה הרפואי משמש זרועו הארוכה של בית-המשפט לעניינים שברפואה. בתום המשפט נידרש השופט היושב לדין להכריע בתביעה בהסתמך על חוות-דעתו של המומחה הרפואי שמינה. על-כן בכל אותם מקרים שבהם חש השופט, לאחר שעיין בחוות-הדעת של המומחה הרפואי ובתשובותיו לשאלות ההבהרה ובמהלך החקירה הנגדית, כי נותרו בו ספקות, וכי הוא נזקק לחוות-דעת נוספת כדי שיוכל להגיע להחלטה מושכלת בשאלות הרפואיות המונחות לפתחו, רשאי הוא למנות מומחה רפואי נוסף. ודוק, מינוי שכזה לא ייעשה כדבר שבשגרה, אלא רק באותם המקרים שבהם תחושתו של השופט היושב לדין היא כי לא יהא בידו, או לא יהיה זה ראוי, להכריע במחלוקת שבהליך שבפניו בהסתמך על חוות-הדעת של המומחה הרפואי אשר מונה על-ידיו" מינוי מומחה נוסף יכול ויעשה אף ביוזמת בית המשפט בלא שקדמה לכך בקשה מטעם הצדדים ואף בשלבים מאוחרים של ההיתדיינות המשפטית (ראו: רע"א 1459/10 המוסד לביטוח לאומי נ' כלל חברה לביטוח, פ"ד סה(1) 1, 12; ע"א 1534/12 זידאן נ' הראל חברה לבטוח בע"מ, [פורסם בנבו]).

בית משפט ישקול למנות מומחה נוסף מקום שלא ראוי לקבוע ממצאים שברפואה בהסתמך על חוו"ד המומחה שמונה על-ידי בית המשפט ועל הראיות הנוספות בתיק בלבד.

ברשום של ד"ר אבי שזר, מומחה אורטופד, מיום 26.9.2017 נכתב: "לפי הפיענוח לא הודגם קרע בלברום התחתון או פגיעה גרמית בהסתכלות בבדיקה ניכרת פגיעה של ראש ההומרוס בחלק האחורי המתאימה לפגיעה מסוג Hill saches ושינויים של הלברום הקידמי המתאימים לפגיעה מסוג Bankart אם כי הבדיקה לא ארטרו (אולי טרחו - ההערה שלי א.כ.) לציין כי קיימת בדיקה קודמת בפיענוח של ד"ר גלזר מ 2011 בה נראה הן Hill saches והן פגיעה לבלרית וכי שתי הפציעות אינן מחלימות עם הזמן." (ההדגשה שלי – א.כ.) ברשומה הרפואית מיום 3.8.2017 נרשם על ידי האורטופד ד"ר סמיון קרסיאנסקי בהתייחס ל MRI משנת 2017: "עברה בירור ב MRI ובנגוד למימצאי הקודמים בבדיקה העדכנית לא נימצאו כלל (הכוונה להיל זאקס – א.כ.)

...

וכלשונו: "...הממצאים שמצאנו ב- MRI לא רלוונטיים לקליניקה שלה, לא גורמים לא להגבלה בתנועות ולא לכאבים, labrum אין בו עצבוב, או אין כאבים ב- labrum." (עמ' 9 ש' 31 – 34).

אני סבור כי די בספקות שעלו לעיל, בעניינים שלטעמי הם מהותיים, על מנת לקבל את הבקשה.

התוצאה לאור כל האמור לעיל אני נעתר לבקשה ומורה על מינוי מומחה רפואי נוסף בשטח האורטופדי.

מומחה בתחום הפסיכיאטריה שמונה על ידי בית המשפט קבע שלתובעת נותרו 5% נכות בתחום הפסיכיאטריה, לאחר הפחתת 5% בגין מצב קודם.

על תוצאות טפול הרביעי ניתן ללמוד בין היתר מתיעוד של התובעת ושל הנתבע בזמן אמת, מחילופי התכתבויות ביניהם, משיחות שהוקלטו על ידי התובעת כמו גם מעדויות המומחים ובעיקר מומחה התובעת שנאלץ לחזור בו בעדותו מן הקביעות שקבע בחוות הדעת.

המומחה מטעם בית המשפט פרופ' יחיאל לבקוביץ, סקר את מצבה הרפואי של התובעת ובדק את התובעת.

