מאגר משפטי לחיפוש בעזרת בינה מלאכותית

הקלות בענישה בגין עבירות ביטחוניות

בהליך תיק פלילי (ת"פ) שהוגש בשנת 2022 בהמחוזי מרכז נפסק כדקלמן:

בהתאם לכך, בית משפט זה שב וקבע כי החמרת הענישה בגין עבירות אלו היא אינטרס צבורי מהמעלה הראשונה ותנאי הכרחי להרתעת הציבור מפני ביצוען (ראו מיני רבים: ע"פ 4406/19 מדינת ישראל נ' סובח, פסקות 16–17 לחוות דעתי (5.11.2019); רע"פ 7344/18 מג'יד נ' מדינת ישראל, פסקה 10 (21.10.2018)).
הינה כך מצאו הדברים את ביטויים מפי כב' השופט שטיין בע"פ 147/21 מ"י נ' ביטון (14.02.2021): "עבירות נשק לסוגיהן היו זה מכבר למכת מדינה. האיסורים על עבירות כאמור באים להגן על ערכים חברתיים שכוללים שמירה על חיי אדם ועל שלמות גופו, וכן שמירה על סדרי חיים תקינים ושלווים שאינם מופרעים על ידי איש האוחז באקדח, ברובה, או בתת-מקלע. יתירה מכך: עסקינן באיסורים על מעשי הכנה לקראת ביצועם של מעשים פליליים חמורים ומסוכנים עד-מאד, אשר נעשים באמצעות כלי ירייה ואשר כוללים איומים, תקיפה, ירי במקום מגורים, גרימת חבלה והמתה. בדרך כלל, מעשי הכנה שאינם מגיעים כדי ניסיון לעבור עבירה פלילית אינם בני עונשין; ואולם, לא כך הוא כאשר מדובר במעשי הכנה שחומרתם מגיעה כדי סיכון ממשי וחמור לפרט ולחברה כאחד (ראו: ש"ז פלר יסודות בדיני עונשין 52-48 (כרך ב', תשמ"ז)). על מעשי הכנה כאלה נענשים בחומרה, ואין זה מקרי שעצם הרכישה או ההחזקה של כלי נשק בלא רשות על פי דין להחזקתו גוררת אחריה עונש מירבי של שבע שנות מאסר, כאמור בסעיף 144(א) לחוק העונשין. עונש זה ועונשים אחרים, שחלקם חמורים אף יותר, אשר מוטלים על עברייני נשק, מהוים חלק ממלחמתה הבלתי מיתפשרת של החברה בנגע ששמו זילות חיי אדם והקלות הבלתי נסבלת של הלחיצה על ההדק (ראו דברי השופט י' אלרון בע"פ 4406/19 מדינת ישראל נ' סובח (5.11.2019) (להלן: עניין סובח))." דברים אלו משקפים גם את מכלול הערכים החברתיים הנפגעים כתוצאה מעבירות הנשק, שעניינם השמירה על הסדר הצבורי, על שלומו וביטחונו של הציבור ועל חיי אנוש ממש, את החומרה הרבה הכרוכה בעבירות מסוג זה ואת מדיניות הענישה התקיפה המתחייבת במקרים מעין אלה.
...
מנגד, אין מנוס מלציין את עברו הפלילי המכביד של הנאשם.
בנסיבות אלה אני סבור כי יש למקם את עונשו של הנאשם מעט מתחת למרכזם של מתחמי הענישה השונים שקבעתי, ובשים לב למעורבותו העמוקה בעולם הנשק, כפי שהיא באה לידי ביטוי באישומים השונים שבכתב האישום המתוקן, לעברו הפלילי המכביד ולהכרח להעניק בעבירות מעין אלה משקל בכורה לשיקולי הגמול וההרתעה על פני השיקולים האישיים והמשפחתיים של הנאשם, יש להטיל עליו פעם נוספת עונש מאסר ממושך, לצד מאסרים מותנים וקנס כספי הולם, המתחשב ביכולותיו הכלכליות.
אשר על כן אני גוזר על הנאשם את העונשים הבאים: מאסר בפועל למשך 45 חודשים מיום המעצר – 25.2.21.