...

אחר כל האמור לעיל, כאשר מובאים בחשבון כל הנתונים הרלוונטיים לפסיקת הפיצוי סבורני שהפיצוי הראוי בגין פגיעה באוטונומיה בתיק זה אמור להיות משמעותי יחסית ועומד על סכם של 110,000 ₪.

סוף דבר אחר כל האמור לעיל, אני קובעת שלא עלה בידי התובעת להוכיח שהנתבע התרשל בטיפול בה, גם לא עלה בידה להוכיח שלא ניתנה הסכמתה לטיפול מדעת, יחד עם זאת, עלה בידה להוכיח פגיעה באוטונומיה עקב חסר במידע אודות משך ההחלמה ואופייה בכלל וככל שיסתבך הטיפול בפרט.

סוף דבר - הנתבעים ישלמו לתובעת סך של 110,000 ₪ בתוספת הוצאות חוות הדעת של המומחה מטעמה ושכר עדותו, בתוספת שכר טרחת המומחה מטעם בית המשפט, החזר האגרה ששולמה הכל בצירוף הצמדה ממועד התשלום.

המערער הפנה לחוות דעתה של דר' סבטלנה גרישין, המונה חמישה עמודים המסבירה את הקשר הסיבתי בין תאונת העבודה הנדונה לבין מצבו הנפשי של המערער, המצביעה על הערכת מצב שעבר המערער אצל מומחה הברך, דר' מאזן פלאח, שלטענת המערער "הערכה שהייתה הנקודה שבה מצבו הנפשי.. התחיל לקבל צורה"; דר' גרישין איבחנה את מצבו הנפשי של המערער כ'הפרעת דחק פוסט-טראומטית', זאת לאחר שהיא בדקה את מצבו בהתאם למבחני ה- MSD5; דר' גרישין עוד קבעה, כי הארוע הטראומטי הוא "הבנת חומרת הבעיה האורתופדית והשלכותיה". לדידי המערער, הדיון בועדה נמשך על פני 8 דקות ו- 10 שניות בלבד כעולה מתמלול הקלטת הדיון שצורפה להשלמת הטיעונים, מתוכם 5 דקות ו- 10 שניות היו דברי פתיחה, הזדהות וקליטת פרטי הנוכחים ואילו 3 הדקות האחרונות היתמקדו בשאלות המופנות למערער, שלא כולם היו קשורים למצבו הנפשי.

כמו-כן, מעיון בפרוטוקול ההחלטה עולה, כי הועדה עיינה בתעוד הרפואי שהונח בפניה והייתה ערה לקיומן של פגישות אצל הפסיכיאטרית המטפלת, דר' פרחאת, כאשר בבדיקתה האחרונה של מומחית זו מיום 6.4.22 תואר מצב תגובתי ולכך שהמערער נוטל טפול תרופתי (מירו וציפרלקס).

הועדה הוסיפה והתייחסה למימצאי דר' אבי בליך, המומחה שמונה על ידי בית המשפט בהליך האזרחי שנקט המערער כנגד המעסיק בציינה, כי במסגרת חוות הדעת נקבע שהמערער לא מגלה סימני תגובה פוסט-טראומתית אלא מתאר תיסכול, בושה וחוסר אונים – סימנים שלא ניצפו בבדיקה הקלינית שנערכה על ידי הועדה ומשכך הועדה אינה מקבלת את מסקנות המומחה, דר' בליך.

...

מנגד, טען המשיב במסגרת כתב התשובה והתגובה לטיעוני המערער, כי דין הערעור להידחות בהעדר טעמים המצביעים על פגם משפטי בהחלטת הוועדה.

דיון והכרעה לאחר שעיינתי בפרוטוקול הוועדה ובכלל החומר המונח לפני ונתתי דעתי לטענות הצדדים, הגעתי למסקנה, כי דין הערעור להידחות.

לסיכום אציין, כי קביעת הוועדה נסמכת על ממצאי בדיקתה הקלינית והתרשמותה הבלתי אמצעית ממצבו הנפשי של המערער וכן על שיקול דעתה המקצועי-רפואי, כאשר קביעותיה ברורות, חד משמעיות ונופלות במתחם הסבירות.

סוף דבר הערעור נדחה.