בהליך תיק פלילי (ת"פ) שהוגש בשנת 2022 בהמחוזי ירושלים נפסק כדקלמן:

פסיקה עקבית עומדת על כך שעבירות נשק לסוגיהן הן "מכת מדינה" המשקפת סכנה חמורה ומיידית לבטחון הציבור ולשלומו ועל הצורך בענישה מחמירה בעבירות אלו, ובהעלאת רף הענישה בעבירות הנשק לסוגיהן (ראו אך לדוגמה: ע"פ 2761/21 עואלי נ' מדינת ישראל (פורסם בנבו, 22.08.21); ע"פ 4207/21 עמאר בעראני נורי נ' מדינת ישראל (פורסם בנבו, 28.07.21); ע"פ 3793/21 מורייחי נ' מדינת ישראל (פורסם בנבו, 23.11.20)).
הטענה כי הנאשם שרצה להסיר מעליו את החשד לעבירות טירור, בחר להודות בעבירות שהודה בהן, אינה מעלה קושי כלשהוא, וודאי לא כזה המצדיק הקלה בעונש בשל קיומה של הגנה מן הצדק.
...
אך האישום השלישי הוא חמור יותר, שכן על אף שמלכתחילה גם במקרה זה כוונת הנאשם הייתה לרכוש תחמושת, בסופו של דבר הוא רכש מטען חבלה.
בשים לב לכל האמור, לאינטרסים המוגנים שנפגעו ומידת הפגיעה בהם, נסיבות ביצוע העבירה ומדיניות הענישה הנוהגת, אני סבור כי מתחם העונש ההולם מקרה זה בנסיבותיו, נע מ-54 ועד ל-90 חודשי מאסר, לצד מאסר מותנה וקנס.
בשים לב לאמור, יש לקבוע את עונשו של הנאשם בסמוך לתחתית המתחם, ובשים לב לאמור לעניין הפגיעה בשוויון בהתעלמות המוחלטת של הרשות החוקרת מחלקם של שותפיו, המצדיקה הקלה מן הצדק בעונש, אני סבור כי יש בכך להצדיק קביעת עונש מעט למטה מהרף התחתון.

בהליך תיק פלילי קהילתי (תפ"ק) שהוגש בשנת 2022 בשלום ירושלים נפסק כדקלמן:

אשר לערך המוגן – עבירות רכוש פוגעות בקניינו ובפרטיותו של האדם וכן בתחושת הבטחון שלו, ונהיגה ללא רישיון מסכנת את ציבור המשתמשים בדרך.
ברע"פ 1052/17 ג'יברין נ' מ"י (מיום 12.3.2017) אושר מיתחם ענישה שבין מספר חודשים לרבות בעבודות שירות ועד לכ-12 חודשי מאסר בנסיבות של גניבת רכב, נהיגה ללא רישיון וללא ביטוח.בע"פ 736-09-12 מ"י נ' מסרי (מיום 30.10.2013) היתקבל ערעור על קולת העונש בגין 5 עבירות פריצה לרכב ו – 3 עבירות של גניבה, כך שהוחמר עונשו של הנאשם מ – 18 חודשי מאסר על תנאי ל – 14 חודשי מאסר בפועל.
...
אלא שבסופו של דבר, בשל נסיבותיו האישיות, לא הצליח הנאשם להתמיד במסגרת זו והתיק חזר אלי.
גזירת הדין לפיכך, אני מחליט לגזור על הנאשם את העונשים הבאים: 400 שעות שירות לתועלת הציבור (של"ץ), אשר ירוצו החל מיום 27.3.2022 במתנ"ס א-טור בירושלים על-פי התוכנית שהכין שירות המבחן ובפיקוחו.

בהליך תיק פלילי (ת"פ) שהוגש בשנת 2021 בשלום תל אביב - יפו נפסק כדקלמן:

דיון והכרעה קביעת מיתחם הענישה אלימות כלפי אדם מהוה פגיעה בזכות לשלמות הגוף, לבטחון אישי ולשלוות הנפש.
בחינת מדיניות הענישה הנוהגת מלמדת כי בתי המשפט נוהגים להטיל בגין עבירות אלימות עונשים המותאמים לנסיבות המקרה ולנסיבותיו של העושה, תוך דגש על המנעד הרחב ביותר של נסיבות אלימות כזו או אחרת.
אשר לטענת ב"כ הנאשם כי יש להקל בעונשו בשל מחדלי חקירה, אפנה לדיון בסעיף 13 להכרעת הדין המצביע על ספק רב ביותר האם היתקיימה פגיעה בהגנת הנאשם.
...
לאחר ששקלתי את מידת הפגיעה בערכים המוגנים, תוך דגש על נסיבות המקרה, וכן בהתחשב במדיניות הפסיקה הנוהגת אשר הוצגה על ידי הצדדים, אני קובע כי מתחם העונש ההולם נע בין מאסר קצר לריצוי בעבודות שירות ועד ל-12 חודשי מאסר, לצד ענישה נלווית.
לאור כל האמור לעיל, יש למקם את הנאשם ברף נמוך של מתחם הענישה אך לא בתחתיתו.
לפיכך, החלטתי להטיל על הנאשם את העונשים הבאים: מאסר למשך ארבעה חודשים אשר ירוצה בעבודות שרות, בהתאם למפורט בחוות דעת הממונה על עבודות השרות.

בהליך תיק פלילי (ת"פ) שהוגש בשנת 2023 באזורי לעבודה תל אביב - יפו נפסק כדקלמן:

לחילופין, ככל שנאשמת 2 היא זו שאמורה לשאת בסכומים הנ"ל, הרי שהדבר עלול להביא לפגיעה משמעותית בבטחונה הכלכלי בערוב ימיה, ולאור מצבה הבריאותי, סבורני, כי הפגיעה בה לא תהיה מידתית ביחס לעבירות שבביצוען הורשעה על פי הודאתה (מבלי לגרוע מחומרתן).
לאור כל האמור לעיל, החלטתי להטיל על הנאשמות את הקנסות הבאים, תוך חריגה לקולא ממיתחם הענישה: נאשמת 1 - בגין העבירה של העסקה שלא כדין והעדר ביטוח רפואי – קנס בסך 40,000 ₪, וביחס לעבירה של העידר פקדון לעובדים זרים, קנס בסך 60,000 ₪.
...
העסקת עובדים זרים בניגוד להוראות החוק בהן הורשעו הנאשמות על פי הודאתן, אכן חותרת תחת מטרת החוק ותכליתו, ומקובלת עלי בהקשר זה טענה נוספת של המאשימה, לפיה מדובר בעבירות בעלות אופי כלכלי, שהענישה בגינן צריכה להיות הולמת ומרתיעה.
החלטתי זו נסמכת על ההלכה, לפיה התחייבות כאמור מהווה כשלעצמה עונש של קנס מותנה, הגם שמדובר בעונש הקל שבעונשים הקבועים בחוק העונשין (ראו דברי כב' הנשיא (בדימ') א. גרוניס בדנ"פ 8062/12 מדינת ישראל המשרד להגנת הסביבה נ' חברת נמלי ישראל פיתוח ונכסים בע"מ, (2.4.2015).
אשר על כן, אני קובע כי הקנס המותנה ביחס לנאשמת 1 יעמוד על 233,600 ₪ וביחס לנאשמת 2 – 116,800 ₪, וזאת למשך התקופה המקסימלית הקבועה בחוק – 3 שנים.
אחרית דבר לאור האמור לעיל, אני גוזר על הנאשמות את העונשים הבאים: נאשמת 1 - בגין העבירה של העסקה שלא כדין והיעדר ביטוח רפואי – קנס בסך 40,000 ₪, וביחס לעבירה של העדר פיקדון לעובדים זרים, קנס בסך 60,000 ₪.
קבלת מראה מקום

השאירו פרטים והמראה מקום ישלח אליכם



עורכי דין יקרים, חיפוש זה מגיע מדין רגע - מערכת סגורה המאפשרת את כל סוגי החיפוש בהקלדה בשפה חופשית מתוך הפסיקה בנט המשפט ובבית המשפט העליון. כחלק ממהפכת הבינה המלאכותית, אנו מלמדים את המערכת את השפה המשפטית, אי לכך - אין יותר צורך לבזבז זמן יקר על הגדרות חיפוש מסורבלות. פשוט כותבים והמערכת היא זו שעושה את העבודה הקשה.

בברכה,
עו"ד רונן פרידמן

הצטרפו לאלפי עורכי דין שמשתמשים בדין רגע!

בין לקוחותינו